מתוך הופעותיו הציבוריות השונות של המשיח ישוע אנו למדים כיצד עברו ימיו במקדש בירושלים. הוא לימד שם בכל יום, ומנהיגים דתיים פנו אליו לא אחת; מתוך קנאה או איבה ביקשו ללכוד אותו בשאלותיהם, בתקווה להשפילו בעיני העם. אף על פי כן, למרות כוונותיהם הרעות, העם הקשיב לו בהערצה. הרי ראה את נסיו, את ריפוייו ואת השחרורים שרק אלוהים יכול לחולל. העם ראה גם כיצד ישוע, איש מן העם, עמד מול הרשויות הדתיות ועמד איתן מול בקיאי התורה מבלי שנתפס אי פעם בטעות. עבור רבים זה היה מחזה מרגש: לראות מורה מלא סמכות, ללא יהירות, מציב במקומם את אלה ששלטו בהם זמן רב כל כך בידיעותיהם ובמעמדם.
אולם הנה הסצנה משתנה: הרב נעשה השואל. לאחר שנשאל זמן רב, הוא נוקט יוזמה ובתורו שואל שאלה מהותית על זהות המשיח. רק הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.41 מדגיש שישוע הוא שנוטל כעת את רשות הדיבור כדי לשאול את , בעוד כל העם מקשיב בקשב עמוק.
Dans הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.41-46, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.35-37 et הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.41-44, Jésus demande : « Que pensez‑vous du Christ ? De qui est‑il fils ? » Les répondent : « De David. » Alors Jésus cite le Psaume de David :
(או תְהִלִּים 109.1 לפי המספור האחר.) בציטוט זה מגלה המשיח ישוע סוד שחכמי התורה לא תפסו: אם דוד קורא למשיח “אדוני”, כיצד יכול הוא להיות בה בעת צאצאו?
Jésus montre ainsi que le Messie n’est pas un simple héritier royal, mais qu’il possède une nature supérieure : il est à la fois Fils de David selon la chair et Seigneur de David par sa divinité (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 1.3-4). Il met ainsi en lumière la limite de leur compréhension purement terrestre du Royaume et du rôle du Messie. Les et scribes attendaient un roi humain, un libérateur politique qui les délivrerait du joug . Mais Jésus leur révèle un Messie spirituel, venu instaurer le règne de Dieu dans les cœurs (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.36).
Devant cette révélation, les adversaires du Seigneur restent sans voix : « Nul ne put lui répondre un mot, et depuis ce jour, personne n’osa plus lui proposer de question » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.46). Le silence des docteurs de la Loi devient un témoignage de la sagesse divine qui surpasse toute intelligence humaine. Ces passages affirment avec puissance la double nature du Messie Jésus : pleinement homme, héritier de David, et pleinement Dieu, Seigneur éternel et Roi glorifié, assis à la droite du Père (אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 1.3-4).
כך, בשאלה אחרונה זו, ישוע אינו מבקש עוד להתווכח: הוא מגלה מי הוא באמת, בן האלוהים, לפני אברהם, לפני דוד, קיים מאז ומעולם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.58).