הולדת יוחנן המטביל ושירותו

ניתן לעיין ב:

הפריקופה PER005 : ביקורה של מרים אצל אלישבע

הפריקופה PER006 : שבחה של מרים, או המגניפיקט

הפריקופה PER007 : הולדת יוחנן המטביל

הפריקופה PER008 : שבחו של זכריה בהולדת בנו יוחנן

יוחנן המטביל נולד להורים שירדו משושלת לוי ואהרן, ושייכים למעמד הכהונה. אביו, זכריה, כהן בבית המקדש בירושלים, ואילו אמו, אלישבע, עקרה. הם מתוארים כיהודים אדוקים, נאמנים לתורת משה, ובגיל מתקדם.

לוקס הוא האוונגליסט היחיד שמספק מידע זה, אך אינו מזכיר במפורש את הכפר שבו התגורר הזוג. המסורת מציעה שהם גרו בעין כרם, יישוב קטן בהרי יהודה, כ-8 ק"מ מערבית לירושלים, כלומר כשעתיים הליכה. השערה מסורתית זו אינה מעוררת בדרך כלל מחלוקת.

זכריה משרת בבית המקדש פעמיים בשנה, שבוע בכל פעם, וכן בכל חג דתי. שלושת החגים היהודיים העיקריים, פסח, שבועות (חג השבועות) וסוכות — הצג את ההגדרה של INF208 (חג הסוכות), המוזכרים בדְּבָרִים 16.16-17 ובשְׁמֹות 23.14-17, נמשכים שבוע ודורשים את נוכחותם של כל הכהנים בבית המקדש.

חיי הזוג, המסומנים באי-קיום ילדים, מתנהלים לפי חובות הכהונה של זכריה. אלישבע מבלה לעתים קרובות זמן לבדה, אף שבדרך כלל היא מלווה את בעלה לירושלים בחגים הגדולים.

ניתן לעיין ב:

הפריקופה PER003 : הבשורה על הולדת יוחנן המטביל

לוקס מתאר בדייקנות רבה את הגילוי שמסר המלאך, כנראה גבריאל, מה שמעלה שאלות באשר למקור המידע שלו. בזמן שבו כתב לוקס את בשורתו, יוחנן המטביל והוריו כבר נפטרו. נראה שמרים, אמו של ישוע, הייתה אחת מן המעטים שעוד היו בחיים ויכלו לספק תיאור מפורט כל כך.

אף שסביר ששוחח עם כמה שליחים, המידע המפורט שהוא מציג מלמד שקיבל אותו ישירות ממרים. אכן, לפי לוקס, מרים ביקרה את אלישבע, שהייתה אז בחודש השישי להריונה, ושהתה אצלה שלושה חודשים. הדבר מעלה את השאלה: האם נשארה מרים עד שילדה אלישבע?

נוכחותה של מרים הייתה מאפשרת לאלישבע לנוח ולהשתחרר ממטלות היומיום, ובכך תורמת לסוף הריון שליו וללא תקלות.

ניתן לעיין ב:

הפריקופה PER005 : ביקורה של מרים אצל אלישבע

הנספח ANN007 : קרבת המשפחה בין מרים לאלישבע

כדי לקבוע את תאריכי הלידה של יוחנן המטביל ושל ישוע, וכן כדי לקבוע את תקופת מסעה של מרים, אנו יוצאים מיום הולדתו של ישוע. את בחירתנו ב-12 באוקטובר 2 לפנה״ס כתאריך זה אנו מסבירים בנספח ANN004 : תאריך הולדתו של המשיח ישוע.

אנו משערים שלידתה של מרים הואצה בטרם עת בגלל מסעה, שכן לא סביר שיוסף היה יוצא למסע כזה כשמרים עומדת ללדת. הם לא היו לוקחים סיכון כזה. אם הלידה הייתה צפויה לקראת סוף אוקטובר, ההתעברות הייתה בסוף ינואר.

מרים הייתה יוצאת למסעה (ANN007) כדי להצטרף לאלישבע בפברואר 2 לפנה״ס. נסיעה לבד, בייחוד בלילה, הייתה מסוכנת בגלל שודדי דרכים, ולכן אנשים נסעו בקבוצות לביטחון רב יותר. מרים ניצלה כנראה נסיעה של סוחרים מכפרה לירושלים כדי להצטרף אליהם, שכן לא אביה ולא יוסף היו מאשרים מסע כזה לבד.

כך, סדר האירועים יכול היה להיות כזה:

- גילוי המלאך גבריאל וההתעברות של ישוע בינואר 2 לפנה״ס הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.26-38.

