אין זה ראוי לייחס לישוע המשיח כוונה לגייס את כל תלמידי יוחנן המטביל. מטרתו הייתה פשוט לומר את האמת, ללא כל מניע אישי מאחורי דברי השבח האלה. נוסף על כך, כפי שמצוין בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.24, הדברים נאמרו לאחר שתלמידי יוחנן המטביל עזבו.
ישוע המשיח מבקש רק לומר את האמת הטהורה ואינו מנסה לשכנע את תלמידי יוחנן המטביל באמצעים אנושיים. הדרך היחידה להוכיח להם שהוא אכן המשיח נשענת על מעשיו, התואמים את הנבואות (יְשַׁעְיָהוּ 35.4-5). הוא מסתמך על אותו טיעון שהציג בפני הנביא הגדול (PER113 : שאלתו של יוחנן המטביל).
האדון מכיר בחשיבות שירותו של יוחנן המטביל. מעלותיו של האיש הזה גלויות לעיני כול, מלבד מנהיגי הדת המתמידים בהכחשתן.
אין ספק שיוחנן המטביל הותיר חותם על תקופתו. עם זאת, המעמד הדתי השליט לא קיבל את תורתו. ישוע המשיח מדגיש את העמדה הדו־ערכית הזאת, וטוען ששירותו של יוחנן המטביל היה חלק בלתי נפרד מתוכנית האלוהים, ממש כשירותו שלו. אלוהים דיבר אל העם באמצעות נביא גדול, וכעת שוב באמצעות ישוע המשיח. ואף על פי כן, אנשי הדת האלה המשיכו להפגין חוסר אמונה.
מתי נוהג כהרגלו להביא טקסטים מן הנביאים המוכרים היטב לקהל שלו. בין השאר הוא משתמש בציטוט מתוך מַלְאָכִי 3.1. ניכר כאן הבדל בגישה לעומת לוקס, המסתפק בדיווח על העובדות בלי לקשור אותן אל , שקהל קוראיו אינו מכיר.
לוקס מדגיש שיוחנן המטביל הוא הגדול שבנביאים, ותומך בקביעה הזאת בציינו שאנשים רבים, ובהם גובי מסים, נטבלו בידיו. מתי, לעומתו, מצטט אמירה מסתורית במקצת: ״מימי יוחנן המטביל ועד עתה מלכות השמים מותקפת בכוח, ואלימים חוטפים אותה.״
מתי קובע את תחילתה של תקופה הנמשכת מלידתו של יוחנן המטביל ועד זמנו שלו, ככל הנראה הזמן שבו כתב מתי. בתקופה הזאת, הוא מציין, הייתה מלכות האלוהים נתונה לאלימות, ואנשים רעים (האלימים) מנסים לכבוש אותה בכוח. הפועל המשמש כאן (מספרי סטרונג 726 ו־846) פירושו לתפוס או לקחת לעצמו.
הקטע הזה מצביע על מפנה מכריע, ומדגיש שיוחנן המטביל הוא הנביא האחרון של הברית הישנה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.13), ושלאחר בואו מתחילה ברית חדשה.
בהקשר הזה, ייתכן שהכוונה היא לאנשי הדת של אותה תקופה, שבנו מלכות על פי אמות המידה והכללים שלהם, ואותה בישרו והכריזו לעם. כך ביקשו להקים מלכות התואמת את חזונם, אך שונה מזו שעליה הכריזו יוחנן המטביל וישוע המשיח.
בהצהירו שיוחנן המטביל הוא אליהו שנועד לבוא (מַלְאָכִי 3.1), ישוע המשיח מאשר את נכונות דבריו ובה בעת מדגיש כי טועים בבירור.
ישוע המשיח הבהיר את המצב בדברי השבח האלה, והדגיש את קיומן של שתי מלכויות נפרדות: זו של , שהוקמה על פי עקרונותיהם הדתיים שלהם, וזו של יוחנן המטביל וישוע המשיח, מלכות השמים האמיתית. כך ניצב כל אדם בפני אחריותו ויכול לבחור בחירה מושכלת.
סיום המסר הזה, המומחש באמצעות על ילדים שאינם מרוצים, המובא הן במתי והן בלוקס, מאיר את גישתו של הדור בימי המשיח ישוע. האנשים האלה קיוו לשינוי ניכר עם בוא המשיח. יוחנן המטביל הופיע באורח חייו הסגפני, אך הם לא קיבלו אותו. ישוע, מצדו, התקרב אל העם, אך גם הוא לא התקבל.
ישוע המשיח מדבר על רוב האוכלוסייה, לרבות אנשי הדת, אך מבהיר שבדור הזה היה מיעוט שהבין וחזר בתשובה, ובחר ללכת אחרי האדון החדש הזה, בן האלוהים.