Étude 1 sur 18 · Arrivée chez Lazare, Marthe et Marie

  1. לימוד 1: הגעה אל ביתם של אלעזר, מרתא ומרים
  2. Étude 2 : Le retour à Béthanie
  3. Étude 3 : Guérison d’aveugles et de boiteux
  4. Étude 4 : Le retour de nouveau à Béthanie
  5. Étude 5 : Réquisitoire contre les responsables religieux
  6. Étude 6 : La troupe conduite par Judas l'Iscariote arrive
  7. Étude 7 : Les Apôtres Pierre et Jean dans la cour de la maison de Caïphe
  8. לימוד 8: החזרה אל פונטיוס פילטוס
  9. Étude 9 : L’acharnement du Sanhédrin, condamnation officielle
  10. Étude 10 : Paroles aux femmes
  11. Étude 11 : Le dialogue de Jésus avec Jean et les femmes
  12. Étude 12 : La nuit à midi
  13. Étude 13 : La mort du Messie Jésus
  14. Étude 14 : Les signes extraordinaires accompagnant la mort de Jésus
  15. Étude 15 : Joseph d’Arimathée et Nicodème mettent le corps de Jésus dans le tombeau
  16. Étude 16 : La visite des représentants du Sanhédrin chez Pilate
  17. Étude 17 : Les femmes se rendent au Tombeau
  18. Étude 18 : Les gardes avertissent les autorités juives

השבוע האחרון לפני המעצר

  • הגעה אל ביתם של אלעזר, מרתא ומרים

    מאמר זה בוחן את הגעתו של ישוע לבית עניה, ומבליט את חשיבותו של רגע זה לפני הייסורים. בית עניה, מקום של שלווה וידידות, עומדת בניגוד לאירועים הסוערים בירושלים. המאמר עוסק בסמליות של שלב אחרון זה במשימתו של ישוע, כפי שהיא מסופרת בבשורה על פי יוחנן.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.1 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וששת ימים לפני חג הפסח בא ישוע לבית היני מקום לעזר אשר העיר אתו מעם המתים׃
    קרא עוד
  • החזרה לבית עניה

    לאחר כניסתו המנצחת לירושלים, ישוע עוזב את העיר עם ערב וחוזר לבית עניה עם שנים עשר תלמידיו, ובהם יהודה. פרק זה, המסופר בעיקר אצל מרקוס (11.11) ואצל מתי (21.17) ומתרחש ביום ראשון, 27 במרץ שנת 33, ממחיש את מחזור ימיו של השבוע האחרון: ימים במקדש, לילות ליד בית עניה. התלמידים מנצלים את ההליכה הזאת כדי לשאול את רבם על משמעות מעשיו המשיחיים.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.17 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויעזבם ויצא מחוץ לעיר אל בית היני וילן שם׃
    קרא עוד
  • ריפוי עיוורים ופיסחים

    לאחר טיהור המקדש, ישוע מרפא עיוורים ופסחים בחצר המקדש ביום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה. רק מתי מספר על מאורע זה. ההמון והילדים מריעים לו כבן דוד, ואילו ראשי הכוהנים והסופרים, העוינים יותר ויותר, זועמים על ההפגנות המשיחיות הללו. מאורע זה ממחיש את הניגוד בין אמונתו של העם הפשוט לבין דחייתן של רשויות הדת.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.47-53 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃
    קרא עוד
  • החזרה שוב לבית עניה

    PER287 מתאר את שובם של ישוע ותלמידיו לבית עניה לאחר יום במקדש בירושלים, ביום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה. פרק זה, המעיד עליו בעיקר מרקוס 11.19, מאיר את שגרת הלילה של הקבוצה סביב מרתה, מרים ואלעזר. המאמר עוסק באירוח המפוזר, בתפקידן של הנשים, בהלוך ושוב היומיומי בין בית עניה לירושלים ובחוסר ההבנה של התלמידים נוכח ההכרזות על הייסורים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.7-13 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח בו הפסח׃וישלח את פטרוס ואת יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את הפסח ונאכלה׃ויאמרו אליו באי זה מקום תחפץ כי נכין אותו׃ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל הבית אשר יבוא שמה׃ואמרתם אל בעל הבית כה אמר לך הרב איה המלון אשר אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו׃וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את הפסח׃
    קרא עוד
  • כתב אישום נגד המנהיגים הדתיים

