כעת תורם של מורי התורה להיכנס לזירה. הם פתוחים לדיאלוג יותר מן , והאיש ישוע מסקרן אותם; תשובותיו המלאות חכמה נוגעות בהם ומבלבלות אותם כאחד (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.34). מי אפוא הוא שהוא מדבר בסמכות כזו? סקרנותם האינטלקטואלית מניעה אותם לגעת בנושא מרכזי: המצווה הגדולה ביותר.
הבשורות מאפשרות לנו להבחין בהבדל בין האנשים האלה: יש המבקשים לבחון את ישוע, ואחרים נראים מעוניינים באמת בהוראתו. אכן, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.35 מציין כי שאלתם נועדה לבחון אותו, אך דבר אינו מורה על כך שכולם הונעו מאותן כוונות.
המשיח ישוע, המודע היטב לדרכם, אינו דוחה בכל זאת את שאלתם. הוא מנצל את ההזדמנות כדי לגלות את לב התורה האלוהית, ואולי גם כדי לגעת בכמה מהם שהיו מסוגלים לקבל את האמת.
Parmi eux, le texte de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.28-34 met en avant un scribe qui écoute le Messie Jésus avec sincérité. Ce docteur de la Loi reconnaît la justesse de ses paroles et atteste que l’amour vaut mieux que tous les sacrifices. Le Messie Jésus, discernant la droiture de son cœur, lui dit :
כך מתגלה פנים פחות אחידות של הפרושיות: מאחורי חזית החוקיות יש המבקשים באמת את אלוהים.
Il faut rappeler que le terme ne désigne pas forcément l’hypocrisie, même si Jésus dénonça souvent les dérives de ce groupe. Il existait en son sein des croyants sincères. Nicodème, par exemple, et membre du (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.1), dialogua de nuit avec Jésus (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.50-51) et participa à sa mise au tombeau (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.39). De même, Joseph d’Arimathée, membre du lui aussi (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.50-51, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.43), était « disciple de Jésus en secret ». Ces deux hommes illustrent qu’au cœur même des structures religieuses se trouvaient des âmes ouvertes à la lumière du Messie.
כאשר המשיח ישוע עונה למורי התורה, הוא מסכם את התורה כולה ואת הנביאים בשתי מצוות יסוד:
בתשובה זו הוא אינו דוחה את התורה; הוא מגלה את מהותה. האדיקות האמיתית אינה עניין של ציות קר להוראות דתיות, אלא של מערכת יחסים של אהבה עם אלוהים, המתבטאת באהבה מעשית לזולת.
הוראה זו מציבה את האהבה במרכז כל חיי הרוח. המשיח ישוע מגלה ש התורה אינה כפייה, אלא כיוון אל הקִרבה והאחדות : אהבת אלוהים מובילה לאהבת הזולת, ואהבת הזולת היא ההוכחה שאוהבים באמת את אלוהים. בהכירו בכך, הסופר כבר מתקרב אל המלכות. קטעים אלה מהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.34-40 ומהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.28-34 מזמינים אותנו לעבור את גבול הידע הדתי הפשוט ולהיכנס אל החוויה החיה של לב שהאהבה האלוהית שינתה אותו, ההגשמה האמיתית היחידה של התורה.