תאריך הולדתו של ישוע המשיח

Selon notre interprétation des 70 semaines, soit 490 années, annoncées par le prophète Daniel, et en prenant pour point de départ le décret du roi Artaxerxès rapporté dans עֶזְרָא 7.1-28, nous aboutissons à la date du 3 avril 33. Cette date correspond à l’une des deux possibilités fournies par les Évangiles pour la résurrection du Messie Jésus, et elle s’accorde avec l’analyse de la prophétie de דָּנִיֵּאל 9.24-27.

En remontant 3,5 années à partir de cette date, durée correspondant à la première moitié de la dernière semaine prophétique, nous situons le baptême du Messie au mois d’octobre 29, ce qui correspond au mois de Tishri 3790 dans le calendrier hébraïque. Cette chronologie concorde avec la structure temporelle décrite par Daniel et est confirmée par la durée prophétique mentionnée par l’apôtre Jean dans חזוֹן יוֹחָנָן 11.3, qui évoque une période de 1 260 jours, équivalente à trois ans et demi.

Le témoignage de הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23 indique que Jésus « avait environ trente ans » lorsqu’il commença son ministère. En reculant de trente années à partir de l’an 29, nous obtenons une date de naissance située en octobre de l’année -2 av. J.-C., ce qui s’accorde avec les repères fournis par les Évangiles et avec le contexte historique de l’époque d’Hérode le Grand (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1).

Par ailleurs, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.3 précise que l’évangéliste a entrepris des recherches minutieuses afin d’établir un récit ordonné des événements. Bien qu’il ne fasse pas partie des apôtres ni des témoins directs du ministère terrestre du Messie Jésus, Luc était un compagnon de voyage de Paul, auteur de treize épîtres du Nouveau Testament (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 4.14, 2 טימותי 4.11). Sa position privilégiée au sein des premières communautés chrétiennes lui donnait accès aux témoins oculaires et aux responsables de l’Église naissante, ce qui renforce la fiabilité historique de son témoignage.

כך, בשילוב הנתונים הנבואיים של דניאל, הציונים הכרונולוגיים של הבשורות ונקודות הציון ההיסטוריות הידועות, אנו מציעים הערכה עקבית ומנומקת של תאריך הולדתו של ישוע המשיח: אוקטובר 2 לפנה״ס.

דניאל מזכיר תקופה של 7 שנים, המתאפיינת באירוע מרכזי באמצע התקופה (דָּנִיֵּאל 9.27). השליח יוחנן, בחזוֹן יוֹחָנָן 11.1-3, מספק פרטים נוספים על תקופה זו. לדבריו, החלק הראשון מוקדש לנביאים, ואילו השני קשור בAntichrist — afficher la définition INF265.

על פי ניתוחנו, ישנן שתי תקופות המכונות “השבוע ה-70”: התקופה הראשונה קשורה ליוחנן המטביל ולישוע המשיח, ואילו התקופה השנייה נוגעת לשני נביאים, ואחריהם בא Antichrist — afficher la définition INF265. תקופות אלה מתוארות כדומות. למידע מפורט ראו את פרק 5: הנביא דניאל שלנו, וכן את הנספח ANN067: התיאוריות של אנדרסון ושל דני.

בעזרת נתונים אלה ניתן לתארך את תחילת שירותו של ישוע המשיח בקירוב סביב תשרי 29 (אפריל 33 לספירה - תקופה של 3.5 שנים). חודש תשרי כולל שלושה חגים חשובים:

• ראש השנה (Nouvel An juif — afficher la définition INF275) בשנת 3790: 1 בתשרי 3790, המקביל ל-25 בספטמבר 29.
• יום כיפור (יום הכפרה הגדול) בשנת 3790: 10 בתשרי 3790, המקביל ל-4 באוקטובר 29.
• Souccot — afficher la définition INF208 (חג הסוכות) בשנת 3790: 15 בתשרי 3790, המקביל ל-9 באוקטובר 29.