- מסעה של מרים לבקר את אלישבע בעין כרם בפברואר 2 לפנה״ס הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.39-40

- אלישבע נכנסת לחודש השישי להריונה בפברואר 2 לפנה״ס הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.36.

- לידתה של אלישבע באפריל 2 לפנה״ס

- הולדת ישוע (ANN004) באוקטובר 2 לפנה״ס

רצף אירועים זה מתיישב, לדעתנו, עם סיפורי לוקס ועם נבואות דָּנִיֵּאל 9.24-27.

חשיבותה של נסיעה בקבוצה בעת העתיקה כבר מבוססת היטב. במסעה הלוך הכירה מרים את תוכניותיהם של תושבי כפרה, ויכלה לתכנן בהתאם את יציאתה. אולם בחזור כבר לא היה לה מידע כזה. לפיכך סביר שניצלה את שובם של העולים לרגל שבאו לירושלים לפסח.

לפי חישובינו, המבוססים על ממירי תאריכים עבריים, פסח של שנת 2 לפנה״ס היה אמור לחול ב-17 במרץ. ואולם, מכיוון שהשוויון האביבי היה צפוי רק ארבעה ימים אחר כך, ב-21 במרץ, הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 היה מוסיף כנראה חודש נוסף, אדר ב׳, כדי שהפסח יחול באביב. כך אפשר לתארך את הפסח ל-16 באפריל 2 לפנה״ס. מכיוון שחג זה נמשך שבעה ימים, עד 23 באפריל, שיבת העולים לרגל הייתה מתחילה למחרת.

סביר שמרים, שידעה תאריכים אלה, הצטרפה לבני נצרת ששבו מעלייה לרגל של הפסח כדי לחזור לנצרת. הוריה, וכן אחיה ואחיותיה, אולי היו חלק מקבוצת העולים הזאת וניצלו את ההזדמנות לבקר את זכריה ואת אלישבע בעין כרם, וכך לחגוג את הולדת יוחנן.

אנו מעריכים שמרים חזרה לנצרת ב-23 באפריל 2 לפנה״ס. עזיבה לפני לידתה של אלישבע נראית לא סבירה, אך מרים נאלצה להתאים עצמה לתאריכי השיבה של העולים לרגל. נוכחותה בהולדת יוחנן הייתה חיונית כדי לוודא אם הילד תואם את הנבואות שהכירה. היא יכלה להבין שהאירועים מתרחשים בהתאם להודעות המלאך.

אלישבע וזכריה שיתפו את מרים בחוויותיהם יוצאות הדופן. לוקס מספק בבשורתו פרטים אינטימיים על מרים, על יוסף ועל הזוג, דבר המעיד שקיבל מידע זה ישירות ממרים. הבשורה שמסר המלאך לזכריה אינה רק מענה לתפילות הזוג אלא גם נס אלוהי. הסובבים אותם התבוננו באירועים אלה בתדהמה, בציפייה שהילד יהפוך לדמות חשובה.

מידע זה, אף שנראה לכאורה שולי, מתברר כמכריע לקביעת תאריכי הלידה של יוחנן המטביל ושל ישוע.

בנספח ANN004 : תאריך הולדתו של ישוע אנו מנתחים בפירוט את משמרות הכהונה האלה ומסיקים ששירותו של זכריה הסתיים ב-5 ביולי 3 לפנה״ס. על סמך תאריך זה אפשר להסיק שיוחנן המטביל נולד באפריל 2 לפנה״ס, שישה חודשים לפני ישוע.

הבהרות היסטוריות וליטורגיות אלה מספקות לנו אפוא מסגרת להבין טוב יותר את האירועים החשובים האלה ולמקם אותם בהקשר התקופה.

מידע זה, אף שנראה לכאורה שולי, מתברר כמכריע לקביעת תאריכי הלידה של יוחנן המטביל ושל ישוע.

בנספח ANN004 : תאריך הולדתו של ישוע אנו מנתחים בפירוט את משמרות הכהונה האלה ומסיקים ששירותו של זכריה הסתיים ב-5 ביולי 3 לפנה״ס. על סמך תאריך זה אפשר להסיק שיוחנן המטביל נולד באפריל 2 לפנה״ס, שישה חודשים לפני ישוע.

הבהרות היסטוריות וליטורגיות אלה מספקות לנו אפוא מסגרת להבין טוב יותר את האירועים החשובים האלה ולמקם אותם בהקשר התקופה.

לוקס מודיע לנו שאלישבע וזכריה היו בגיל מתקדם, מה שלא מנע מהם להתפלל ללא הרף לילד. תיאור זה מלמד שאלישבע עדיין הייתה בגיל הפריון.

