הנושא הנדון כאן הוא אור העולם. לאחר שנשא את נאומו על מי החיים, בקשר ישיר לחג , ביום האחרון של החג בא עתה נאום שני, על האור.
בכל ערב, בימי חג , האיר המקדש במנורות גדולות שהוצבו בעזרת הנשים, ואורן נראה בכל ירושלים. הפתילות נעשו מבגדים משומשים של הכוהנים. בתקופת התאורה הזאת שרו המשתתפים ורקדו. אור זה נועד להזכיר את האופן שבו, לפי הטקסט המקראי (בְּמִדְבַּר 9.15-23), הנחה אלוהים את עמו במדבר בלילה.
הטקסט מותח קו מקביל מפורש בין הלפידים האלה לבין דמותו של האדון, וקובע שהוא מייצג את אור העולם. כך הוא מבליט, דרך העקרונות שהוזכרו בחגיגות אלה, שהמרכיבים האלה הם צל של אירועים עתידיים, ואילו הוא, כמשיח, מעניק ממד רוחני לכל אחת מההתגלויות האלה.
עבור הקהל היהודי שהאזין לנאומיו של ישוע, אפשר היה ליצור קשרים בין החגיגות הדתיות השונות לבין דמות המשיח, וזה הקל על זכירת ההתאמות האלה ועל הבנתן.
אנו מבחינים גם שהנאומים האלה נקטעו בהתערבויות מבחוץ. אנשים, ובמיוחד כאן , אינם מחמיצים את ההזדמנות להעיר הערות.
הנה תמצית של הטקסט הארוך הזה:
המשיח ישוע, אור העולם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.12): המשיח ישוע מצהיר שהוא אור העולם ומבטיח חיים לאלה ההולכים אחריו. הדבר מהדהד את סמלי האור של ומבוא לנאום של התגלות.
ויכוח עם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.13-20): מערערים על סמכותו. ישוע קובע שעדותו תקפה משום שהיא באה מן האב. הוא מדגיש: להכיר את המשיח ישוע פירושו להכיר את אלוהים.
הכרזה על גורלו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.21-30): המשיח ישוע מכריז על לכתו (רמז למותו ולהתעלותו בכבוד). הוא מזהיר: סירוב להאמין בו פירושו למות בחטאים. הוא מצהיר שהוא ‘אני הוא’, רמז ישיר לאלוהות. רבים מאמינים בו.
חירות ואמת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.31-36): המשיח ישוע מבטיח שהאמת עושה חופשיים. הוא מוקיע את עבדות החטא. רק הבן (הוא עצמו) יכול לשחרר באמת.
הירושה האמיתית של אברהם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.37-47): המשיח ישוע חולק על הרעיון ששומעיו הם בני אברהם. הוא קובע שהתנהגותם (הרצון להרוג אותו) מראה שיש להם אב אחר. הוא מצהיר שאינם יכולים לשמוע את דברו משום שאינם מאלוהים.
האשמות וגילויים אחרונים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.48-58): השלטונות מאשימים את ישוע בכך שרוח רעה אחזה בו. ישוע מכריז שכל השומר את דברו לא ימות לעולם.
שיא (הנקודה המהותית, הרגע האינטנסיבי ביותר בסיפור) הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.58: הוא מתגלה בנוסחה האלוהית ‘לפני היות אברהם, אני הוא’, הצהרה מפורשת על קדמותו ועל אלוהותו.
לסיכום:
קטע זה מאיר את העימות בין ישוע לבין הסמכויות הדתיות על זהותו, על מוצאו האלוהי ועל הישועה שהוא מציע. הוא חושף בהדרגה שהאמונה בו היא כניסה אל האור, אל האמת ואל החיים הנצחיים.