ראש השנה, שיש לו אופי חילוני, אפשר להוציאו מניתוח זה משום שאינו כולל עלייה לרגל לירושלים. לעומת זאת, Souccot — afficher la définition INF208, בהיותו אחד משלושת החגים העיקריים ביהדות, נראה מועמד סביר יותר לאירועים משמעותיים, כגון לידתו או טבילתו של המשיח.

על פי כתבי לוקס, המציינים שישוע היה כבן 30 בעת טבילתו, אפשר למקם אירוע זה סביב יום כיפור בשנת 29, ואת לידתו בחג Souccot — afficher la définition INF208. פרשנות זו מתאימה לרעיון שSouccot — afficher la définition INF208 מסמל את נוכחות האל עלי אדמות.

שירותו של ישוע המשיח מתחיל בטבילתו.

נציג תחילה שתי השערות: שלושים השנים שמציין הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23 מדויקות, בהפרש של ימים ספורים, ואנו נמצאים בחג יהודי חשוב, המסביר את המחסור במקומות לינה באזור ירושלים. אנו חושבים על חג הסוכות (Souccot — afficher la définition INF208).

כבר ציינו שחג זה, Souccot — afficher la définition INF208 (סוכות), מיוחד, משום שיחד עם פסח ושבועות הוא אחד משלושת החגים העיקריים ביהדות שחייבו עלייה לרגל לירושלים.

המחסור במקומות לינה באזור ירושלים מוסבר רק בנוכחותם של עולי רגל רבים. אכן, מפקד האוכלוסין של קיריניוס, שנוהל בידי המלך הורדוס, אינו יכול לגרום לתנועת אוכלוסין כזו.

באותה תקופה רוב רובם של האנשים נולדו, חיו, נישאו, עבדו ומתו בכפרם או בסביבתו.

מלבד זאת, תנועות האוכלוסין המעטות שנצפו במאה ה-1, שהונעו על ידי עוני, כוונו יותר לגליל, שהיה ארץ שופעת יותר מיהודה.

mer de Galilée — afficher la définition INF087, העשיר בדגים, סיפק את כל המזון הדרוש לאוכלוסייה המקומית. בואם של העובדים החדשים הללו הביא לניצול יתר, עד כי בימי ישוע דגו השליחים כל הלילה בלי לתפוס דבר!

Le Messie Jésus avait environ 30 ans, selon הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23, au début de son ministère en octobre 29. Celui-ci a duré 3,5 années, ce qui est confirmé par les informations de l’apôtre Jean. Le calcul est élémentaire, à partir de la date de sa mort, le 1er avril 33, en retranchant ces 30 années et les 3,5 années de ministère, nous arrivons à l’année -2 av. J.-C.

33 – 30 = שנת 3

3 – 3.5 = שנת -1.5 לפנה״ס

-1.5 – 1 = שנת -2.5 לפנה״ס (שנת 0 אינה קיימת בלוח שלנו)

אם ישוע המשיח נולד באוקטובר של שנת 2 לפנה״ס, עלינו להביא תחילה בחשבון את היעדר שנת האפס כדי לחשב את גילו בשנת 33.

נעבור על החישובים:

משנת 2 לפנה״ס עד שנת 1 לפנה״ס: שנה אחת

משנת 1 לפנה״ס עד שנת 1 לספירה: שנה אחת (מאחר שאין שנת אפס)

משנת 1 לספירה עד שנת 33 לספירה: 32 שנים

בסכימת התקופות הללו נקבל 1 + 1 + 32 = 34 שנים.

ישוע המשיח חי בשנתו ה-34; הוא היה בן 34 באוקטובר 33, אך באפריל 33, כלומר 6 חודשים קודם לכן, הוא רק בן 33.5.

באשר לנתון של לוקס, “כבן 30”, אנו מבינים אותו כבשנתו השלושים, ולכן לא היה בן 31 ומעלה; במקרה כזה היה לוקס כותב: כבן 31 או 32.

Luc ne recherche pas le symbole, mais l’exactitude historique, afin que son récit soit crédible et accepté, c’est d’ailleurs ce qu’il affirme הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.3.

