ANN017

הטבילות

המאמר בוחן את הטבילות השונות בברית החדשה, מיוחנן המטביל ועד ישוע ופאולוס. הוא מדגיש כיצד כל טבילה מסמנת שלב מרכזי בהיווצרות הקהילה הקדומה, תוך שילוב של תשובה ואמונה במשיח.

10 דק׳ טבילה יוחנן המטביל ישוע פאולוס

למידע נוסף

מבוא

כשאנו קוראים את הבשורות, אנו מבחינים בקיומן של שלוש טבילות נפרדות.

הראשונה נעשית בידי יוחנן המטביל, ואילו השנייה היא טבילתו של המשיח ישוע בתקופת שירותו ביהודה.

יש להוסיף גם טבילה שלישית, זו של השליח פאולוס. כך אנו ניצבים מול טבילות שונות, מקור לבלבול. אפילו השליח פאולוס שאל את המאמינים באפסוס איזו טבילה קיבלו.
נוכל לציין גם את טבילת רוח הקודש, שאירעה ב-22 במאי שנת 33 לספירה, ב.

מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 19.4-7 (תנ״ך עברי מודרני)

ויאמר פולוס יוחנן הטביל בטבילת התשובה ואמר אל העם כי האמן יאמינו באשר יבוא אחריו והוא המשיח ישוע׃

ויהי כשמעם זאת ויבאו להטבל בשם ישוע האדון׃

ויסמך פולוס את ידיו עליהם ויבא עליהם רוח הקדש וימללו בלשנות ויתנבאו׃

ויהיו כלם כשנים עשר איש׃

I. Les trois baptêmes d’eau

אנו רואים שלוש טבילות שונות, ואפילו השליח פאולוס ישאל את המאמינים באפסוס:

מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 19.3 (תנ״ך עברי מודרני)

ויאמר אליהם על מה אפוא הטבלתם ויאמרו על טבילת יוחנן׃

הוא יכול היה להסתפק בכך, אך הכתוב מוסיף:

Actes 19.4–5 (S21)

מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 19.4-5 (תנ״ך עברי מודרני)

ויאמר פולוס יוחנן הטביל בטבילת התשובה ואמר אל העם כי האמן יאמינו באשר יבוא אחריו והוא המשיח ישוע׃

ויהי כשמעם זאת ויבאו להטבל בשם ישוע האדון׃

השליח פאולוס מצא לנכון להטביל מחדש את האנשים הללו, ובכך הראה שטבילתו של יוחנן המטביל לא הספיקה. הטבילה החדשה בשם האדון ישוע הפכה לטבילה הנחוצה היחידה, שאין בלתה, כדי לציין את ההתחייבות למשיח ישוע, וכן לסליחת העוונות והחטאים.

מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 18.24-25 (תנ״ך עברי מודרני)

ואיש יהודי בא אל אפסוס ועיר מולדתו אלכסנדריא ושמו אפולוס איש דברים ותקיף בכתובים׃

הוא היה מלמד דרך האדון והוא מדבר כחם רוחו ומלמד היטב על אדות ישוע ולא ידע כי אם טבילת יוחנן לבדה׃

אנו רואים שהייתה תקופת מעבר שבה חלק מהמאמינים הוטבלו לפי טקס יוחנן המטביל, אחרים, רבים מאוד, לפי טבילתו של המשיח ישוע, ולבסוף, הרוב לפי טבילתו של השליח פאולוס, בשם האדון ישוע.

מותר לשאול: מהו מקורה של טבילת יוחנן? מה ההבדלים בין שלוש הטבילות הללו?

II. Le baptême de Jean le baptiste

יוחנן המטביל יקבע אות חדש לציון ההתחייבות לחיים חדשים: הטבילה. מונח זה יקושר מעתה לשמו.

