Étude 1 sur 21 · Annonce de la naissance de Jean le Baptiste

  1. Étude 1 : Annonce de la naissance de Jean le Baptiste
  2. Étude 2 : Le discours sur l’eau vive
  3. Étude 3 : L'appréciation contradictoire du peuple
  4. Étude 4 : La femme adultère
  5. Étude 5 : Le Messie Jésus est la lumière du monde
  6. Étude 6 : Guérison d’aveugles et de boiteux
  7. Étude 7 : Enseignement journalier dans le Temple
  8. Étude 8 : L’autorité du Messie Jésus contestée
  9. Étude 9 : La parabole des deux fils
  10. Étude 10 : La parabole des vignerons
  11. Étude 11 : La parabole du festin des noces
  12. Étude 12 : Les questions des pharisiens et des hérodiens
  13. Étude 13 : Les questions des pharisiens et des hérodiens
  14. Étude 14 : Les questions des docteurs de la loi
  15. Étude 15 : La Messianité de Jésus
  16. Étude 16 : Réquisitoire contre les responsables religieux
  17. Étude 17 : Le don de la pauvre veuve
  18. Étude 18 : L’incrédulité des Juifs
  19. Étude 19 : La fin tragique de Judas l'Iscariot
  20. Étude 20 : Sadducéens
  21. Étude 21 : Les romains

חיי ישוע עד גיל 12

  • הבשורה על הולדת יוחנן המטביל

    מאמר זה מתאר את הבשורה על הולדת יוחנן המטביל, המסופרת רק בבשורה על פי לוקס, ומדגיש את תשומת הלב לפרטים ההיסטוריים ואת משמעותו הנבואית של יוחנן כמבשר בואו של ישוע.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.5-25 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כהן היה בימי הורדוס מלך יהודה זכריה שמו ממשמרת אביה ולו אשה מבנות אהרן ושמה אלישבע׃ושניהם היו צדיקים לפני האלהים והלכי תם בכל מצות יהוה ובחקתיו׃ולא היה להם ילד כי אלישבע עקרה ושניהם באו בימים׃ויהי היום ויכהן לפני אלהים בסדר משמרתו׃וכמשפט עבודת הכהנים יצא גורלו להקטיר קטרת ויבא אל היכל יהוה׃וכל קהל העם היו מתפללים בחוץ בעת הקטרת׃וירא אליו מלאך יהוה עמד לימין מזבח הקטרת׃ויבהל זכריה בראותו אתו ואימה נפלה עליו׃ויאמר אליו המלאך אל תירא זכריהו כי נשמעה תפלתך ואלישבע אשתך תלד לך בן וקראת שמו יוחנן׃והיה לך לשמחה וגיל ורבים ישמחו בהולדו׃כי גדול יהיה לפני יהוה ויין ושכר לא ישתה ורוח הקדש ימלא בעודנו בבטן אמו׃ורבים מבני ישראל ישיב אל יהוה אלהיהם׃והוא ילך לפניו ברוח אליהו ובגבורתו להשיב את לב אבות על בנים ואת הסוררים לתבונת הצדיקים להעמיד ליהוה עם מתקן׃ויאמר זכריה אל המלאך במה אדע זאת כי אני זקנתי ואשתי באה בימים׃ויען המלאך ויאמר אליו אני גבריאל העומד לפני האלהים ושלוח אנכי לדבר אליך ולבשרך את זאת׃והנה תאלם ולא תוכל לדבר עד היום אשר תהיה זאת תחת כי לא האמנת בדברי אשר ימלאו למועדם׃והעם היה מחכה לזכריה ויתמהו כי אחר בהיכל׃ויהי בצאתו לא יכל לדבר אליהם וידעו כי מראה ראה בהיכל וירמז להם ועודנו נאלם׃ויהי כאשר מלאו ימי עבדתו וילך לו אל ביתו׃ויהי אחרי הימים האלה ותהר אלישבע אשתו ותתחבא חמשה חדשים ותאמר׃ככה עשה לי יהוה בימי פקדו אותי לאסף את חרפתי בתוך בני אדם׃
    Lire la suite

