PER285

ריפוי עיוורים ופיסחים

לאחר טיהור המקדש, ישוע מרפא עיוורים ופסחים בחצר המקדש ביום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה. רק מתי מספר על מאורע זה. ההמון והילדים מריעים לו כבן דוד, ואילו ראשי הכוהנים והסופרים, העוינים יותר ויותר, זועמים על ההפגנות המשיחיות הללו. מאורע זה ממחיש את הניגוד בין אמונתו של העם הפשוט לבין דחייתן של רשויות הדת.

5 דקות ריפוי עיוורים פסחים המקדש בירושלים מתי 6 פסוקים 4 ספרים

עיון

טקסטים מקראיים

מתי
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.12-13 (תנ״ך עברי מודרני)

ויבא ישוע אל מקדש האלהים ויגרש משם את כל המוכרים והקונים במקדש ויהפך את שלחנות השלחנים ואת מושבות מכרי היונים׃

ויאמר אליהם הן כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא ואתם שמתם אתו למערת פריצים׃

מרקוס
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 11.15-18 (תנ״ך עברי מודרני)

ויבאו ירושלים ויבא ישוע אל המקדש ויחל לגרש משם את המוכרים ואת הקונים ויהפך את שלחנות השלחנים ואת מושבות מכרי היונים׃

ולא הניח לאיש לשאת כלי דרך המקדש׃

וילמד ויאמר להם הלא כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים ואתם עשיתם אתו מערת פריאים׃

וישמעו הסופרים וראשי הכהנים ויתנכלו אתו להשמידו כי יראו מפניו יען אשר כל העם משתוממים על תורתו׃

לוקס
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.45-46 (תנ״ך עברי מודרני)

ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו׃

ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תפלה הוא ואתם עשתים אותו למערת פריצים׃

יוחנן
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

פרטים טכניים

שנת 33

מקום: חצר המקדש בירושלים

תאריך: יום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה

שיטת העבודה: אנו ממשיכים עם מתי

הערה על שיטת העבודה: מתי הוא היחיד שמציין את הריפויים הללו

מפת ירושלים וסביבתה
תרשים עמודות יום שני

המשיח ישוע מרפא חולים בחצר המקדש.

הערות

תושבים רבים בירושלים הכירו בישוע את המשיח, מרפא שעשה טוב בכל מקום שעבר בו. המורה נענה ברחמים לכל הבאים אליו, והריפויים שחולל נתנו כוח נוסף לבשורתו. התלהבות העם גברה, שכן אותות כאלה לא נראו מעולם בישראל (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.14).

אך בעוד שמחת העם עלתה, הגיעה זעמן של רשויות הדת לשיאו. משראו את השפעתם הולכת ופוחתת ואת ההמון פונה אל ישוע, החמירו ראשי הכוהנים והסופרים את עמדתם. קריאות ההלל של הילדים במקדש, שהכירו בישוע כבן דוד, הרגיזו אותם במיוחד (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.15-16).

כל מה שעשה המורה, ו פירשו אותו שלא כהלכה. התנגדות זו, חרף חילוקי הדעות הדוקטרינריים ביניהם, איחדה אותם במטרה אחת: להמית את הנביא הגדול הזה, את זה שאלוהים עצמו שלח (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.47-53).