_24 כל חברי האלה יכולים עתה להשתתף בחגיגת הפסח המשפחתית, ברוח רגועה לאחר מה שהם רואים כניצחון מזהיר. אך האירועים לא יתפתחו כפי שדמיינו!
_25 מסביבות הצהריים ועד השעה 15:00 יש חושך על אזור ירושלים. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44.
_26 המוות על הצלב מתרחש ביום שישי, 1 באפריל בשנת 33, בסביבות השעה 15:00, לפי הבשורות. הוא מתרחש לפני סוף הלילה יוצא הדופן הזה. שלושת הימים ושלושת הלילות מתחילים בלילה זה, כפי שדורש הלוח היהודי.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
במות המשיח ישוע מתרחשות בו־זמנית כמה תופעות יוצאות דופן, המדגישות את חשיבותו הייחודית של אירוע זה בתולדות הישועה. מתי מדווח ש"פרוכת המקדש נקרעה לשניים, מלמעלה עד למטה, הארץ רעדה והסלעים נבקעו" (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.51). גם מרקוס ולוקס מאשרים את קריעת הפרוכת (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.38 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.45).
הפרוכת המוזכרת כאן הבדילה בין הקודש לקודש הקודשים במקדש בירושלים (שְׁמֹות 26.31-33). מאחורי הפרוכת היה המרחב שסימל את נוכחותו המיוחדת של אלוהים בקרב עמו. רק הכהן הגדול יכול היה להיכנס אליו, פעם בשנה, ביום הכיפורים (וַיִּקְרָא 16.2-15 ווַיִּקְרָא 16.34). קריעת הפרוכת מלמעלה עד למטה רומזת להתערבות אלוהית ולא למעשה אנוש. אירוע זה מסמל את פתיחת הגישה החופשית אל אלוהים, שנעשתה אפשרית בזכות קורבנו של המשיח (אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 9.6-12 ; אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 10.19-22).
מחבר האיגרת אל העברים אף יוצר קשר ישיר בין הפרוכת לגופו המוקרב של המשיח. הודות למותו, יש למאמינים מעתה "דרך חדשה וחיה" אל אלוהים (אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 10.20). כך, קריעת הפרוכת מסמנת באופן סמלי את סופה של מערכת הקורבנות הישנה ואת כניסתה לתוקף של הברית החדשה שהנביאים בישרו עליה (יִרְמְיָהוּ 31.31-34 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.20).
הבשורות מזכירות גם רעידת אדמה ברגע מותו של ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.51). בכתבי הקודש, רעידות אדמה מלוות לעתים קרובות התגלויות של עוצמה אלוהית או התערבויות מרכזיות של אלוהים בהיסטוריה האנושית (שְׁמֹות 19.18 ; תְהִלִּים 18.7 ; נַחוּם 1.5). זעזוע זה של הבריאה נראה כמדגיש את משמעותו הקוסמית של מות בן האלוהים.
מתי מוסיף עוד שהסלעים נבקעו ושקברים רבים נפתחו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.51-52). פרט זה, שאינו מופיע בבשורות האחרות, מדגיש את ניצחונו הקרוב של המשיח על המוות. הכוח העומד להקים את ישוע לתחייה פועל כבר באופן סמלי בתוך עולם המתים עצמו. עם זאת, מתי מפרט שהקדושים שקמו לתחייה יצאו מקבריהם רק לאחר תחייתו של ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.53), וכך נשמרת עליונותו של המשיח כ"ראשית הקמים מבין המתים" (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.20-23 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 1.18).
מכלול התופעות הללו הוא עדות מרשימה לחשיבות הצליבה. החושך כבר הראה את חומרת הדין שנגזר על החטא. כעת קריעת הפרוכת מבשרת את הפיוס בין אלוהים לבני האדם, ואילו רעידת האדמה ופתיחת הקברים מכריזות על ניצחונו הקרוב של המשיח על כוחות המוות.
אותות יוצאי דופן אלה מסבירים בחלקם את תגובת ה והחיילים ה. נוכח רצף של אירועים בלתי רגילים הם מבינים שהיו עדים לדבר גדול בהרבה מהוצאתו להורג של נידון פשוט. מתי מדווח אז על ההודאה הראויה לציון: "באמת זה היה בן אלוהים" (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.54). הצהרה זו עומדת בניגוד בולט ללעג שהופנה אל ישוע זמן קצר קודם לכן (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.39-43), והיא אחת ההכרות הפומביות הראשונות בזהותו לאחר מותו.