מהפסח השלישי ועד תחילת השבוע האחרון

  • הנאום על המים החיים

    ביום האחרון של חג סוכות (הושענא רבה) מכריז המשיח ישוע בבית המקדש בירושלים שהוא מקור המים החיים האמיתי. תוך אימוץ הסמליות של טקס ניסוך המים, הוא מזמין כל צמא לבוא אליו. יוחנן מבהיר שהמים החיים הללו מציינים את רוח הקודש, שתינתן לאחר שישוע יזכה לכבוד. רק יוחנן מספר על אירוע זה, המתוארך ליום רביעי, 13 באוקטובר שנת 32 לספירה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.1-26 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי כאשר נודע לאדון כי שמעו הפרושים אשר ישוע העמיד והטביל תלמידים הרבה מיוחנן׃ואולם ישוע הוא לא הטביל כי אם תלמידיו׃ויעזב את ארץ יהודה וילך שנית הגלילה׃ויהי לו לעבר בארץ שמרון׃ויבא לעיר מערי שמרון ושמה סוכר היא ממול חלקת השדה אשר נתנה יעקב לבנו ליוסף׃ושם באר יעקב וישוע היה עיף מן הדרך וישב לו על הבאר והעת כשעה הששית׃ותבא אשה משמרון לשאב מים ויאמר אליה ישוע תני נא לי לשתות׃כי תלמידיו הלכו העירה לקנות אכל׃ותאמר אליו האשה השמרונית הן יהודי אתה ואיככה תשאל ממני לשתות ואנכי אשה שמרונית כי לא יתערבו היהודים עם השמרונים׃ויען ישוע ויאמר אליה לו ידעת את מתת אלהים ומי הוא האמר אליך תני נא לי לשתות כי עתה שאלת ממנו ונתן לך מים חיים׃ותאמר אליו האשה אדני הן אין לך כלי לשאב בו והבאר עמקה ומאין לך אפוא מים חיים׃האתה גדול מיעקב אבינו אשר נתן לנו את הבאר הזאת וישת ממנה הוא ובניו ובעירו׃ויען ישוע ויאמר אליה כל השתה מן המים האלה ישוב ויצמא׃ואשר ישתה מן המים אשר אנכי נתן לו לא יצמא לעולם כי המים אשר אתן לו יהיו בקרבו למקור מים נבעים לחיי העולמים׃ותאמר אליו האשה אדני תנה לי המים ההם למען לא אצמא עוד ולא אוסיף לבוא הנה לשאב׃ויאמר אליה ישוע לכי וקראי לאישך ושובי הלום׃ותען האשה ותאמר אין לי איש ויאמר אליה ישוע כן דברת אין לי איש׃כי בעלים חמשה היו לך ואשר לך עתה איננו בעלך לכן אמת הדבר אשר דברת׃ותאמר אליו האשה אדני ראה אנכי כי נביא אתה׃אבותינו השתחוו בהר הזה ואתם אמרים כי ירושלים היא המקום הנבחר להשתחות שמה׃ויאמר אליה ישוע אשה האמיני לי כי תבוא שעה אשר לא בהר הזה אף לא בירושלים תשתחוו לאב׃אתם משתחוים אל אשר לא ידעתם ואנחנו משתחוים אל אשר ידענו כי הישועה מן היהודים היא׃אולם תבוא שעה ועתה היא אשר עבדי אל האמתים ישתחוו לאב ברוח ובאמת כי במשתחוים כאלה חפץ האב׃האלהים רוח הוא והמשתחוים לו צריכים להשתחות ברוח ובאמת׃ותאמר אליו האשה ידעתי כי יבא המשיח הנקרא כריסטוס הוא בבאו יגיד לנו את כל׃ויאמר אליה ישוע אני הוא המדבר אליך׃
    Lire la suite
  • ההערכה הסותרת של העם

    ביום האחרון של חג הסוכות בירושלים (אוקטובר שנת 32 לספירה) מכריז ישוע שהוא מקור מים חיים. ההמון מתפלג: יש המכירים בו כמשיח, ואחרים מסרבים לקבל את המובן מאליו. השוטרים ששלחו לעצור אותו מסרבים לציית, מתרשמים מדבריו. נקדימון מגן על משפט הוגן, ואילו הפרושים מעלים טענות רופפות. התנגדות הרשויות הדתיות הופכת לקנאית, ומותו של ישוע נעשה מטרתן היחידה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.51 (תנ״ך עברי מודרני) :
    התשפט תורתנו איש בטרם תחקרהו לדעת את אשר עשה׃
    Lire la suite
  • האישה הנואפת