זו מהפכה, שכן טקס זה אינו קיים ביהדות.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.4 (תנ״ך עברי מודרני)

ויהי יוחנן טבל במדבר וקורא טבילת התשובה לסליחת החטאים׃

מרקוס מבהיר כאן שמדובר בטבילת תשובה, אך הוא מוסיף: ״לסליחת חטאים״. מצד שני, מתי מציין שרבים מה וה באו גם הם להיטבל.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.7-9 (תנ״ך עברי מודרני)

ויהי כראותו רבים מן הפרושים והצדוקים נגשים לטבילתו ויאמר להם ילדי הצפעונים מי השכיל אתכם להמלט מן הקצף הבא׃

לכן עשו פרי הראוי לתשובה׃

ואל תחשבו בלבבכם לאמר אברהם הוא אבינו כי אני אמר לכם כי מן האבנים האלה יכול האלהים להקים בנים לאברהם׃

ה הם מגיני תורת משה הגדולים, הם אף רואים עצמם כערבים להעברתה ולפרשנותה. עם זאת, הם מקבלים את הטבילה החדשה הזו, ונראה שללא התנגדות.

נקודה אחת מפתיעה אותם בכל זאת!

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.24-28 (תנ״ך עברי מודרני)

והמשלחים היו מן הפרושים׃

וישאלהו ויאמרו אליו מדוע אפוא מטביל אתה אם אינך המשיח או אליה או הנביא׃

ויען אתם יוחנן ויאמר אנכי מטביל במים ובתוככם עומד אשר לא ידעתם אתו׃

הוא הבא אחרי אשר היה לפני ואני נקלתי מהתיר שרוך נעליו׃

זאת היתה בבית עברה מעבר לירדן מקום אשר יוחנן מטביל שם׃

נראה שהאנשים הדתיים הללו סברו שרק המשיח, או אליהו, או הנביא, רשאים להטביל. הם אפוא אינם מופתעים מהטבילה עצמה, אלא ממי שנהג בה.

הם מכירים נוהג מסוג זה.

וַיִּקְרָא 14.8 (תנ״ך עברי מודרני)

וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים׃

לפיכך אין, לא במסר ולא במעשיו של יוחנן המטביל, כל קריאה לדחות את תורת משה, ההפך הוא הנכון.

הוא מטיף לשוב אל מקורות היהדות, אל האלוהים עצמו. עמדה זו מסבירה מדוע רבים מה וה הצטרפו לתורתו, מתוך הנחה שיוחנן המטביל משתלב לגמרי במסורת היהודית.

כדי להבין טוב יותר את משמעות הטבילה הזו, נבחן את הקטע שבו יוחנן המטביל מוכיח את הדתיים הרוצים גם הם לקבל את הטבילה.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.8-9 (תנ״ך עברי מודרני)

לכן עשו פרי הראוי לתשובה׃

ואל תחשבו בלבבכם לאמר אברהם הוא אבינו כי אני אמר לכם כי מן האבנים האלה יכול האלהים להקים בנים לאברהם׃

בעיני רבים, עצם היות האדם יהודי נחשב מספיק כדי לזכות בגאולה על ידי קיום טקסי תורת משה.

אולם מושג התשובה אבד; הם נעוצים במסורת שגרתית, ואילו הקשר האישי עם אלוהים דהה.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.10-14 (תנ״ך עברי מודרני)

שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃

ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃

אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃

והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃

אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃

יחסו של הפרוש הזה, ב שמביא לוקאס, מעיד על המצב.

יהודי השומר את התורה, ולפיכך דתי, נמצא בהסכמה עם אלוהים. כך הוא חושב, אך גם כך הוא מאמין! חסרה בדרך זו נקודה מרכזית: התשובה.

זהו עצם יסודו של מסרו של יוחנן המטביל, המציע כאות להתחייבות בדרך זו את מה שנקרא טבילת התשובה. אין אפוא גאולה אפשרית בטבילה זו בלבד, והיא עדיין נמצאת בקורבנות בבית המקדש.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.2 (תנ״ך עברי מודרני)

שובו כי מלכות השמים הגיעה׃

הערה זו של מתי: ״שנו את יחסכם״, המתורגמת לעיתים ״שובו בתשובה״, מסכמת היטב את טבילת יוחנן.