    בחצר בית המקדש בירושלים, ביום רביעי שלפני ייסוריו, ישוע נושא כתב אישום חריף נגד הסופרים והפרושים. באמצעות שמונה הכרזות של ‘אוי לכם!’ הוא מוקיע את צביעותם, את גאוותם ואת דתיותם החיצונית, ובה בעת מביע כאב עמוק על ירושלים. הוא קורא לתלמידיו לאמונה אמיתית, צנועה ומשרתת את הזולת.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.38-40 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אליהם בלמד אתם השמרו מן הסופרים האהבים להתהלך עטופי טלית ואת שאלות שלומם בשוקים׃ואת מושבי הראש בבתי כנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃
    קרא עוד

היום האחרון עד הצליבה

  • החוליה בראשות יהודה איש קריות מגיעה

    המאמר עוסק במעצרו של ישוע בידי יהודה איש קריות בגן גת שמנים, כפי שהוא מתואר בבשורות. הוא בוחן את הרקע ואת משמעותו של אירוע מפתח זה בייסורי ישוע, ועובר על הסיפורים של מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.2-12 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וגם יהודה מוסרו ידע את המקום כי פעמים רבות נועד שמה ישוע עם תלמידיו׃ויקח יהודה את הגדוד ומשרתים מאת הכהנים הגדולים והפרושים ויבא שמה בנרות ובלפידים ובכלי נשק׃וישוע ידע את כל אשר יבא עליו ויצא ויאמר אליהם את מי תבקשו׃ויענו ויאמרו את ישוע הנצרי ויאמר אליהם ישוע אני הוא וגם יהודה מוסרו עמד אצלם׃ויהי בדבר ישוע אליהם אני הוא ויסגו אחור ויפלו ארצה׃ויסף וישאל אתם את מי תבקשו ויאמרו את ישוע הנצרי׃ויען ישוע הלא אמרתי לכם אני הוא לכן אם אתי תבקשו הניחו לאלה וילכו׃למלאת הדבר אשר אמר מאלה אשר נתת לי לא אבד לי אף אחד׃ולשמעון פטרוס חרב וישלפה ויך את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית ושם העבד מלכוס׃ויאמר ישוע אל פטרוס השב חרבך אל נדנה הכי לא אשתה את הכוס אשר נתן לי אבי׃אז תפשו הגדוד ושר האלף ומשרתי היהודים את ישוע ויאסרהו׃
    קרא עוד
  • השליחים פטרוס ויוחנן בחצר ביתו של קיפא

    מחקר זה מתאר את הסצנה הדרמטית של השליחים פטרוס ויוחנן הולכים אחרי ישוע אל חצר קיפא, וחושף את נאמנותם ואת חולשתם בלב ייסורי ישוע. ההפניות המקראיות מתארות את ניסיונם להישאר סמוך לישוע חרף הפחד מפני התוצאות. רגע זה מסמל נקודת מפתח בבשורות, ומדגיש את טבע האדם מול השליחות האלוהית.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כי ככה אהב האלהים את העולם עד אשר נתן את בנו את יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו כי אם יחיה חיי עולמים׃
    קרא עוד
  • השיבה אל פונטיוס פילטוס

    הפריקופה PER344 מנתחת את חזרתו של ישוע אל פונטיוס פילטוס לאחר הופעתו לפני הורדוס אנטיפס, אירוע שמסופר רק אצל לוקס. פילטוס, שאינו מוצא כל עוון שדינו מוות לפי החוק הרומי, מנסה לעמוד בפני לחצם של המנהיגים הדתיים היהודים. המאמר מציע שחזור כרונולוגי מדויק של בוקר יום שישי של הייסורים ומעלה את השאלה הלשונית של השיחות בין ישוע לפילטוס, שככל הנראה התנהלו ביוונית.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.13-25 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויקרא פילטוס את ראשי הכהנים ואת השרים ואת העם׃ויאמר אליהם הבאתם לפני את האיש הזה כמסית את העם והנה אני חקרתיו לעיניכם ולא מצאתי באיש הזה אשמת מאומה מן הדברים אשר אתם טוענים עליו׃וגם הורדוס לא מצא כי שלחתי אתכם אליו והנה אין בו חטא משפט מות׃על כן איסרנו ואפטרנו׃ועליו היה לפטר להם איש אחד בימי החג׃ויצעקו כל המונם ויאמרו הסר את זה ופטר לנו את בר אבא׃והוא היה משלך בית האסורים על דבר מרד אשר נהיה בעיר ועל דבר רצח׃ויסף פילטוס לשאת קולו כי חפץ לפטר את ישוע׃והמה צעקו אליו לאמר הצלב אותו הצלב׃ויאמר אליהם פעם שלישית מה אפוא עשה זה רעה כל אשמת מות לא מצאתי בו על כן איסרנו ואפטרנו׃ויפצרו בו בקול גדול ויבקשו כי יצלב ויחזק קולם וקול הכהנים הגדולים׃ויגזר פילטוס כי תעשה בקשתם׃ויפטר להם את המשלך בית האסורים על דבר מרד ורצח את אשר שאלו ואת ישוע מסר לרצונם׃
    קרא עוד
  • עקשנות הסנהדרין, גזר דין רשמי