בתקופת המקרא היו הנורמות החברתיות והציפיות בנוגע לגיל שונות מאלה של היום. בחברה ההיא יהודי בן 25 כבר הקים לעתים קרובות משפחה גדולה. לכן זוג בן ארבעים ומשהו ללא ילדים נחשב יוצא דופן ונתפס לעתים קרובות כחריגה. עקרות פורשה לעתים קרובות כקללה אלוהית הקשורה בחטא.

הדוגמה של חנה, אשת אלקנה, שבכתה על עקרותה לפני שקיבלה את ברכת אלוהים בלידת בנה שמואל 1 שְׁמוּאֵל 1.1, ממחישה היטב תפיסה זו.

לגבי זכריה, הוא עוד לא הגיע לגיל 50, הנחשב גיל הפרישה של כהנים לפי מנהגי התקופה בְּמִדְבַּר 8.25. לוקס מאשר שזכריה עדיין מילא את תפקידיו ככהן בבית המקדש בירושלים.

היה מקובל שגברים נושאים נשים צעירות מהם. לכן סביר שאלישבע הייתה בת ארבעים ומשהו. חרף רצונם בילד, נשא הזוג בעול עקרותה של אלישבע, שלוקס מצהיר עליה בבירור.

מעט מידע זמין על ילדותו ונעוריו של יוחנן המטביל. אנו פוגשים אותו מאוחר יותר במדבר יהודה, שם הוא מטיף לתשובה. לפיכך אין בידינו כל אינדיקציה מדויקת על חינוכו, אף שכנראה היה דומה לזה של שאר ילדי התקופה.

אולם פרט אחד בסיפורו של לוקס מצביע על הבדל ניכר: יוחנן לא היה אמור לצרוך אלכוהול. הדבר מזכיר את נדר הנזירות של הברית הישנה, הקדשה לאלוהים. אצל יוחנן נזירות זו לא נראתה זמנית. הטקסט אינו מציין אם היה עליו לגדל את שערו בהתאם לדרישות הנדר, כמתואר בספר במדבר. (ראו את הנספח: ANN044 : הנזירות.)

נראה שיוחנן קיים את כל כללי הנזירות. המלאך, כנראה גבריאל, הכריז שיהיה דומה לנביא אליהו. סביר שיוחנן ביקש מהוריו, אלישבע וזכריה, הסברים על ייחודיות חינוכו. כך היו מגלים לו את נסיבות הולדתו יוצאות הדופן, המבשרות גורל מיוחד.

אנו משערים שסיפרו לו גם את סיפורה של מרים, ובכך נודע ליוחנן שנולד ילד מופלא נוסף, ישוע. מעתה יכול היה לשער את בואו של המשיח.

ואולם חשוב לציין שבתחילה יוחנן לא הכיר בישוע כמשיח. רק בטבילת ישוע, שהייתה מלווה באותות ניסיים, הבין יוחנן והכיר בישוע את המשיח.

ניתן לעיין ב:

הפריקופה PER029 : שירותו של יוחנן המטביל

יוחנן המטביל לא הציג תורה חדשה, אלא הכריז על בואו הקרוב של שינוי גדול עם בוא המשיח. קריאתו לטבילה בצלילה הייתה סמל לתשובה, ולא אמצעי לכפרת חטאים.

אף שמסרו נראה חדשני, הוא לא היה מהפכני בהקשר תורת משה. לפי תורה זו, כפרת חטאים דרשה קרבן בבית המקדש, נוהג שיוחנן לא ערער עליו.

הטפתו לא הובילה לעימות ישיר עם הרשויות הדתיות היהודיות. אילו דגל יוחנן בהפסקת הקרבנות בבית המקדש, ודאי היה נתקל בהתנגדות חזקה בהרבה מצד — הצג את ההגדרה של INF231 הרשויות האלה.

למידע נוסף על נוהג הטבילה והתפתחותו, ראו את הנספח ANN017 : הטבילות.

לוקס מספק לנו פרטים היסטוריים יקרי ערך לתארוך תחילת שירותו של יוחנן המטביל, השונה משירותו של המשיח. טיבריוס הפך רשמית לקיסר אחרי אוגוסטוס ב-19 באוגוסט 14 לספירה. אולם בשל מחלתו של אוגוסטוס, הסנאט ההרומית — הצג את ההגדרה של INF004 העביר חוק יוצא דופן שהעניק לטיבריוס את השלטון על המחוזות כבר משנת 12 לספירה, וכך נוצר שלטון משותף בשנים 12 עד 14 לספירה.

לפיכך, כשלוקס מזכיר את תחילת שלטונו של טיבריוס, הוא מתכוון כנראה לשנת 12 לספירה. כך ה"שנה החמש עשרה" לשלטון טיבריוס, שלוקס מזכיר, תתאים לשנת 26 לספירה.

