הנאום על המים החיים

היום האחרון המוזכר בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.37 מתייחס ליום השביעי של סוכות — הצג את ההגדרה של INF208, יום רביעי, 13 באוקטובר, ולא לשמיני עצרת, יום חמישי, 14 באוקטובר. אף ששמיני עצרת בא מיד אחרי סוכות — הצג את ההגדרה של INF208, הוא נחשב לחג נפרד ולא להמשך של סוכות — הצג את ההגדרה של INF208.

בהקשר של הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.37, היום האחרון של החג, הושענא רבה, ציין טקס מיוחד שבו נשפכו מים על מזבח בית המקדש, כסמל לבקשת הגשם ולברכה האלוהית. בכל יום מימי חג סוכות — הצג את ההגדרה של INF208 שופך הכהן על המזבח מים ששאב ממעיין השילוח, אך היום האחרון הזה מקבל אופי חגיגי, מכיוון שהעם מבקש מאלוהים לספק מים כדי שהיבולים יהיו טובים. המים מייצגים אפוא חיים עבור העם הזה; אם לא יהיו בשפע, יבוא רעב.

המשיח ישוע מנצל רגע זה כדי להכריז שהוא המקור — הצג את ההגדרה של INF043 האמיתי של מים חיים, ובכך הוא נותן למסורת זו משמעות רוחנית עמוקה. הוא מצהיר שהוא מקור החיים האמיתי והדרך היחידה להיכנס למלכות אלוהים, אל חיי הנצח עם אלוהים.

שמיני עצרת, לעומת זאת, הוא יום של אסיפה חגיגית, ללא אותם טקסים הקשורים למים. כך ש“היום הגדול” המוזכר בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.37 מתאים ליום האחרון של סוכות — הצג את ההגדרה של INF208, ולא לשמיני עצרת, שהוא יום של קורבן המתואר בבְּמִדְבַּר 29.34-39.

ניכר שהמשיח ישוע ניצל את משמעות הטקס הזה כדי לשאת את נאומו על מי החיים. נושא זה כבר נדון בפגישתו עם האישה השומרונית — הצג את ההגדרה של INF107, כפי שמוזכר בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.1-26. באותו אירוע שאבה האישה מים, והמשיח ישוע ניצל את ההזדמנות כדי להצהיר שהוא עצמו מקור — הצג את ההגדרה של INF043 של מים חיים, כלומר שיכול היה להעניק חיי נצח לאלה שהאמינו בו.

במהלך חג סוכות — הצג את ההגדרה של INF208 התקיים מדי יום מסע חגיגי מבית המקדש עד מעיין גיחון, או מעיין השילוח. כהן מילא בכד זהב מים בעוד המקהלה שרה את יְשַׁעְיָהוּ 12.3. לאחר מכן חזר המסע אל המזבח כדי לשפוך את המים.

טקס זה הזכיר את אירוע המים שפרצו מן הסלע בשנות נדודי המדבר, המוזכר בבְּמִדְבַּר 20.8-11 ובתְהִלִּים 78.15-16. המרחק בין בית המקדש למעיין גיחון הוערך בין 300 ל־500 מטר, בהתאם לנקודת המדידה. מעיין זה הוסט דרך תעלת חזקיהו אל מאגר השילוח — הצג את ההגדרה של INF109 כדי לספק מים לעיר. קודם לכן זרם אל נחל קדרון.

הנאום

המשיח ישוע עומד מול ההמון, תנוחה השונה מן התנוחה המקובלת של הרבנים, שישבו בעת ההוראה. הביטוי “קרא בקול” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.15, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.28 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.44) מציג הצהרה חגיגית שנועדה למשוך את תשומת לבם של השומעים.

הוא מצהיר:

הוא מציע הצעה של ישועה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.14, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.53-56). הבנת ההצהרה הזאת בידי השומעים מתבררת כקשה, כפי שממחישה תגובת האישה השומרונית — הצג את ההגדרה של INF107 בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.1, המדגישה את הקושי במעבר מפרשנות חומרית לפרשנות רוחנית.

ודאי שדרשה זו שונה במידה ניכרת מן הנאומים של הרשויות הדתיות.

לפי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.38, נהרות של מים חיים יזרמו ממעמקיו של המאמין בישוע המשיח. הכוונה שהוא יהיה שבע ברציפות ממקור חיים שאינו אוזל (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.14). כשהוסיף המשיח ישוע “כמו שאמר הכתוב”, הוא לא יכול היה לספק את המראי המקום המדויקים של דבריו בנאום זה. עם זאת, אפשר להפנות אל תְהִלִּים 78.15-16 ואל זְכַרְיָה 14.8, וכן אל יְחֶזְקֵאל 47.1-11 ואל חזוֹן יוֹחָנָן 22.1-2 (שלא היו כתובים באותה תקופה).

ההצהרה בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.39 מספקת לנו הסבר לנאום זה. רוח הקודש תישפך ב־22 במאי שנת 33, ביום חג השבועות. קשה היה לשומעים באותה עת להבין במלואם את דברי המורה.

דברים אלה יתבהרו בעוד כשישה חודשים.

יש לראות בהצהרות אלה בעלות משמעות נבואית. אף שהותירו רושם, משמעותן נגלתה במלואה רק ביום חג השבועות. הדבר עולה בבירור מדברי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.39.

טקס המים בהושענא רבה
ארבעת המינים — הצג את ההגדרה של INF128