Le texte de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23 vient comme une conclusion aux affrontements entre le Messie Jésus et les autorités religieuses. Après avoir répondu à leurs nombreuses attaques, le Maître s’adresse maintenant directement au peuple et à ses disciples pour les avertir : ne placez pas votre confiance en n’importe quel responsable religieux, même s’il se réclame docteur de la Loi. Jésus dénonce une religion fondée sur l’apparence et non sur la sincérité du cœur.
באמצעות שמונה הכרזות החוזרות על המילים: “אוי לכם, מומחי התורה!” – עם שינוי אחד בלבד: “אוי לכם, מנהיגים עיוורים!”, המשיח ישוע מגיש כתב אישום חריף אך צודק נגד המנהיגים הרוחניים של זמנו.
הקטע הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.1-39 מביא גרסה מלאה במיוחד, ומונה את חטאי הסופרים ושל . מדוע הוא מכוון את דבריו ישירות אל האחרונים? מפני שבתיאוריה היו אמורים להיות הקרובים ביותר לעקרונות המשיח: שומרי התורה ומגיני האמונה, שנועדו להוביל את העם אל אלוהים.
ואולם במרוצת הדורות, מסורותיהם האנושיות ופירושיהם הרבים עיוותו בסופו של דבר את דבר אלוהים.
גאים בידיעותיהם, הם סירבו לכל ערעור ולא היו מסוגלים להכיר בטעויותיהם. דבריו הצודקים והאוהדים של הרב רק חיזקו את התנגדותם, עד שזממו להמית אותו.
Dans הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.1-39, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.38-40 ו- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.45-47, le Messie Jésus met en lumière cette hypocrisie. Il reconnaît leur autorité d’enseignants, car ils sont assis dans la chaire de Moïse, mais il avertit de ne pas imiter leurs œuvres :
מחפשים כבוד, מושבי כבוד וברכות פומביות, ובה בעת מזלזלים בעמודי התווך החיוניים של התורה: הצדק, הרחמים והנאמנות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.23).
המשיח ישוע חושף לב דתי הרחוק מאלוהים: “אוי לכם!” חוזר הוא ואומר שוב ושוב, מוקיע את גאוותם ואת קשיחותם, את נטייתם להטיל על אחרים משאות רוחניים שהם עצמם אינם נושאים. הם מכבדים את קברי הנביאים, אך הולכים באותה מרדנות כמו אבותיהם.
Dans הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.38-40 ו- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.45-47, Jésus ajoute qu’ils dévorent les maisons des veuves et se livrent à de longues prières pour paraître pieux, révélant ainsi une foi intéressée et sans vérité intérieure. Il appelle ses auditeurs à la prudence et à l’humilité véritable :
לבסוף, נוכח חוסר האמונה המתמשך של עמו, המשיח ישוע נותן דרור לכאבו ובוכה על ירושלים:
דבריו מבשרים את המשפט הבא, אך גם את התקווה:
כך מגלים הקטעים האלה בבת אחת את הכעס הקדוש של המשיח על הצביעות הדתית ואת עומק אהבתו לעם שהוא עדיין רוצה להושיע. ישוע אינו קורא לזנוח את התורה, אלא לחיות אותה באמת, בלב טהור ואוהב, ולשרת את אלוהים ואת הזולת בענווה.