פרשנות זו עולה בקנה אחד עם המידע הנובע מכתבי דניאל. לניתוח מעמיק יותר של טענות אלה מומלץ לעיין בנספחים שצוינו בראשית לימוד זה, שבהם מפורטים נתונים אלה.

מתוך בחינת המידע שמספקים האוונגליסטים אפשר לשרטט דמות של חיי יוחנן המטביל. כבן יחיד סביר שדאג להוריו, זכריה ואלישבע, עד מותם. היעדר אזכור בטקסטים להריונות נוספים של אלישבע מלמד שכנראה לא היו לה ילדים נוספים.

בהתאם לתורה היהודית, עלה יוחנן שלוש פעמים בשנה לבית המקדש בירושלים לחגים הגדולים, נוהג שהקלה עליו קרבת בית המשפחה, שהיה כנראה בעין כרם, כפר במרחק כ-8 ק"מ מערבית לירושלים. כפר זה נחשב מסורתית למקום מגוריהם.

הופעתו ואורח חייו של יוחנן, עם לבושו המיוחד, שערו הארוך ומזונו, הזכירו את אלה של הנביאים הקדמונים. אף שחלק יכלו ללעוג לו, רבים כיבדו אותו וראו בו יורש של אותם אנשי אלוהים גדולים.

לאחר מות הוריו נסוג יוחנן אל המדבר כדי לחיות שם כנזיר. בחגים החשובים הלך כנראה סמוך לבית המקדש כדי להטיף. גילוי הלב שלו, אורח חייו המופתי ומראהו הזכירו את אליהו. שמעו התפשט במהירות, ורבים תהו אם הוא המשיח.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.5-6 מדווח שתושבי ירושלים, כל יהודה וכל אזור הירדן באו להקשיב לו ונטבלו על ידיו. יוחנן המטביל היה אפוא ידוע היטב בכל הארץ.

הרשויות הדתיות בירושלים, מודאגות מפופולריות הגוברת שלו, שלחו משלחת לחקור, כפי שמדווח הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.19-20. יוחנן הבטיח להן שאינו המשיח.

הצלחתו של יוחנן המטביל וההתעניינות שעורר אינן מוסברות בלי תקופת הכנה ארוכה. הטפתו, שהתמקדה בבואו הקרוב של המשיח, נגעה במיתר רגיש אצל היהודים שחיכו בקוצר רוח לדמות משיחית זו. להכרזה זו היה פוטנציאל לערער את הסדר הקיים.

ניתן לעיין ב:

- הפריקופה PER029 : שירותו של יוחנן המטביל

- הפריקופה PER165 : תזכורת לנסיבות רצחו של יוחנן המטביל

השליח יוחנן נשאר היחיד שמודיע לנו על שירותו של יוחנן המטביל.

בנספח ANN063 : עינון ובית עניה שמעבר לירדן אנו מפרטים את תהליך איתור שני האתרים האלה. לפי סיפורו של הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.28, יוחנן המטביל טבל את ישוע בבית עניה.

לאחר מכן עסק יוחנן בשירותו בעינון, לעתים בשיתוף פעולה עם ישוע. ואולם בעקבות מתחים בין תלמידיהם, המדווחים בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.25-36, נפרדו יוחנן המטביל וישוע.

ישוע התיישב אז בבית עניה, שם נודע לו על מעצרו של יוחנן המטביל בידי הורדוס אנטיפס, אירוע המוזכר בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.12. כל פרטי לימודנו על שירותו של יוחנן המטביל מובאים בפריקופות שצוינו בראשית פסקה זו.

תהילתו של יוחנן המטביל הייתה כה גדולה עד שאפילו הורדוס אנטיפס, טטרארך ולא מלך כפי שהתיימר להיראות, ולכן מוזכר כך בבשורות, היסס להמית אותו, מחשש למרד עממי. מרקוס מציין שהורדוס אנטיפס (או אנטיפטר) כיבד את יוחנן והקשיב לו בעניין, אף שמסרו הותיר אותו נבוך.

תוהים כיצד יוחנן, בתחילה מטיף פשוט, זכה למעמד של נביא שהמלך וכל העם העריצו ופחדו ממנו. עלייתו מופלאה עוד יותר מפני שלא עשה שום מעשה מרשים או נס הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.41. הטפתו החדה, הרחק ממרכזי השלטון, במדבר, משכה אליו את האנשים ולא להפך. הבשורות, אף שהן עוסקות בשירותו בקצרה, יוצרות רושם מוטעה שעלייתו הייתה מהירה.