    PER346 מנתח את גזר הדין הרשמי על ישוע מידי פונטיוס פילאטוס תחת הלחץ העיקש של הסנהדרין. בירושלים, ביום שישי בבוקר, ההמון, שהודרך בידי המנהיגים הדתיים, דורש צליבה. פילאטוס, לכוד פוליטית, נכנע על אף היעדר עילה מוצדקת. המחקר עוסק בעיוותי המשפט ובשאלה הכרונולוגית של ‘השעה השישית’ ביוחנן 19.14, מתוך גישה סינופטית לארבע הבשורות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.20-25 (תנ״ך עברי מודרני) :
    והכהנים הגדולים והזקנים פתו את המון העם לשאל להם את בר אבא ולאבד את ישוע׃ויען ההגמון ויאמר אליהם את מי משניהם תחפצו כי אפטר לכם ויאמרו את בר אבא׃ויאמר אליהם פילטוס ומה אעשה לישוע הנקרא בשם משיח ויענו כלם יצלב׃ויאמר ההגמון מה אפוא הרעה אשר עשה ויוסיפו עוד צעק לאמר יצלב׃ויהי כראות פילטוס כי לא יועיל מאומה ורבתה עוד המהודה ויקח מים וירחץ את ידיו לעיני העם ויאמר נקי אנכי מדם הצדיק הזה אתם תראו׃ויענו כל העם ויאמרו דמו עלינו ועל בנינו׃
    קרא עוד
  • דברים אל הנשים

    בדרכו לגולגותא פונה ישוע אל נשות ירושלים הבוכות עליו. הוא אינו מתמקד בסבלו שלו, אלא מזהיר אותן בנבואה מפני משפט נורא הממשמש ובא על העיר. פרק זה, המופיע רק אצל לוקס, מגלה את ישוע כנביא גדול, הדואג עד הרגע האחרון לישועתם של אחרים, ומבשר את חורבן ירושלים בשנת 70.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.43-44 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כי ימים באים עליך ושפכו איביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל עבריך׃וסחבו אותך ואת בניך בקרבך ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב כי לא ידעת את עת פקדתך׃
    קרא עוד
  • שיחתו של ישוע עם יוחנן והנשים

    למרגלות הצלב מפקיד ישוע את אמו מרים בידי יוחנן, התלמיד האהוב (יוחנן 19.25-27). יוחנן, הבשורה היחידה המספרת את המעמד הזה, מדגיש את נוכחותם האמיצה של הנשים ושל יוחנן בגולגותא. שיחה זו מגלה משמעות כפולה: אנושית, שכן ישוע ממלא את חובותיו כבן, ורוחנית, שכן הוא מקים משפחה חדשה המושתתת על האמונה ולא על הדם. יוחנן ממלא את הדברים מיד, ובכך מעיד על נאמנותו.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.56 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וכל זאת היתה למלאת כתבי הנביאים אז עזבוהו התלמידים כלם וינוסו׃
    קרא עוד
  • הלילה בצהריים

    הפריקופה 356 בוחנת את הופעת החושך בעת צליבתו של ישוע, מהצהריים עד השעה 15:00, כפי שמדווחים שלוש הבשורות הסינופטיות. אירוע קוסמי זה נלמד בממדיו הכרונולוגיים והתיאולוגיים: אות למשפט אלוהי, הגשמת נבואה (עמוס 8.9, ישעיהו 53) ומסך צנוע על חרפת הצלב. הוא קודם לדבריו האחרונים של ישוע ולמותו.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ומשעה הששית היה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית׃
    קרא עוד
  • מותו של המשיח ישוע

    הפריקופה PER357 מנתחת את מותו של ישוע על הצלב בגלגלתא, ביום שישי, 1 באפריל בשנת 33, בסביבות השעה 15:00, על פי ארבעת סיפורי הבשורות. מתי ומרקוס קרובים מאוד זה לזה; לוקס מוסר את דבריו האחרונים של ישוע ואת תגובת שר המאה; יוחנן, עד ראייה, מבהיר את האירועים שלאחר המוות ואת התגשמותם הנבואית. המאמר כולל כרונולוגיה מדויקת של שלושת הימים ושלושת הלילות לפי הלוח העברי.

