יוחנן מביא בקצרה את הנאום שנשא ישוע ביום רביעי, 13 באוקטובר שנת 32 לספירה, בהושענא רבה, היום האחרון של חג (חג הסוכות או המשכנות). באותה הזדמנות הצהיר המשיח ישוע שהוא מים חיים. נראה שככל שמתקרבים לסוף שירותו, דבריו נעשים ישירים ומדויקים יותר, אף כי לא כל האירועים ההיסטוריים התרחשו עדיין כדי לאפשר באותו זמן הבנה מלאה.
למרות ההכרזה יוצאת הדופן הזו, ההמון נשאר מפולג: יש המצטרפים ומבינים שישוע הוא אכן המשיח, ואחרים עדיין שואלים את עצמם ומחפשים תירוצים כדי לדחות את המובן מאליו.
אפילו השוטרים שבאו לעצור אותו סירבו לציית, משום שהבינו שהם חיים בזמנים יוצאי דופן.
זהו התירוץ שיציעו.
נראה שמחנה נתקל במצב קשה נוכח המובן מאליו שעליהם לשקול.
נקדימון נוטל על עצמו סיכון ומתערב:
ההסבר היחיד שהעלו היה זה:
הטיעון נראה תמים ושברירי למדי, בייחוד מפני שהנביא נחום מוצאו מאלקוש שבגליל, ויונה מגת החפר, אף היא בגליל, לפי מקורות מסוימים. מלבד זאת, אף שהמשיח ישוע חי בגליל, הוא נולד ביהודה, בבית לחם.
המצב חומק לגמרי משליטתן של הרשויות הדתיות, שיגלשו להתנגדות קנאית שתוביל למותו של המשיח ישוע.
אנו מציינים שבקרב ההמון השומעים רבים הכירו בישוע הנצרתי את המשיח שנבאו עליו הנביאים.
יוחנן מראה היטב בסיפוריו את ההתנגדות הגוברת והולכת של , הוא מתאר היטב את האקלים המורעל שמשתרר ואת השנאה שרק גוברת הרשויות הדתיות. מותו של המשיח ישוע הופך עתה לחלופה היחידה שאפשר להעלות על הדעת בעיני אנשים אלה.
על המשיח ישוע לנהוג בזהירות רבה כדי למנוע מתומכיו לעורר מרד, דבר שעלול לגרור השלכות חמורות נוכח התגובה האלימה האפשרית של החיילים . כמו כן, על הרשויות הדתיות לפעול בזהירות כדי למנוע כל מהומה בעת מעצר פומבי אפשרי של המשיח ישוע. כך, אין לאף אחד מהגורמים המעורבים עניין שתפרוץ התקוממות בנסיבות אלה.
מצב זה מאפשר להבין מדוע נהנה המשיח ישוע מחופש פעולה ודיבור באותו זמן.