מרקוס מוסיף מידע נוסף לסיפורו של מתי. פטרוס, שעמו עבד מרקוס בכתיבת בשורתו, היה תלמידו של יוחנן המטביל, ולפי מסקנותינו הוטבל על ידו. לכן הכיר היטב את יוחנן המטביל וביקש להדגיש את תפקידו כנביא, אך גם כמבשר המשיח. מתי ומרקוס, בהזכירם את קלות הדעת של הסיבה, מוקיעים את העוול שבהוצאה להורג, הדומה לזו של המשיח ישוע. שניהם נקברו בקבר לאחר מותם.
שתי הדמויות המשיחיות, האחת כהנית, המיוצגת על ידי יוחנן המטביל, והאחרת מלכותית, המגולמת בישוע, יזכו אפוא ליחס זהה.
נבחן את שני הטקסטים הללו בפירוט רב יותר.
הקשר ומבנה
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.14-29
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.14-20 : L'histoire commence avec Hérode apprenant les miracles de Jésus, certains disant qu'il pourrait être Jean-Baptiste ressuscité. Ensuite, Marc explique comment Hérode avait emprisonné Jean à cause d'Hérodiade, la femme de son frère Philippe, qu'il avait épousée. Jean critiquait Hérode pour cela.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.21-29 : L'histoire reprend avec le banquet où Salomé danse, la promesse imprudente d'Hérode, et la demande de la tête de Jean-Baptiste. Ensuite, Jean est exécuté et ses disciples prennent son corps pour l'inhumer.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.1-12
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.1-5 : L'histoire commence également avec Hérode entendant parler de Jésus et pensant qu'il pourrait être Jean-Baptiste ressuscité. Matthieu explique ensuite comment Jean avait été emprisonné par Hérode à cause d'Hérodiade et de ses critiques du mariage d'Hérode.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.6-12 : L'histoire continue directement avec le banquet où Salomé danse, la promesse d'Hérode, et la demande de la tête de Jean-Baptiste. Après l'exécution de Jean, ses disciples viennent prendre son corps pour l'inhumer.
השוואת מסגרות הסיפור
המשכיות הסיפור: שני המבשרים פותחים בתגובת הורדוס לגבי ישוע, ואחר כך מסבירים את סיבת מאסרו של יוחנן, לפני שהם מספרים את סצנת המשתה.
הבדלים : מרקוס מפורט מעט יותר ומוסיף פרטים כגון האורחים המכובדים של המשתה. מתי, לעומתו, תמציתי יותר ומציג את האירועים באופן מצומצם יותר.
הדמויות הראשיות
הורדוס אנטיפס: טטררך הגליל ופריאה, הנקרא לעתים קרובות "מלך" בבשורה. נישואיו להורדיה, אשתו לשעבר של אחיו פיליפוס, הוקעו על ידי יוחנן המטביל.
הורדיה: אשתו של הורדוס אנטיפס; היא טופחת שנאה עמוקה כלפי יוחנן על שביקר את נישואיה.
שלומית: בתה של הורדיה, שאינה נזכרת בשמה בבשורה אך מזוהה במסורת בשם שלומית. היא ממלאת תפקיד מכריע בהוצאתו להורג של יוחנן.
יוחנן המטביל: נביא ומבשרו של המשיח ישוע, שנאסר ואחר כך הוצא להורג בידי הורדוס.
ניתוח טקסטואלי ונושאי
ניתן לנתח את הקטע של הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.6-12 ושל הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.21-29 מכמה זוויות:
משתה הורדוס :
הטקסט נפתח במשתה מפואר לחגיגת יום הולדתו של הורדוס (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.6 והַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.21). בספרות המקראית מתוארים משתאות לעתים קרובות כמקומות של קבלת החלטות משמעותיות, ולעתים הם מסמלים כוח וגם עודף.
ריקודה של שלומית :
שלומית מבצעת ריקוד לפני הורדוס ואורחיו, ובזכותו היא זוכה הורדוס להבטחה נועזת: הוא יעניק לה כל אשר תחפוץ, עד מחצית מלכותו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.22-23). הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.7 אינו מגלה פרט זה. הבטחה מופרזת זו מזכירה סיפורים מקראיים אחרים שבהם בקשות נמהרות הובילו לתוצאות משמעותיות (שֹׁפְטִים 11.30-40, 1 שְׁמוּאֵל 14.24).
בקשת ראשו של יוחנן המטביל :
בהשפעת אמה, שלומית מבקשת את עריפת ראשו של יוחנן המטביל (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.8 והַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.24-25). הורדוס, למרות כבודו ויראתו מיוחנן, נאלץ לקיים את הבטחתו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.9 והַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.26-28). אירוע זה מאיר את הדילמה המוסרית של הורדוס, וכן את המניפולציה האסטרטגית ואת האכזריות חסרת הרחמים שהפעילה הורדיה.
הוצאתו להורג של יוחנן :
הקטע מגיע לשיאו בהוצאתו להורג של יוחנן ובהגשת ראשו על מגש לשלומית, המוסרת אותו אחר כך לאמה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.10-11 והַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.28). תיאור מרשים ומקאברי זה מדגיש את נושא הנבואה ומות הקדושים בסיפור הבשורה.
משמעות תיאולוגית
הצדק האלוהי והצדק האנושי :
הסיפורים מציבים זה מול זה את הצדק האלוהי, המיוצג על ידי יוחנן המטביל, ואת הצדק האנושי המושחת, המגולם בהורדוס ובחצרו. בהוקיעו את חוסר המוסריות של הורדוס, הופך יוחנן לסמל של האמת הנבואית המתייצבת מול השלטון הארצי.
מבשרו של המשיח :
מותו של יוחנן המטביל מבשר את ייסורי המשיח ישוע. יוחנן, כמו המשיח ישוע, סובל ומת למען האמת והצדק. מות הקדושים שלו קודם לזה של המשיח, מה שמחזק את תפקידו כמבשר.
יוחנן המטביל מונח בקבר:
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.12 והַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.29 מספרים שתלמידי יוחנן המטביל מבצעים את קבורתו בקבר. מרקוס מוסיף ומפרט שהם מודיעים על כך אחר כך למשיח ישוע.
סיכום
הקטעים של הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.6-12 ושל הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.21-29 מכילים סמלים ונושאים תיאולוגיים, המתארים את שחיתות השלטון האנושי ואת הנאמנות הנבואית. ניתוח טקסטים אלה מראה את המתח בין האמת האלוהית לשאיפות האדם, ובה בעת מכין את הקורא לאירועי ייסורי המשיח ותחייתו.