אם רואים ב-19 באוגוסט 14 לספירה את תחילת שלטונו של טיבריוס, אפשר להסיק, בטעות לפי ניתוחנו, ששירותו של יוחנן המטביל החל בשנת 28 לספירה. תארוך זה חשוב משום שהוא משפיע על פירוש הנבואה בדָּנִיֵּאל 9.24-27. קבלת השערה זו עלולה לרמוז על טעות בנבואה זו או בפירושה. במציאות, כל פרטי האירועים צריכים להשתלב בדייקנות, כמו בפאזל, כדי לחשוף את התוכנית האלוהית.

לוקס אפוא הביא בחשבון בחישובו את שנתיים השלטון המשותף של טיבריוס, מה שמרמז על תחילת שירותו של יוחנן המטביל סביב חג הפסח של 5 באפריל 26.

תיאוריות רבות, אף שנראות מהימנות לכאורה, עלולות להאפיל על שלמות תוכנית זו. לכן אנו מסיקים שדרכו של יוחנן המטביל לא התרחשה בתוך שבועות או חודשים ספורים.

לפי חיזוי דניאל, שבוע השנים האחרון מתחלק לשתי תקופות של 3.5 שנים כל אחת. שירותו של ישוע מתרחש במחצית השנייה, ואילו שירותו של הנביא יוחנן המטביל מתרחש בראשונה. משום כך הבשורות, ובעיקר מתי, מזכירות את דמות הנביא אליהו בקשר ליוחנן.

תיאורו של מרקוס, שחזר עליו מתי, מציג את יוחנן המטביל, שהכיר את ספר מלכים והיה מודע לזהותו של אליהו. הוא מחליט במכוון לחקות את אורח חייו של אליהו.

זכריה, אביו, שירת ככהן ונכנס אל הקודש להקטיר קטורת, מה שהציב אותו במעמד מיוחס בחברה. כבנו של זכריה יכול היה יוחנן לנהל חיים אמידים ונוחים.

אולם הוא בחר לפרוש אל המדבר ולאמץ אורח חיים סגפני, שהתאפיין בלבוש פשוט וצנוע. החלטה זו של יוחנן מוזכרת לאחר מכן בידי המשיח ישוע, המדגיש את סגפנותו.

הנביא ישעיהו מדבר על שליח המבשר את בוא המשיח, אך אינו יוצר קשר ישיר עם אליהו המפורסם. יהיה צורך להמתין לנביא מלאכי, שיזכיר אותו במפורש.

ישעיהו מספק פרטים בדייקנות מפתיעה כשהוא מדבר על הקול הקורא במדבר יְשַׁעְיָהוּ 40.3. משני הטקסטים האלה אנו מבינים מדוע ציפה העם היהודי לשני משיחים: הראשון, נביא המבשר את השני, משיח גדול, מלך היהודים.

לוקס מביא את דברי המשיח ישוע, המסביר את שני הטקסטים האלה ויוצר קשר ישיר בין אליהו ליוחנן המטביל. אנו רואים שגם בלי להכיר את האירועים הגדולים הקשורים בישוע, היה קל, בקריאת נביאים אלה, להבין את מהלך העניינים.

כך, בואו של יוחנן המטביל, ואחר כך בואו של המשיח ישוע, היה צריך להיות מובן ומתקבל כהגשמת הטקסטים האלה.

.

אנו יודעים שזכריה ואלישבע, הוריו של יוחנן המטביל, קיבלו גילויים על שליחותו העתידית של בנם. יוחנן היה אפוא מודע להשוואה בין שירותו לשירותו של אליהו.
בהקשר זה, מדוע הוא מצהיר שאינו הנביא?

נראה שיוחנן המטביל רצה פשוט לציין שאינו הנביא אליהו ששב בדמות אנושית. אכן, אליהו לא מת אלא נלקח השמימה במרכבת אש, מה שהביא רבים מהיהודים לחשוב שעשוי להופיע שוב יום אחד.

היה זה יומרני מצד יוחנן המטביל להשוות את עצמו לנביא מהולל כל כך, שבניגוד לבני תמותה רגילים לא טעם מוות אלא נלקח השמימה. יוחנן נזכר בדברי המלאך שאמו מסרה לו: “הוא ילך לפני אלוהים ברוח ובגבורת אליהו”. הוא רק ידמה לנביא זה. המשיח ישוע הוא שהצהיר שיוחנן המטביל הוא אכן אליהו שהובטח, בהתאם לכתבי הנביא מלאכי.

גילוי זה לא פירושו שהנביא אליהו עתיד לשוב פיזית לעולם החיים, אלא שאדם אחר ידמה לו ויהיה אף הוא שליח אלוהים.