    דְּבָרִים 21.22-23 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אתו על עץ׃לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי ולא תטמא את אדמתך אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה׃
    קרא עוד
  • האותות יוצאי הדופן שליוו את מות ישוע

    במות ישוע בגולגותא מתרחשים כמה אותות יוצאי דופן: פרוכת המקדש נקרעת מלמעלה עד למטה, והדבר מסמל גישה ישירה אל אלוהים; רעידת אדמה מזעזעת את האזור; סלעים נבקעים וקברים נפתחים. תופעות אלה, שמתי מדווח עליהן בעיקר, מבטאות את סופה של הברית הישנה, את בואה של ברית חדשה ואת ניצחונו של המשיח על המוות, כפי שאושר בהודאתו של שר המאה הרומי.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.45 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויחשך השמש ותקרע פרכת ההיכל לשנים קרעים׃
    קרא עוד
  • יוסף מארימתיה ונקודימון מניחים את גופת ישוע בקבר

    יוסף מארימתיה ונקדימון, שני חברי הסנהדרין שהיו אוהדים את ישוע, קוברים את גופתו ביום שישי, 1 באפריל שנת 33, לפני השבת. נקדימון מביא כמות גדולה של בשמים, ויוסף מעמיד לרשותם את קברו החדש. מעשיהם האמיץ והפומבי, שנעשה על פי המנהגים היהודיים, מקנה לקבורת המשיח ממד מלכותי ומכובד, ומסמן את יציאתם מן הצניעות לאחר הצליבה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.39-42 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבא גם נקדימון אשר בא לפנים בלילה אל ישוע ויבא ערוב מר ואהלות כמאה ליטרין׃ויקחו את גופת ישוע ויחתלוה בתכריכין עם הבשמים כאשר נהגים היהודים לקבר את מתיהם׃ובמקום אשר נצלב שם היה גן ובגן קבר חדש אשר לא הושם בו איש עד עתה׃שם שמו את ישוע כי ערב שבת היה ליהודים והקבר קרוב׃
    קרא עוד
  • ביקורם של נציגי הסנהדרין אצל פילטוס

    פרשה זו מופיעה רק אצל מתי, והיא מספרת על ביקורם של נציגי הסנהדרין אצל פילטוס בשבת בבוקר כדי לקבל משמר לקברו של ישוע. מתוך חשש משמועה על תחייה הם מורים לחתום את הקבר. פילטוס, בגישה פרגמטית, נעתר לבקשתם. פרשה זו חושפת את המתח בין הסמכות הדתית היהודית לבין השלטון הרומי, ומכינה ישירות את סיפור התחייה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.51 (תנ״ך עברי מודרני) :
    והנה נקרעה פרכת ההיכל מלמעלה למטה לשנים קרעים והארץ נרעשה והסלעים נבקעו׃
    קרא עוד

התחייה וההופעות השונות

  • הנשים הולכות אל הקבר

    הפריקופה 364 מספרת על יציאת הנשים אל קברו של ישוע, מוקדם בבוקר יום ראשון, כפי שמעידות ארבע הבשורות. מתוך נאמנותן והתקשרותן לישוע הן מביאות בשמים מבלי לצפות לתחייה. המאמר מדגיש את עקביותן לנוכח כשלונם של השליחים, את אי־הבנתן את ההכרזות על התחייה ואת בורותן בנוגע לשומרים שהוצבו ליד הקבר. ניתוח סינופטי קפדני במסגרת ייסורי ישוע ותחייתו.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.2 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ונשים אשר נרפאו מרוחות רעות ומחליים מרים הנקראה מגדלית אשר גרשו ממנה שבעה שדים׃
    קרא עוד
  • השומרים מתריעים בפני הרשויות היהודיות

    מתי 28.11-15 מספר ששומרי הקבר, עדים בעל כורחם לתחייה, הלכו אל הרשויות היהודיות. אלה שיחדו אותם כדי שיפיצו את הטענה שהתלמידים גנבו את הגופה. המאמר בוחן את הערך האפולוגטי של עדות זו, שמקורה מחוץ למעגל הנוצרי, ואת הסתירות שבגרסה הרשמית, ומדגיש שפרק זה, המופיע רק במתי, משתלב בכרונולוגיית הפסחא של יום ראשון, 3 באפריל שנת 33 לספירה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.14 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ובאחרנה נראה לעשתי העשר בהיותם מסבים ויחרף חסרון אמונתם וקשי לבבם אשר לא האמינו לראים אתו נעור מן המתים׃
    קרא עוד