    פריקופה 217 מספרת את מעשה האישה הנואפת (יוחנן 8.1-11), שבו פרושים טומנים פח לישוע בכך שהם מביאים לפניו אישה שנתפסה בשעת מעשה. ישוע מסכל את המלכודת באמרתו המפורסמת, המזמינה את מי שאין בו חטא להטיל בה את האבן הראשונה, ואחר כך הוא סולח לאישה. סיפור זה, שאמיתותו הטקסטואלית שנויה במחלוקת, ממחיש את האחדות בין הצדק והרחמים האלוהיים, וחושף את סמכותו הייחודית של ישוע להצדיק.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.7 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי כאשר הוסיפו לשאל אתו וישא את עיניו ויאמר אליהם מי בכם זך בלי פשע הוא ראשונה ידה בה אבן׃
    Lire la suite
  • המשיח ישוע הוא אור העולם

    בחג הסוכות בירושלים מכריז ישוע על עצמו כעל ‘אור העולם’ (יוחנן 8.12-58), ובכך הוא משתלב בסמליות של התאורות הגדולות במקדש. הוא חושף בהדרגה את זהותו האלוהית בוויכוחים עם הפרושים, והדבר מגיע לשיאו בנוסחה ‘לפני היות אברהם, אני הוא’, הצהרה מפורשת על קדמותו ועל אלוהותו. להאמין בו פירושו להיכנס אל האור, אל האמת ואל החיים הנצחיים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.37-47 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ידעתי כי זרע אברהם אתם אבל אתם מבקשים להמיתני כי דברי לא יכן בתוככם׃אני מדבר את אשר ראיתי אצל אבי ואתם עשים את אשר ראיתם אצל אביכם׃ויענו ויאמרו אליו אבינו הוא אברהם ויאמר אליהם ישוע אלו הייתם בני אברהם כמעשי אברהם עשיתם׃ועתה אתם מבקשים להמיתני איש דבר אליכם האמת אשר שמעתי מעם האלהים אברהם לא עשה כזאת׃את מעשי אביכם אתם עשים ויאמרו אליו לא ילדי זנונים אנחנו יש לנו אב אחד הוא האלהים׃ויאמר אליהם ישוע אלו אלהים הוא אביכם כי עתה אהבתם אתי כי אנכי יצאתי ובאתי מאת האלהים הן לא ממני באתי אך הוא שלחני׃מדוע לא תבינו לשוני יען לא תוכלון לשמע את דברי׃אתם מן אביכם השטן ולעשות את תאות אביכם חפצתם הוא רוצח נפש היה מראש ובאמת לא עמד כי אמת אין בו מדי דברי כזב משלו ידבר כי כזב הוא ואבי הכזב׃ואני יען דברי האמת לא תאמינו לי׃מי בכם על עון יוכיחני ואם אמת דברתי מדוע לא תאמינו לי׃אשר מאת האלהים הוא ישמע את דברי האלהים על כן אתם לא שמעתם כי אינכם מאת האלהים׃
    Lire la suite

השבוע האחרון לפני המעצר

  • ריפוי עיוורים ופיסחים

    לאחר טיהור המקדש, ישוע מרפא עיוורים ופסחים בחצר המקדש ביום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה. רק מתי מספר על מאורע זה. ההמון והילדים מריעים לו כבן דוד, ואילו ראשי הכוהנים והסופרים, העוינים יותר ויותר, זועמים על ההפגנות המשיחיות הללו. מאורע זה ממחיש את הניגוד בין אמונתו של העם הפשוט לבין דחייתן של רשויות הדת.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 11.15-18 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבאו ירושלים ויבא ישוע אל המקדש ויחל לגרש משם את המוכרים ואת הקונים ויהפך את שלחנות השלחנים ואת מושבות מכרי היונים׃ולא הניח לאיש לשאת כלי דרך המקדש׃וילמד ויאמר להם הלא כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים ואתם עשיתם אתו מערת פריאים׃וישמעו הסופרים וראשי הכהנים ויתנכלו אתו להשמידו כי יראו מפניו יען אשר כל העם משתוממים על תורתו׃
    Lire la suite
  • הוראה יומית במקדש