יוחנן המטביל הצהיר שאינו מכיר את ישוע. בפגישתם על גדות הירדן קיבל יוחנן את הגילוי על זהותו המשיחית של ישוע. האותות אישרו שישוע הוא המשיח. את הביטוי “לא הכרתי אותו” אפשר לפרש גם כ“לא ידעתי מי הוא”, מה שמלמד שיוחנן המטביל הכיר את ישוע אישית אך לא היה מודע לתפקידו כמשיח. כמה פרשנים סבורים שהכירו זה את זה בלי קשר הדוק. מפתיע שקשר זה אינו מוזכר במפורש, מה שמלמד שהיו רחוקים זה מזה. יוחנן המטביל, שחי במדבר מגיל 26, פגש אחר כך את ישוע, שבא מהגליל כדי להיטבל על ידו.

יוחנן המטביל עמד בראש תנועה דתית משמעותית, שריכזה תלמידים ואוהדים רבים. הוא היה מודע לכך שאינו המשיח, אלא מכין את בואו.

אלישבע וזכריה הודיעו לו על תפקידו העתידי. הוא ידע גם שמרים ילדה את מי שיוכר כמשיח. יוחנן ציפה לפגישה זו. בואו של ישוע היה הגשמת מסרו של יוחנן המטביל. מאוחר יותר ייעצר יוחנן בידי הורדוס אנטיפס.

היריבויות שהשליח יוחנן מזכיר נגעו רק לתלמידים.

תהילתו של ישוע, המוכר כמשיח, גוברת. עלייה זו גורמת למתחים בקרב תלמידיו של יוחנן המטביל, המתקשים לקבל שרבם מוטל בצל דמות עולה זו. נוכח מצב זה חוזר יוחנן המטביל ומצהיר שאינו המשיח, ומדגיש שבא רק כדי להכין את הדרך לבואו.

ניתן לעיין ב:

הפריקופה PER044 : מעצרו של יוחנן המטביל.

מעצרו של יוחנן המטביל מסמן נקודת מפנה מכרעת בחייו של ישוע, המשיח. הורדוס אנטיפס, טטרארך הגליל, נטל סיכון פוליטי ניכר כשעצר את יוחנן, שנהנה מחסד העם וכבודו כנביא גדול של יהוה. ואולם, באופן מוזר, מעשה זה לא עורר מרד עממי.

ייתכן שהידיעה על מעצרו של יוחנן המטביל הוסתרה זמן מה, מה שיכול להסביר את היעדר תגובה מיידית מצד — הצג את ההגדרה של INF231 העם.

את התארוך המדויק של אירוע זה קשה לקבוע. אפשר להניח שהוא התרחש בשלב מוקדם יחסית בשליחותו של ישוע, שכן לא מתי, לא מרקוס ולא לוקס מזכירים את התקופה הזו בחייו ביהודה, הנראית כמסתיימת במעצר זה.

מעצר זה מסמן את סוף פעילותו הציבורית של יוחנן המטביל. המצב מתבהר אז: מעתה יש רק רב אחד לבוא אחריו, המשיח ישוע. אנו ממקמים אותו לקראת סוף פברואר 31.

ואולם מעצרו של יוחנן אינו מוביל מיד למותו. עם זאת, הורדוס לא יכול היה להחזיק אותו במאסר ללא הגבלה במכוור בלי להסתכן במרד עממי, בהתחשב בשמעו של יוחנן כנביא גדול.

לפי הבשורה על פי הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.12: “כששמע שיוחנן נאסר”, ישוע לא היה נוכח במעצרו של יוחנן המטביל. הדבר מלמד שישוע ותלמידיו כבר נפרדו מיוחנן ויצאו לבית עניה.

יוחנן המטביל נעצר כנראה בעינון, בעוד ישוע פעל בבית עניה. הבשורה על פי יוחנן מדווחת אחר כך שישוע עוזב את האזור ופונה צפונה, לגליל, ועובר דרך סוכר שבשומרון, השוכנת על הדרך שבין בית עניה לגליל.

ייתכן שיוחנן המטביל, לאחר מעצרו, הובא לטבריה, עיר שהייתה בה חיל מצב רומי, לפני שהועבר למצודת מכוור, סמוך לירושלים, כדי להיכלא שם.

חוקרים מסוימים מעלים את הרעיון שישוע בחר בדרך שעוברת בשומרון, ולא בדרך שהיהודים נהגו ללכת בה לאורך הירדן, כדי להימנע ממעצר אפשרי. יוחנן מזכיר רק ש“היה עליו” לעבור בשומרון, בלי להסביר זאת רשמית. מהמשך הסיפור אנו מבינים שהיה עליו לפגוש באותו רגע את האישה השומרונית — הצג את ההגדרה של INF107.

הורדוס אנטיפס כנראה לא התכוון לרצוח את יוחנן המטביל, אלא להחזיק אותו זמנית כדי לגרום לו לחזור בו מגינוייו.