יוחנן המטביל מודע למגבלות טבילתו, שאינה כוללת את הגאולה:

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.11-12 (תנ״ך עברי מודרני)

הן אנכי טובל אתכם במים לתשובה והבא אחרי חזק הוא ממני אשר אינני כדי לשאת נעליו והוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש׃

אשר בידו המזרה וזרה את גרנו ואסף את דגנו אל אוצרו ואת המץ ישרפנו באש אשר לא תכבה׃

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.7-8 (תנ״ך עברי מודרני)

ויקרא לאמר בוא יבא אחרי החזק ממני אשר אינני כדי לכרע ולהתיר את שרוך נעליו׃

אנכי טבלתי אתכם במים והוא יטבל אתכם ברוח הקדש׃

Luc 3.16–17 (S21)

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.16-17 (תנ״ך עברי מודרני)

ויען יוחנן ויאמר לכלם הן אני טובל אתכם במים אבל בוא יבוא החזק ממני אשר אינני כדי להתיר את שרוך נעליו הוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש׃

אשר המזרה בידו להבר את גרנו ויאסף את דגנו אל אוצרו ואת המץ ישרפנו באש אשר לא תכבה׃

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.26-27 (תנ״ך עברי מודרני)

ויען אתם יוחנן ויאמר אנכי מטביל במים ובתוככם עומד אשר לא ידעתם אתו׃

הוא הבא אחרי אשר היה לפני ואני נקלתי מהתיר שרוך נעליו׃

ארבעת כותבי הבשורות מוסרים את דברי יוחנן המטביל, המבשר בבירור על בואו הקרוב של מי שגדול ממנו בהרבה. הוא מנבא את בוא המשיח, שיציע טבילה מהפכנית.

III. Le baptême du Messie Jésus

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.26 (תנ״ך עברי מודרני)

ויבאו אל יוחנן ויאמרו אליו רבי האיש אשר היה עמך בעבר הירדן ואשר העידת לו הנו טבל וכלם באים אליו׃

בסיפורו של יוחנן אנו מגלים את תחילת שירותו של המשיח ישוע ביהודה.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.22-24 (תנ״ך עברי מודרני)

ויהי אחרי הדברים האלה ויבא ישוע ותלמידיו אל ארץ יהודה ויגר שם עמהם ויטבל׃

וגם יוחנן היה טבל בעינון קרוב לשלם כי שמה מים לרב ויבאו ויטבלו׃

כי עוד לא נתן יוחנן אל בית הסהר׃

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.2 (תנ״ך עברי מודרני)

ואולם ישוע הוא לא הטביל כי אם תלמידיו׃

בתקופה קצרה לאחר טבילתו פעל המשיח ישוע, בליווי תלמידים רבים, כמו יוחנן המטביל, באותו אזור.

אולם לא הוא הטביל אלא תלמידיו. אך לאיזו טבילה מכוונים כאן? אנו בשנת 29 לספירה, וטבילתו של השליח פאולוס, המבוססת על מותו של המשיח ישוע, עדיין אינה קיימת. נראה שמדובר כאן בטבילת התשובה, זו שנהג בה יוחנן המטביל.

רק לאחר מותו של המשיח ישוע תתחיל הטבילה החדשה, זו שהטיף לה השליח פאולוס, להתפשט. יש לציין שאין בבשורות רמזים אחרים לטבילה שנהגו בה תלמידי ישוע, מלבד קטע זה בבשורת יוחנן.