    פרשה 286 מתארת את הוראתו היומית של ישוע במקדש בירושלים במהלך שבוע הפסח (יום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה). בהתבסס בעיקר על לוקס 19,47-48, היא מציגה את ההתנגדות הגוברת בין ההמונים המעריצים לבין הרשויות הדתיות העוינות — הסופרים, ראשי הכוהנים, הצדוקים והפרושים — המבקשים להשתיק את ישוע, שבשורת מלכות אלוהים שלו מאיימת על שלטונם המבוסס.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.47-48 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו׃ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו׃
    Lire la suite
  • סמכותו של המשיח ישוע מוטלת בספק

    במקדש בירושלים, ראשי הדת מערערים בפומבי על סמכותו של ישוע. בשאלת נגד ממולחת על טבילתו של יוחנן הוא משתיק אותם וחושף את חוסר תום לבם. פרק זה, המשותף לבשורות הסינופטיות (מתי 21.23-27 ; מרקוס 11.27-33 ; לוקס 20.1-8), ממחיש את ההתנגדות הגוברת של השלטונות למשיח בשבוע האחרון שלפני המעצר.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 11.27-33 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישובו ויבאו ירושלים ויהי הוא מתהלך במקדש ויבאו אליו הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים׃ויאמרו אליו באי זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך את הרשות הזאת לעשות את אלה׃ויאמר ישוע אליהם גם אני אשאלה אתכם דבר אחד ואתם השיבוני ואמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם השיבוני׃ויחשבו כה וכה בקרבם לאמר אם נאמר מן השמים יאמר מדוע אפוא לא האמנתם לו׃או הנאמר מבני אדם וייראו את העם כי כלם חשבו את יוחנן לנביא באמת׃ויענו ויאמרו אל ישוע לא ידענו ויען ישוע ויאמר אליהם אם כן גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃
    Lire la suite
  • משל שני הבנים

    משל שני הבנים (מתי 21,28-32), המובא רק אצל מתי, מתרחש במקדש בירושלים בשבוע האחרון של ישוע. הוא מציב זו מול זו שתי גישות: להבטיח בלי לפעול לעומת לסרב ואחר כך לציית. ישוע מגלה בו את צביעותם של המנהיגים הדתיים ומכריז שהחוטאים השבים בתשובה נכנסים למלכות לפניהם. קריאה אוניברסלית לענווה ולתשובה כנה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.31 (תנ״ך עברי מודרני) :
    מי משניהם עשה את רצון האב ויאמרו אליו הראשון ויאמר להם ישוע אמן אמר אני לכם המוכסים והזונות יקדמו אתכם לבוא אל מלכות האלהים׃
    Lire la suite
  • משל הכורמים

    משל הכורמים (מתי כא 33-46; מרקוס יב 1-12; לוקס כ 9-19), שנאמר ביום שלישי של השבוע הקדוש בחצר המקדש, ממחיש באופן אלגורי את תולדות הישועה: האלוהים שולח נביאים ואחריהם את בנו, ומנהיגי הדת דוחים אותו והורגים אותו. הכרם מועבר אל הכנסייה, אך בלי לסגור בכך את הדלת בפני העם היהודי, שיכול להיכנס אל האמונה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.1-12 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויחל לדבר אליהם במשלים לאמר איש נטע כרם ויעש גדר סביבותיו ויחצב יקב ויבן מגדל ויתנהו אל כרמים וילך למרחקים׃ולמועד שלח אל הכרמים עבד לקחת מאת הכרמים מפרי הכרם׃ויחזיקו בו ויכהו וישלחהו ריקם׃ויסף לשלח אליהם עבד אחר ואתו סקלו באבנים ומחקו ראשו וישלחהו נכלם׃ויסף וישלח אחר וגם אתו הרגו וכן עשו ברבים אחרים מהם הכו ומהם הרגו׃ויהי לו עוד בן יחיד אשר אהבו וישלח גם אתו אליהם באחרנה לאמר מפני בני יגורו׃והכרמים ההם אמרו איש אל רעהו הנה זה הוא היורש לכו ונהרגהו ולנו תהיה הירשה׃ויחזיקו בו ויהרגו אותו וישליכהו אל מחוץ לכרם׃ועתה מה יעשה בעל הכרם יבוא ויאבד את הכרמים ההם ויתן את הכרם לאחרים׃הלא קראתם את הכתוב הזה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃ויבקשו לתפשו וייראו מפני העם יען אשר הבינו כי עליהם דבר את המשל הזה ויעזבהו וילכו להם׃
    Lire la suite
  • משל סעודת החתונה