לפי חישובנו אנו מגיעים לחג הסוכות בשנת 2 לפנה״ס. חג זה, הנמשך 7 ימים, מתחיל ב-15 בתשרי. היהודים חוגגים את עזרת האל השוכן בקרב עמו.

תאריכנו נמצא אפוא בין 15 בתשרי ל-22 בתשרי, בין 11 באוקטובר 2 לפנה״ס ל-18 באוקטובר 2 לפנה״ס.

אנו מודעים היטב לכך שהיסטוריונים רבים טוענים שמותו של המלך הורדוס הגדול אירע בשנת 4 לפנה״ס. דברי מתי מעוררים בעיה ממשית.

אנו מזמינים אתכם לקרוא את הנספח ANN011: תאריך מותו של המלך הורדוס הגדול, כדי להבין טוב יותר שמותו של מלך זה עשוי להיות מוצב בשנת 4 לפנה״ס אך גם בשנת 1 לפנה״ס.

אנו מציינים גם שלוקס מאשר, בעקיפין, את דברי מתי.
אפשר להבחין בקלות שלידתו של ישוע המשיח בשנת 2 לפנה״ס הייתה מובנת מאליה לכמה מאבות הכנסייה וכן להיסטוריונים וסופרים קדומים. נחזור לעדויות אלה בפירוט רב יותר.

כך, התאמה היסטורית זו, אף שהיא עשויה להפתיע רבים כיום, הייתה ודאות עבור רבים במאות הראשונות של ההיסטוריה הנוצרית.

לפי נתוני הבשורות, לידתו של ישוע המשיח עשויה להתאים לתחילת חג הסוכות, כלומר 15 בתשרי 3760. ממירי התאריכים שלנו מציינים יום זה כשבת, 11 בספטמבר של שנת -1, המקבילה לשנת -2 בלוח הגרגוריאני (ללא שנת 0). כדי לקבוע תאריך זה יש למקם תחילה את חג הפסח אחרי שיוויון האביב, ואז להוסיף שישה חודשים.

ה-14 בניסן של השנה המתאימה חל ביום רביעי, 17 במרץ של שנת -1. מאחר שתאריך זה קודם לשיוויון של 21 במרץ, מתווסף ללוח היהודי באותה שנה חודש נוסף (אדר ב׳), והוא מציב את 14 בניסן ב-16 באפריל -2. כך, שישה חודשים לאחר מכן, חג הסוכות מתחיל ב-11 באוקטובר -2.

למידע נוסף ראו את הנספח ANN014: הלוח היהודי.

בהתחשב בהפרש של חודש מהלוח האסטרונומי, אנו משערים שישוע המשיח נולד ב-15 בחשוון 3760, מה שיתאים ל-15 בתשרי כפי שנקבע על ידי הSanhédrin — afficher la définition INF003. אנו סבורים שהלידה התרחשה ב-12 באוקטובר 2 לפנה״ס.

אף שבחירה זו שרירותית, סביר שעייפות המסע גרמה ללידתה של מרים כמה ימים לאחר הגעתם, בתחילת החג, סביב 12 באוקטובר.

אפשר להתפלא שלוקס טורח להשאיר לנו פרט שנראה חסר חשיבות: “ממשמרת אביה”!

זכריה שירת בכהונתו כשהמלאך גבריאל גילה לו שאשתו אלישבע תלד לו בן. עלינו להודות שלוקס ערך מחקר מעמיק מאוד, שקוראיו יכלו לבדוק בקלות.

Nous savons donc, que Zacharie appartenait à la classe d’Abia ou Abija, la huitième dans l’organisation mis en place par le roi David 1 דִּבְרֵי הַיָּמִים 24.1-19.

L’ordre de ces classes est bien déterminé et il n’y avait aucune raison de le changer. Esdras a même pris soin de le reprendre après le retour de la captivité עֶזְרָא 6.18.