נראה שהמשיח ישוע, ותלמידיו אחריו, אימץ נוהג דומה לזה של יוחנן המטביל בראשית שירותו ביהודה.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.19-20 (תנ״ך עברי מודרני)

לכו ועשו לתלמידים את כל הגוים וטבלתם אתם לשם האב והבן ורוח הקדש׃

ולמדתם אתם לשמר את כל אשר צויתי אתכם והנה אנכי אתכם כל הימים עד קץ העולם אמן׃

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.15-18 (תנ״ך עברי מודרני)

ויאמר אליהם לכו אל כל העולם וקראו את הבשורה לכל הבריאה׃

המאמין ונטבל הוא יושע ואשר לא יאמין יאשם׃

ואלה האתות אשר ילוו אל המאמינים יגרשו שדים בשמי ובלשנות חדשות ידברו׃

נחשים ישאו בידיהם ואם ישתו סם המות לא יזיקם על חולים ישימו את ידיהם וייטב להם׃

בדברים אלה של המשיח ישוע, לאחר תחייתו, רמוז כמובן לטבילה החדשה, זו שבישר עליה ונהג בה השליח פאולוס.

IV. Le baptême de l’Apôtre Paul

לא נלמד כאן בפירוט את תורת הטבילה הנוצרית, אלא רק נזכיר כמה מהיבטיה כדי להבהיר את ההבדל מזו של יוחנן המטביל. טבילה זו שואבת את מקורה ממותו של המשיח ישוע, המהווה את הבסיס לגאולה קבועה.

מותו הכפרני של המשיח ישוע הוא המעניק לכל בני האדם, בכל הזמנים, את הגאולה, היא סליחת חטאיהם. כך הטבילה החדשה הזו מחליפה את קורבנות הבהמות בבית המקדש. אנו מבינים גם מדוע השליח פאולוס מעודד את האפסיים לקבל את הטבילה החדשה הזו, בשם האדון ישוע, כפי שהוא מדגיש.

מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 19.4-5 (תנ״ך עברי מודרני)

ויאמר פולוס יוחנן הטביל בטבילת התשובה ואמר אל העם כי האמן יאמינו באשר יבוא אחריו והוא המשיח ישוע׃

ויהי כשמעם זאת ויבאו להטבל בשם ישוע האדון׃

פטרוס מגדיר את הקשר הישיר בין מותו של המשיח ישוע לבין הטבילה החדשה הזו.

הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 3.21-22 (תנ״ך עברי מודרני)

וזה הוא אות הטבילה אשר כעת תושיע גם אתנו לא בהסיר טנוף הבשר כי אם בשאל לנו מאת אלהים רוח שלמה על ידי הקמת ישוע המשיח׃

אשר הוא לימין אלהים אחרי אשר עבר השמימה ויכנעו לפניו המלאכים והרשיות והגבורות׃

הוא מבהיר לנו שטהרת החטאים נובעת מהאמונה במותו של המשיח ישוע, ושהטבילה היא אות להתחייבות של מצפון טוב כלפי אלוהים.

העיקרון אפוא זהה לזה שבברית הישנה: מותו של קורבן חף מפשע הוא המאפשר את טהרת העוונות. מותו של המשיח ישוע מהווה מעתה קורבן תמידי. זה גם מה שפאולוס אומר לנו.

1 טימותי 2.5-6 (תנ״ך עברי מודרני)

כי אחד הוא האלהים ואחד הוא העמד בין אלהים ובין בני אדם הוא בן אדם המשיח ישוע׃

אשר נתן את נפשו כפר בעד כל וזאת העדות הבאה בעתה׃

אנו רואים אפוא הבדל מהותי בין טבילתו של יוחנן המטביל לבין זו של השליח פאולוס. האחרונה מביאה כעת בחשבון את סליחת החטאים, ולפיכך את הגאולה, והיא גם התחייבות כלפי אלוהים.

V. Le baptême du Saint-Esprit

בדבריו מבשר יוחנן המטביל על בוא המשיח ומבהיר שהוא יטביל ברוח הקודש ובאש.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.11 (תנ״ך עברי מודרני)

הן אנכי טובל אתכם במים לתשובה והבא אחרי חזק הוא ממני אשר אינני כדי לשאת נעליו והוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש׃

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.7-8 (תנ״ך עברי מודרני)

ויקרא לאמר בוא יבא אחרי החזק ממני אשר אינני כדי לכרע ולהתיר את שרוך נעליו׃

אנכי טבלתי אתכם במים והוא יטבל אתכם ברוח הקדש׃

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.16 (תנ״ך עברי מודרני)

ויען יוחנן ויאמר לכלם הן אני טובל אתכם במים אבל בוא יבוא החזק ממני אשר אינני כדי להתיר את שרוך נעליו הוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש׃

מה משמעותה של טבילה חדשה זו?