יוחנן המטביל היה אמיץ מספיק להביע בגלוי דעות שיהודים רבים שיתפו בסתר. ביקורתו לא נועדה למטרה פוליטית, אלא הייתה יותר הערות שיכול היה להעיר על כל מי שחי מחוץ לתורת אלוהים, בלי התחשבות במעמד חברתי.

יוחנן המטביל נעצר בידי הורדוס אנטיפס, ששלט בגליל בעוד יהודה נשלטה בידי הנציב פונטיוס פילטוס. ייתכן ששני האנשים שיתפו פעולה בעניין זה.

הורדוס אנטיפס, מושל הגליל, היה אז נשוי לבת ארטס הרביעי, מלך נבטי של ירדן. בביקור ברומא כדי להצדיק את ניהולו פגש את אחיו למחצה פיליפוס ואת אשתו הרודיה. הורדוס מפתה את הרודיה ומשכנע אותה לעזוב את פיליפוס למענו.

פעולה זו גוררת גירושים מבת ארטס, ותגרור סכסוך בין שני העמים. הורדוס והרודיה פותחים כך מטעמים חברתיים ביחסים הנחשבים נישואין, אף שהם דומים יותר לפילגשות.

את המצב הזה גינה יוחנן המטביל בפומבי, ביקורת שהוגברה בשמו הטוב ונתמכה בידי העם. אפשר לדמיין את איבתה העמוקה של הרודיה כלפי יוחנן המטביל.

חוקרים מסוימים מעלים את הרעיון שהורדוס חשש מפופולריות יוחנן המטביל וראה בו מי שעלול לעורר מרד עממי. אולי הגינוי הפומבי של מצבו המשפחתי של הטטרארך היה רק הקש ששבר את גב הגמל.

ניתן לעיין ב:

הפריקופה PER113 : שאלתו של יוחנן המטביל

כיצד להסביר את ספקותיו של הנביא האסור?

אכן, הורדוס אנטיפס הכניס את יוחנן המטביל לכלא. אירוע זה מתרחש כ-16 חודשים לאחר טבילת המשיח ישוע, בזמן שירותו ביהודה. אנו סבורים שהדבר היה לקראת סוף פברואר 31.

יוחנן המטביל שהה תקופה בכלא במצודת מכוור. חרף מאסרו הצליח לתקשר עם חלק מתלמידיו שנשארו נאמנים לו, אף שרבים מהם בחרו ללכת אחרי המשיח ישוע. סביר שהורדוס אנטיפס התיר ביקורים אלה.

השאלה ששאל יוחנן המטביל אכן מפתיעה. לא בדידות הכלא, לא אובדן החירות, ואפילו לא הפרספקטיבה של עתיד אפל, הם מקור ספקו. אלא התנהגותו של המשיח ישוע היא שמרעיד את בטחונו ואמונתו של הנביא.

יוחנן המטביל נבוך מההבדלים בשירות, בהטפה ובדרך שבה ישוע נפגש עם אנשים. הוא ציפה לחיים סגפניים הדומים לשלו, במסורת הגדולה של הנביאים. אנשים רבים דמיינו את המשיח ישוע לפי מחשבותיהם, תקוותיהם וציפיותיהם, שנכזבו לעתים קרובות.

הקושי של יוחנן המטביל טמון דווקא בפער זה: מעשי המשיח ישוע שונים מאוד ממה שדמיין. בעוד אנשים הלכו אל יוחנן המטביל, ישוע הולך לקראת האנשים ופונה במיוחד אל אלה שנחשבו נטושים ובלתי ראויים לחברה. התנהגותו של יוחנן המטביל מזכירה את זו של השליח פטרוס.

יוחנן המטביל, כמו השליח פטרוס, כיבד את חוקי היהדות ומסורותיה. מבחינתם היה בלתי מתקבל על הדעת להתרועע עם זרים ועם אנשים בעלי שם רע, לגעת בגופה או באישה הסובלת מדימום, לפי הוראות הטהרה היהודיות.

תשובת ישוע המשיח — הצג את ההגדרה של INF146 ברורה.

תשובת ישוע המשיח — הצג את ההגדרה של INF146 חד-משמעית. היא מהדהדת את דברי הנביא ישעיהו ביְשַׁעְיָהוּ 35.5, פסוקים מוכרים היטב ליוחנן המטביל. מה שמעניין במיוחד בתשובה זו הוא מה שמובלע בה! אכן, בפסוק הקודם אנו קוראים:

ישעיהו מבשר את בוא אלוהים. כך תשובתו של ישוע ברורה: הוא מצהיר על אלוהותו, הצהרה שנתמכת במעשים יוצאי הדופן שהוא עושה.