    משל סעודת החתונה (מתי 22,1-14 ; לוקס 14,15-24) מלמד שאלוהים מזמין את כל בני האדם אל מלכותו, אך דחיית ההזמנה הזאת גוררת משפט חמור. המשל נאמר במקדש בירושלים ביום שלישי של שבוע הייסורים, והוא מבשר בנבואה את חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה. האיש שאינו לבוש בגד חתונה מזכיר שהכניסה למלכות מחייבת שינוי רוחני אמיתי, המתקבל באמצעות האמונה במשיח.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.1-14 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
    Lire la suite
  • שאלות הפרושים וההרודיאנים

    הפרושים וההרודיאנים מנסים ללכוד את ישוע בפח בשאלה אם יש לשלם את המס לקיסר. תשובתו — "תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים" — מסכלת את הפח ומציבה את ההבחנה היסודית בין סמכות אזרחית לריבונות אלוהית, ומזכירה שהאדם, הנושא את צלם אלהים, שייך לו כולו.

    בְּרֵאשִׁית 1.26-27 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ׃ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃
    Lire la suite
  • שאלות הפרושים וההרודיאנים

    במקדש בירושלים מנסים הצדוקים ללכוד את ישוע בשאלה על התחייה, הנוגעת לאישה שהיו לה שבעה בעלים. ישוע משיב וחושף את בורותם בכתבי הקודש ובכוחו של אלוהים: בחיים הבאים כבר אין נישאים. הוא מוכיח את התחייה מן התורה בציטוטו את שמות 3.6: אלוהים הוא אלוהי החיים ולא של המתים. יריביו מושתקים.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.15 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃
    Lire la suite
  • שאלות חכמי התורה

    בשבוע האחרון שלפני ייסוריו, ישוע נשאל על ידי מורי התורה על המצווה הגדולה ביותר. הוא מסכם את התורה כולה בשני עקרונות: לאהוב את אלוהים ולאהוב את רעהו. סופר כן מכיר בצדקת התשובה הזאת, וישוע אומר לו שאינו רחוק ממלכות אלוהים. המאמר מדייק את התפיסה לגבי הפרושיות ומזמין לאמונה החיה באהבה ולא בחוקיות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.37-40 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃
    Lire la suite
  • משיחיותו של ישוע

    בחצר המקדש בירושלים, ביום שלישי שלפני ייסוריו, ישוע שואל את הפרושים מי הוא המשיח. בציטוט מתהילים ק״י הוא מגלה שהמשיח הוא גם בן דוד לפי הבשר וגם אדון נצחי לפי אלוהותו, ומביך את יריביו, שנותרים ללא מענה. הצהרה כריסטולוגית יסודית על טבעו הכפול של ישוע.

    תְהִלִּים 110.1 (תנ״ך עברי מודרני) :
    לדוד מזמור נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃
    Lire la suite
  • כתב אישום נגד המנהיגים הדתיים

    בחצר בית המקדש בירושלים, ביום רביעי שלפני ייסוריו, ישוע נושא כתב אישום חריף נגד הסופרים והפרושים. באמצעות שמונה הכרזות של ‘אוי לכם!’ הוא מוקיע את צביעותם, את גאוותם ואת דתיותם החיצונית, ובה בעת מביע כאב עמוק על ירושלים. הוא קורא לתלמידיו לאמונה אמיתית, צנועה ומשרתת את הזולת.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.45-47 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃
    Lire la suite
  • מתנתה של האלמנה העניה

