אחרי וההרודיאנים, מתערבים . כולם מבקשים להביך את המשיח ישוע. זוהי תחרות של ממש: כל קבוצה דתית שולחת את נציגה המלומד ביותר כדי לנסות לבלבל אותו לעיני העם. הם מקווים למצוא סוף סוף את מי שיצליח להשתיק את האיש הזה מהגליל. אף אחת משאלותיהם אינה נובעת מכוונה רוחנית או חינוכית כנה; מטרתם היחידה היא ללכוד אותו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.15).
, שאינם מאמינים בתחיית המתים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.8), הכינו את שאלתם בקפידה. הם מציגים אותה בפני המורה בביטחון, נחושים להפילו בפח: אישה שהיו לה בזה אחר זה שבעה אחים לבעלים בלי שילדה ילדים, אשת מי תהיה בתחייה? ההסתברות שמצב כזה אכן יתרחש היא אפסית, אך ישוע אינו מבזה אותם. הוא מסכים להשיב להם בשלווה ומאיר לעומק את טעותם.
ישוע מזכיר להם שאי-ההבנה שלהם נובעת מבורותם בכתבי הקודש ובכוחו של אלוהים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.29).
בעולם הבא, הוא אומר, לא נושאים אישה ולא נישאים, כי המתים שיקומו יהיו דומים למלאכים, חיים לאלוהים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.35-36). אחר כך, כדי לבסס את הוראתו, הוא מצטט את , הסמכות היחידה שמכירים בה , ומזכיר את דברי אלוהים למשה: ״אנכי אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב״ (שְׁמֹות 3.6). בדברים אלה מראה המשיח ישוע שאלוהים אינו אלוהי המתים אלא של החיים; האבות האלה חיים עדיין לפניו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.32).
תשובתו, פשוטה וחזקה כאחת, משתיקה את יריביו. כמה מלומדי תורה מודים שדיבר יפה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.39), וההמון, מרותק, מעריץ את הגלילי הזה המסוגל לעמוד מול גדולי המורים של ישראל. מעולם לא דיבר איש מן העם בסמכות כזו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.22). שיחה זו מגלה את החכמה האלוהית של המשיח ומאירה את האמונה האמיתית: להאמין באלוהים חי, ריבון על חיים ועל מוות (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 14.8-9).
חיי הנצח שלימד ישוע אינם המשך של העולם הזה, אלא שינוי מפואר בנוכחותו של אלוהים עצמו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.25-26).