לא היה צורך שישוע יוסיף: “היום התקיים הכתוב הזה”, כפי שעשה בבית הכנסת — הצג את ההגדרה של INF090 של נצרת הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.21, כי יוחנן הכיר היטב את הטקסט הזה.

ניתן לעיין ב:

הפריקופה PER163 : מותו של יוחנן המטביל

הפריקופה PER165 : תזכורת לנסיבות רצחו של יוחנן המטביל

לפי הבשורות, מותו של יוחנן המטביל אירע בראשית שירותו של המשיח ישוע. תארוך זה נראה מתיישב עם הנבואה בדָּנִיֵּאל 9.24-27.

שמעו וסמכותו הרוחנית של יוחנן המטביל הקשו על מעצרו, מציאות שהורדוס אנטיפס היה מודע לה היטב. עם זאת החליט לכלוא אותו, כנראה כדי להשתיקו, אך ללא כוונה נראית להרוג אותו. ואולם הקשר שרקמו שלומית ואמה הרודיה הפך את המצב והכריח את הורדוס אנטיפס להוציא את הנביא להורג.

בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.22-23 בתה של הרודיה רוקדת ומקסימה את הורדוס ואת אורחיו. הורדוס, מתרשם, מבטיח לתת לה כל מה שתבקש, עד חצי ממלכתו.

הבטחה זו, אף שהייתה מוגזמת, יש לפרשה כהגזמה ולא כהצעה ממשית, שכן הורדוס היה רק טטרארך, כלומר שליט רבע ממלכת אביו. הרודיה ניצלה הזדמנות זו.

לפי הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.24-26, שלומית, לאחר התייעצות עם אמה, מבקשת את ראשו של יוחנן המטביל. חרף חוסר רצונו, הורדוס, כבול בשבועתו ותחת לחץ אורחיו, נעתר לבקשתה.

האוונגליסט מרקוס מספק את התיאור המפורט ביותר של פרשה זו, ומקדיש לה שישה עשר פסוקים. מתי מקדיש לה שנים עשר ולוקס רק שניים, ואילו יוחנן אינו עוסק באירוע זה. מרקוס מדגים בבירור כיצד מניפולציה של הרודיה אילצה את הורדוס לפעול נגד רצונו. גם סיפורו של מתי מדגיש את מבוכת הורדוס נוכח מצב זה.

כתבי הנביא דָּנִיֵּאל 9.24-27 מאפשרים לנו להבין ששירותו של ישוע החל עם סיום שירותו של יוחנן המטביל. שבוע שנים אחרון זה היה מתחלק לשני חלקים: 3.5 שנים עם יוחנן המטביל ו-3.5 שנים נוספות עם ישוע.

על סמך כתבים אלה אפשר להסיק שראשית שירותו של ישוע הייתה מתרחשת באוקטובר 29, בגיל קרוב ל-30. אף שסיום שירותו של יוחנן אינו חופף בהכרח למותו, לא סביר שנשאר זמן רב בכלא, בהתחשב בשמו ובשנאתה של הרודיה אליו.

הורדוס אנטיפס לא יכול היה להרשות לעצמו להחזיק את יוחנן בכלא זמן רב מבלי להסתכן במרד עממי.

בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.1-2 הורדוס אנטיפס, עדיין מוטרד ממותו של יוחנן, מחליף את ישוע ביוחנן שקם לתחייה בגלל הניסים שנעשו. תקופה זו, שמתי מזכיר, מסמנת נקודת מפנה בשירותו של ישוע, שמוקדש מעתה בעיקר להכשרת תלמידיו.

נס ריבוי הלחם — הצג את ההגדרה של INF104 והדגים, שאירע בבית צידה — הצג את ההגדרה של INF105 ומסופר בארבע הבשורות, מסמל את שליחותם העתידית של התלמידים.

הורדוס אנטיפס מגלה עניין בשירותו של ישוע, המזכיר לו את זה של יוחנן המטביל. הוא יפגוש את ישוע לאחר מעצרו בשנת 33.

בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.11 ישוע מחלק כבוד ליוחנן וקורא לו הגדול בנביאים שנולדו לאישה, ובה בעת מדגיש שהקטן במלכות השמים גדול ממנו.

כך, מותו של יוחנן המטביל, שאירע כנראה בראשית שירותו של ישוע בשנת 29, מסמן את סוף המחצית הראשונה של השבוע הנבואי ה-70. המשיח ישוע יכול אז לשאת במלואו בתפקידו כמשיח.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.14-15 מציין שרק לאחר מעצרו של יוחנן הולך ישוע לגליל להטיף את הבשורה הטובה. הדבר ממחיש את העברת השרביט בין שתי הדמויות.