_24 כל חברי האלה יכולים עתה להשתתף בחגיגת הפסח המשפחתית, ברוח רגועה לאחר מה שהם רואים כניצחון מזהיר. אך האירועים לא יתפתחו כפי שדמיינו!
_25 D’environ midi à 15 h, il y a des ténèbres sur la région de Jérusalem. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44.
_26 המוות על הצלב מתרחש ביום שישי, 1 באפריל בשנת 33, בסביבות השעה 15:00, לפי הבשורות. הוא מתרחש לפני סוף הלילה יוצא הדופן הזה. שלושת הימים ושלושת הלילות מתחילים בלילה זה, כפי שדורש הלוח היהודי.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
Les récits de Matthieu et de Marc sont très proches et rapportent sensiblement les mêmes événements (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45-50 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33-37). Ils précisent notamment que Jésus accepte finalement de boire le vinaigre qui lui est présenté, alors qu'il avait auparavant refusé le breuvage mêlé de myrrhe destiné à atténuer la souffrance (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.34 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.23). Jean, témoin direct de la scène, confirme également ce détail dans son propre récit (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.28-30).
לוקס מוסר עדות התואמת בדרך כלל, תוך הדגשת פרטים מסוימים. הוא מצטט דברים נוספים שאמר ישוע ברגע מותו: ”אבי, בידיך אפקיד את רוחי“ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.46). הוא מדגיש גם את תגובתו של הרומי, אשר נסער מן האירועים ומכיר בחפותו של הצלוב: ”אכן איש צדיק היה האיש הזה“ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.47). לבסוף מוסיף לוקס שכמה מן הצופים עוזבים את המקום כשהם מכים על חזם, אות לחרטה, לפחד או לתשובה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.48).
כפי שקורה לא פעם, יוחנן הוא שמוסיף מידע משלים שהבשרים האחרים שתקו עליו. סיפורו מאפשר להבין טוב יותר את האירועים שבאו מיד אחרי מותו של המשיח ישוע.
הרשויות הדתיות היהודיות מקפידות אכן שהגופות לא יישארו תלויות על הצלבים לאחר שקיעת החמה. החג המתחיל באותו ערב הוא חגיגי במיוחד, שכן ה שאחרי הפסח נקרא ”יום גדול“ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.31). בהתאם להוראות התורה (דְּבָרִים 21.22-23), הן מבקשות אפוא מפילטוס שהנידונים יומתו במהירות ושגופותיהם יורדו לפני תחילת החג.
כדי להחיש את מותם שוברים החיילים ה את רגלי שני השודדים שנצלבו עם ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.32). נוהג זה מנע מהנידונים להישען כדי לנשום וגרם במהירות לחנק.
Toutefois, lorsqu'ils arrivent auprès de Jésus, ils constatent avec surprise qu'il est déjà mort (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.33). Il n'est donc pas nécessaire de lui briser les jambes. Afin de s'assurer de la réalité du décès, l'un des soldats lui perce néanmoins le côté d'un coup de lance, d'où sortent aussitôt du sang et de l'eau (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.34).
Jean accorde une importance particulière à ce détail, car il y voit l'accomplissement de plusieurs prophéties. D'une part, aucun os du Messie n'est brisé, conformément aux prescriptions relatives à l'agneau pascal (שְׁמֹות 12.46 ; בְּמִדְבַּר 9.12). D'autre part, le coup de lance rappelle la prophétie de Zacharie : « Ils tourneront les regards vers moi, celui qu'ils ont percé » (זְכַרְיָה 12.10 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.37).
Jean insiste d'ailleurs sur la valeur de son témoignage. Présent au pied de la croix (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25-27), il rapporte ce qu'il a personnellement vu et affirme la véracité de son récit (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.35). Cette scène dramatique demeurera gravée dans sa mémoire jusqu'à la fin de sa vie.
בניגוד לבשרים האחרים, הוא אינו חוזר אל החושך שכיסה את הארץ במשך שעות רבות. מטרתו במקום אחר: הוא מבקש להשלים את הסיפורים המוכרים כבר, בהוסיפו פרטים שלדעתו חיוניים להבנת האירועים.
Selon notre hypothèse, Jésus rend son esprit au cours de cette obscurité surnaturelle ou à son terme immédiat. Les témoins présents ne disposent alors que de peu d'éléments visuels pour constater ce qui vient de se produire, car le pays est encore plongé dans les ténèbres (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44-45).
כשהאור שב ומופיע בהדרגה, המתבוננים אינם יכולים אלא לקבוע את המציאות: המשיח ישוע מת. מי שהכריז על מותו שלו ועל תחייתו השלים זה עתה את קורבנו. השקט בא אחרי הזעקות, והאירועים שיובילו לקבורתו מתחילים.