ברצוננו להדגיש את העובדה הבאה:

כלל זה של תורת משה אינו משפיע, לדעתנו, על סדר משמרות הכוהנים שקבע דוד. נראה פשוט שהלוויים שאינם בתורנות באים לתגבר את המקדש בשלושת החגים הללו. עודף הכוהנים באותה עת מתגלה כמועיל מאוד, בשל המון עולי הרגל הרב.

Nous avons affirmé que les informations de דָּנִיֵּאל 9.24 et de הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23, nous ont conduit à fixer une date pour la naissance de Jésus : le 12 octobre -2 av JC.

המלאך גבריאל מודיע לנו שברגע שמרים הרתה, אלישבע הייתה בחודשה השישי. יש אפוא הפרש של 6 חודשים בין שתי הלידות.

אנו 6 חודשים לפני 12 באוקטובר 2 לפנה״ס, כלומר ב-12 באפריל 2 לפנה״ס.

כשהמקדש נהרס בידי המצביא טיטוס, ב-9 באב 3830, כלומר ב-4 באוגוסט 70, הייתה זו משמרת יהויריב, הראשונה בסדרו של דוד, שהייתה בתורנות. ההיסטוריה, זו של העולם, שמרה את הזיכרון הזה!

משמרת אביה היא השמינית. יש 24 משמרות הנמשכות זו אחר זו באופן סדיר. לכן אפשר לחזור אחורה בזמן כדי לראות, בתאריך מדויק, איזו משמרת הייתה בתורנות.

נדלג על החישובים ונגיע לתוצאה הבאה: זכריה מסיים את שירותו ב-5 ביולי 3 לפנה״ס.

אם אלישבע הרתה זמן קצר אחרי שובו של זכריה, בהיריון של 40 שבועות אנו אכן מגיעים לתחילת אפריל. הדבר מראה לנו שהתאריך 12 באפריל 2 לפנה״ס מתיישב עם שירותו של זכריה.

אפשר לתארך את לידת יוחנן לאפריל 2 לפנה״ס, שישה חודשים לפני ישוע ב-12 באוקטובר 2 לפנה״ס. כמובן, הוכחה זו אינה ראיה מוחלטת אלא רק אישוש, וביתר שאת מאחר ששירותו של זכריה היה פעמיים בשנה.

לידת ישוע בחג הסוכות ב-12 באוקטובר 2 לפנה״ס, המחייבת את לידת יוחנן המטביל סביב 12 באפריל, שישה חודשים קודם, מתגלה כמציאותית לחלוטין.

חוקרים והיסטוריונים בני זמננו רבים מטילים ספק בתאריך הולדת ישוע בשנת 2 לפנה״ס. אי-ודאות זו נובעת בעיקר מכתביו של ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס, שבסוף המאה הראשונה סיפק מידע על המלך הורדוס הגדול, ומרמז על מות אפשרי בשנת 4 לפנה״ס.

עם זאת, כתביו של יוספוס פלביוס אינם בהכרח עומדים בסתירה לבשורות. אכן, לפי תיאורו, מותו של הורדוס הגדול עשוי להיות מתוארך גם לשנת 1 לפנה״ס. בחנו אפשרות זו בנספח ANN011: מותו של המלך הורדוס הגדול. פער זה בתאריכים המוצעים למותו של הורדוס משפיע ישירות על ההשערות בדבר הולדת ישוע, מה שמסביר את הפירושים השונים הקיימים.

חיוני להכיר בכך שדחיית הולדת ישוע בשנתיים או בשלוש מעמידה בספק לא רק את ההיבט ההיסטורי אלא גם את דיוק כתבי דניאל ולוקס. עם זאת, יש להודות שפירוש המקורות ההיסטוריים עלול להיות מושפע מאמונות אישיות ותרבותיות.

בלימוד הבשורות אנו מבחינים שהאירועים המרכזיים בחייו של ישוע המשיח חופפים לעיתים קרובות לחגים יהודיים. הקשר הזה בין מקורות הטקסים הללו לאירועי חייו מפתיע.