אנו מוצאים רמזים למענה לשאלה באירוע שאירע ב-22 במאי שנת 33 לספירה, המובא בספרו השני של לוקאס:

מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.1-4 (תנ״ך עברי מודרני)

וביום מלאת שבעת השבעות ויתאספו כלם לב אחד׃

ויהי פתאם קול רעש מן השמים כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר ישבו בו׃

ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל אחד מהם׃

וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף׃

לוקאס מתאר את תגובת העדים:

מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.5-13 (תנ״ך עברי מודרני)

ובירושלים שכנו יהודים אנשי חסד מכל גוי וגוי אשר תחת השמים׃

ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם רב ויהיו נבכים כי איש איש שמע אתם מדברים בשפת עמו׃

וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו הנה כל אלה המדברים הלא גלילים המה׃

ואיך אנחנו שמעים אתם איש כשפת ארץ מולדתנו׃

פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים יהודה וקפודקיה פנטוס ואסיא׃

פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב אשר על יד קוריני והבאים מרומי גם יהודים גם גרים׃

כרתים וערבים הנה אנחנו שמעים אתם מספרים בלשנותינו גדלות האלהים׃

וישתוממו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל אחיו מה תהיה זאת׃

ואחרים לעגו ויאמרו כי מלאי עסיס המה׃

ברגע זה נושא פטרוס את דבריו כדי להסביר את האירוע יוצא הדופן הזה, אך הוא נשען לא על דברי יוחנן המטביל אלא על דברי הנביא יואל.

מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.14-21 (תנ״ך עברי מודרני)

אז יעמד פטרוס ועשתי העשר עמו וישא את קולו וידבר אליהם אנשי יהודה וישבי ירושלים כלכם זאת תודע לכם והאזינו אל דברי׃

כי אלה לא שכורים המה כאשר חשבתם כי שעה שלישית ביום עתה׃

אבל זה הוא האמור על ידי יואל הנביא׃

והיה באחרית הימים נאם אלהים אשפך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון׃

וגם על עבדי ועל שפחותי בימים ההמה אשפך את רוחי ונבאו׃

ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן׃

השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום הגדול והנורא׃

והיה כל אשר יקרא בשם ימלט׃

את הטיעון של נאום זה אנו מפתחים בנספח ANN36: נאומו של השליח פטרוס.

סיכום

אפשר לראות שלמעשה יש רק שתי טבילות, ושהן שונות באופן מהותי, אף כי הנוהג, הטבילה במים, דומה, שכן זו משמעות המילה. מחד, יש את טבילתו של יוחנן המטביל, שנהגו בה גם תלמידי המשיח ישוע בראשית שירותו ביהודה, ומאידך, זו של השליח פאולוס. אף שהתשובה משותפת לשתיהן, ההבדל הגדול טמון בגאולה. יוחנן המטביל הציע רק את השלב הראשון; היה על המשיח ישוע להקריב את חייו כדי להשלים את השלב השני.

כשמתבוננים בהיסטוריה של העולם, אפשר להתפעל מהתרחשות האירועים הללו, שכן בשנת 70 לספירה ייחרב בית המקדש היהודי, ויושם קץ לקורבנות הבהמות. כך, טבילתו של יוחנן המטביל הייתה רק רמז מוקדם לטבילה החדשה הזו, בשם האדון ישוע.

חשוב גם לציין שבהתאם לדברי הנביא יואל ולדברי יוחנן המטביל, נקבעה טבילה חדשה ביום חג השבועות.

בתוך הקהילה אנו מזהים רק שתי טבילות: הראשונה, ״טבילת המים״, היא זו של השליח פאולוס; השנייה, ״טבילת רוח הקודש״, היא זו של חג השבועות.