    בבית המקדש בירושלים צופה ישוע באלמנה עניה המטילה שתי פרוטות קטנות לאוצר, כל אשר לה. בניגוד לעשירים הנותנים בראוותנות מתוך עודפיהם, היא מקריבה את כל מחייתה. ישוע מכריז שהיא נתנה יותר מכל האחרים, והופך בכך את אמות המידה האנושיות של ערך. סיפור זה, המובא אצל מרקוס (12.41-44) ואצל לוקס (21.1-4), מלמד שנדיבות אמיתית נמדדת לא בכמות הניתנת, אלא ברצון הלב ובקורבן שהוקרב.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.41-44 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישוע ישב ממול ארון האוצר והוא ראה את העם משליכים מעות לארון האוצר ועשירים רבים נתנו הרבה׃ותבא אלמנה עניה ותשלך שתי פרוטות אשר הן רבע אסר׃ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכל הנתנים אל ארון האוצר׃כי כלם נתנו מן העדף שלהם והיא ממחסרה נתנה כל אשר לה את כל רכושה׃
    Lire la suite
  • חוסר האמונה של היהודים

    פריקופה 300 עוסקת בחוסר האמונה של היהודים נוכח האותות שעשה ישוע, אירוע המסופר רק אצל יוחנן (יוחנן 12,37-50), המתרחש במקדש בירושלים ביום רביעי, 30 במרץ, שנת 33 לספירה. לעומת זאת, תרומת האלמנה הענייה ממחישה אמונה אמיתית. ישוע הופך את אמות המידה האנושיות: נדיבות אמיתית נמדדת לא בכמות הניתנת אלא בנטיית הלב, המגישה לאלוהים את כל מה שאדם הוא.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.1-4 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבט וירא את העשירים משליכים את נדבותם לארון האוצר׃וירא גם אלמנה עניה נתנת בו שתי פרוטות׃ויאמר אמת אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכלם׃כי כל אלה התנדבו לאלהים מהעדף שלהם והיא מחסרונה את כל רכושה נתנה׃
    Lire la suite

היום האחרון עד הצליבה

  • סופו הטרגי של יהודה איש קריות

    רק מתי מספר על סופו הטרגי של יהודה איש קריות. לאחר שישוע נידון, יהודה, שנכבש בחרטה, משליך את שלושים הכסף אל היכל המקדש ומתאבד. הכוהנים קונים בכסף הזה את שדה היוצר, הנקרא חקל דמא. פרק זה ממחיש את אי־הפיכותה של הבגידה ואת ייאושו של אדם שלא היה מסוגל לקבל סליחה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.74 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויחל להחרים את נפשו ולהשבע לאמר לא ידעתי את האיש ומיד קרא התרנגול׃
    Lire la suite

הערות היסטוריות

  • הצדוקים

    הצדוקים היו קבוצה אריסטוקרטית וכוהנית ביהדות קדומה (200 לפנה״ס – 70 לספירה), ששלטה במקדש בירושלים ובסנהדרין. הם קיבלו רק את החומש, והכחישו את תחיית המתים ואת קיומם של מלאכים. הם מוזכרים חמש עשרה פעמים בברית החדשה, ומילאו תפקיד מפתח בהרשעת ישוע, בעיקר באמצעות קיפא וחנן. היעלמותם חופפת את חורבן המקדש בשנת 70 לספירה.

    מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.6 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ופולוס ידע כי מקצתם צדוקים ומקצתם פרושים ויצעק בתוך הסנהדרין אנשים אחים פרוש בן פרוש אנכי ועל תקות המתים ותחיתם אני נדין׃
    Lire la suite
  • הרומאים

    מאמר זה מתאר את השלטון הרומי בישראל מ-63 לפנה״ס עד 135 לספירה. הוא מציג את דמויות המפתח של השלטון בימי שירותו של ישוע: פונטיוס פילאטוס, הורדוס אנטיפס וקיפא. הוא מזכיר את חורבן בית המקדש בשנת 70 ואת הפיכתה של ירושלים לאיליה קפיטולינה בימי אדריאנוס, ובכך מספק רקע היסטורי חיוני להבנת הבשורות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.12 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ביום ההוא נהיו פילטוס והורדוס לאהבים יחדו כי מלפנים איבה היתה בינתם׃
    Lire la suite