מות האדון, שמיקמנו ב-1 באפריל 33, חופף לחגיגת חג הפסח היהודי. דמיון זה סמלי: כשם שקרבן הפסח נשחט, כך מותו של ישוע מתפרש כקרבן.

הולדתו, שאנו מציבים ב-12 באוקטובר 2 לפנה״ס, מתאימה לחג הסוכות. חג זה חוגג את נוכחות האל וברכתו בקרב עמו, ואפשר לראות בכך סמל לבואו של בן האל לעולם.

טבילתו, המתוארכת לדעתנו ל-4 באוקטובר 29, מציינת את תחילת שירותו. רגע זה יתאים באופן סמלי לחג יום כיפור, יום הכפרה הגדול.

למידע נוסף ראו את הנספח ANN043: חיי ישוע המשיח והחגים היהודיים.

תצפיות אלה מרמזות שאפשר לפרש את האירועים הגדולים בחיי ישוע כמעניקים משמעות חדשה לחגים המסורתיים הללו. אף שהמשמעות המקורית של החגיגות הללו נותרת ללא שינוי, נראה שהן רוכשות ממד נוסף, כאילו סימנו כניסה לעידן חדש.

ברצוננו להפנות את תשומת לבכם לפסוק בספר יוחנן, שיש שפירשו אותו כמיקום מותו של ישוע המשיח בסביבות שנתו ה-50.

Dans הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.57-58, les Juifs s’adressent à Jésus en disant : « Tu n’as pas encore 50 ans et tu as vu Abraham ! » À cela, Jésus répond : « En vérité, en vérité, je vous le dis, avant qu’Abraham soit né, je suis. »

L’âge de 50 ans mentionné ici n’est pas choisi au hasard. Dans le contexte du temple, il correspond à l’âge de la retraite, comme le précise בְּמִדְבַּר 8.25-26 : « Dès l’âge de 50 ans, il quittera sa fonction et ne servira plus… »

עם זאת, אזכור 50 השנים בפי הPharisiens — afficher la définition INF002 בשיחה עם ישוע אין לקבלו כפשוטו כציון גילו. זוהי דרך להדגיש את הבלתי אפשרי, כפי שתפסו זאת הPharisiens — afficher la définition INF002, שישוע יוכל לראות את אברהם. לכן, לא נכון להסתמך על פסוק זה כדי להסיק את גילו האמיתי של ישוע המשיח. פרשנות זו, אגב, נסתרת על ידי לוקס, המציין שהיה בשנתו ה-34 בעת הצליבה.

Le récit de הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1-2 situe avec précision le début du ministère de Jean le Baptiste :
« La quinzième année du règne de l’empereur Tibère… la parole de Dieu fut adressée à Jean, fils de Zacharie, dans le désert. »
Luc fournit ici un repère historique exceptionnellement détaillé, mentionnant simultanément les autorités romaines et juives en place.

במחקר זה נבחן את הנתונים המשלימים הללו שמעניק לוקס, אשר נראים — רק לכאורה — כסותרים כמה מהפרטים שמוסר מתי. שאלות אלה נובעות מכך שמחברי הבשורות לא ראו צורך לספק נקודות ציון היסטוריות ממצות. זאת ועוד, ההיסטוריה החילונית לא תמיד שמרה עקבות של אירועים שזעזעו בכל זאת את העולם.

מטרתנו אפוא אינה לקבוע סופית את הכרונולוגיה של העובדות, אלא להראות שקיים פתרון עקבי וסביר, מבלי לשנות את הנתונים המוגבלים שברשותנו.
היעדר עקבות היסטוריים אינו ראיה להיעדר אירוע.

1. מפקד האוכלוסין של קיריניוס

Concernant le recensement mentionné par Luc (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-2), nous ne reviendrons pas ici sur les démonstrations présentées dans l’annexe ANN009 : Les recensements de Quirinius.

