כל תושבי הכפר ציפו בכיליון עיניים להולדת הילד הזה. גילה המתקדם של אלישבע העיד שסיכוייה להיות לאם הולכים ואוזלים. גם מצבו של זכריה, שנעשה אילם למשך תשעת חודשי ההיריון, עורר פליאה בקרב העדים. לכן טבעי שבואו של הילד הזה עורר שאלות.
אנו יודעים שזכריה המשיך למלא את תפקידיו במקדש, ולכן אפשר לשער שטרם הגיע לגיל הפרישה שנקבע לחמישים שנה (בְּמִדְבַּר 4.3). אשתו, שהייתה ככל הנראה צעירה ממנו, נחשבה לעקרה לפי אמות המידה של אותה תקופה. לשם השוואה, ליהודי במאה הראשונה הייתה לעיתים קרובות משפחה מרובת ילדים כבר בגיל עשרים וחמש.
בחירת השם אינה תואמת את המסורת, אך זכריה פועל לפי הוראות המלאך גבריאל. פירוש השם ״יוחנן״ הוא ״אלוהים מעניק חסד״. משמעות זו משתקפת בלידתו הנסית, וגם במסר הנבואי שלו במדבר, המבשר על המשיח כמלך.
תושבי הכפר, שהיו עדים ללידה שנחשבה בלתי סבירה ואף בלתי אפשרית, מסיקים שילד זה ימלא תפקיד חשוב בעתיד. הם אינם מבינים את האירועים במלואם; אין הם יודעים שהולדת המשיח קרובה. אנו מציינים שהם הפיצו את הידיעה על הלידה יוצאת הדופן הזאת, בליווי הערות ופרשנויות אישיות, ללא ספק.
לידה זו בוודאי הזכירה לכולם את סיפורו של יצחק, בנם של אברהם ושרה, כפי שהוא מתואר ב־בְּרֵאשִׁית 22.1-18.
יוחנן משתייך למעמד הכוהנים, והוא מצאצאי לוי הן מצד אמו והן מצד אביו, ששירת במקדש. נמסר לנו פרט אחד על נעוריו: ״יד האדון הייתה איתו״. הוא יקיים את נדר הנזירות, בדומה לנביאים הגדולים בתולדות העם היהודי, בהתאם להנחיות המלאך גבריאל.