לוקס מזכיר במפורש שני מפקדי אוכלוסין, מה שהופך את עדותו לאמינה מבחינה היסטורית. דיוק זה פותח אפשרות של הולדת ישוע בשנת 2 לפנה״ס, העולה בקנה אחד עם נתוני הבשורות.

בשאלת מותו של הורדוס הגדול אנו מפנים לנספח ANN011: מותו של המלך הורדוס הגדול.

אם שנת 4 לפנה״ס נותרת סבירה, שנת 1 לפנה״ס נותרת ברת הגנה באותה מידה.

Ces deux dates entraînent des implications différentes, mais aucune ne contredit de manière décisive les Évangiles (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1-20).

מצב ידיעותינו כיום אינו מאפשר להכריע סופית.

3. מלכות טיבריוס ותיארוך שירותו של יוחנן

לוקס נותן לנו נקודת ציון היסטורית מדויקת מאוד: השנה החמש עשרה למלכות טיבריוס.

טיבריוס הוכרז רשמית כקיסר בשנת 14 לספירה.

השנה החמש עשרה מתאימה אפוא ל-28/29 לספירה, בהתאם לדרך ספירת השנים.

אולם נראה שלוקס מביא בחשבון את שלטונו המשותף של טיבריוס, שנקבע בידי אוגוסטוס:

• בשנת 12 לספירה קיבל טיבריוס את Imperium Majus, הסמכות העליונה על המחוזות;
• בשנת 13 לספירה קיבל את סמכות הטריבון לכל ימי חייו.

במחוזות נחשב טיבריוס אפוא לריבון כבר משנת 12.

En comptant selon cette méthode, la quinzième année correspond à 26 apr. J.-C., ce qui s’accorde parfaitement avec la chronologie prophétique de דָּנִיֵּאל 9.24-27.

• השלכות כרונולוגיות:
• תחילת שירותו של יוחנן: מרץ/אפריל 26 לספירה
• טבילת ישוע: אוקטובר 29 לספירה, כלומר 3.5 שנים מאוחר יותר, באמצע השבוע הנבואי האחרון
• מות המשיח: 3 באפריל 33 לספירה, בסוף 70 השבועות
• Durée du ministère de Jésus : 3,5 ans, conforme à חזוֹן יוֹחָנָן 11.3 (1 260 jours)

עקביות פנימית זו מראה שלוקס לא טעה כלל: הוא פשוט משתמש בשיטת חישוב אחרת, אך מוכחת היסטורית.

4. הדמויות האחרות שמזכיר לוקס

לוקס מזכיר כמה בעלי תפקידים מדיניים ודתיים, שנוכחותם בו-זמנית היא נקודת ציון היסטורית הניתנת לאימות:

• פונטיוס פילטוס, נציב יהודה בשנים 26 עד 36
• הורדוס אנטיפס, טטרארך הגליל מ-4 לפנה״ס עד 39
• פיליפוס, טטרארך איטוריאה וטרכונית מ-1 לפנה״ס (או 4 לפנה״ס) עד 34
• ליסניוס, טטרארך אביליני (מעט מתועד, אך ללא סתירה ידועה)
• חנן (כוהן גדול בשנים 6 עד 15) וקיפא (כוהן גדול בשנים 18 עד 36)
  • Anne n’était plus en fonction, mais conservait un titre honorifique reconnu par le peuple (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.13)

כל הדמויות הללו אכן כיהנו בשנת 26, מה שמאשר את מהימנות עדותו של לוקס.

הטעות הקלה ביותר הייתה פוגעת באמינות דבריו בעיני בני דורו, ודבר כזה מעולם לא קרה.

סיכום

העיון הקפדני בנתוני לוקס, בהשוואה לנבואות דניאל ולנקודות הציון ההיסטוריות הידועות, מראה ש:

• הכרונולוגיה של לוקס מדויקת,
• היא תואמת את מתי,
• elle s’accorde avec la structure prophétique de דָּנִיֵּאל 9.24-27,
• היא מאפשרת למקם את הולדת ישוע באוקטובר 2 לפנה״ס,
• והיא מאשרת את העקביות הפנימית של הבשורות.