התנהגות ישוע ותלמידיו מפתיעה את אנשי וגם את תלמידי יוחנן. אכילה עם נדחים ואי־קיום הצום שבתורה נראים מנוגדים לחיי דת למופת.
לוקס ניצל את שאלת אנשי בסעודת מתי לשלב שתי שאלות. תלמידי יוחנן, כנראה מאזור בית עניה שמעבר לירדן במרחק כחמישה ימי הליכה, מתעניינים בישוע.
תלמידי הנביא הכלוא ואולי כבר מת נדהמים: ישוע אוכל ושותה עם כולם, שלא כיוחנן. הם עדיין קבוצה בשמו; היעלמותו לא פיזרה אותם. אי־הצום מוסדר בחוק מזעזע: מדוע תלמידי המורה חורגים? לא להכשילו כאנשי , אלא להבין.
התשובה מפתיעה וקשה לפרש ולקבל. ישוע מציג עצמו כחתן בקרב אורחיו, ולכן הצום אינו מתאים כלל.
מה פירוש המטפורה? ההמשך יגלה את המסר: היחסים בין האדם לאל כפי שמתוארים ביהדות משתנים מן היסוד בבוא ישוע.
מצוות משה מגיעות לסיומן וחיים חדשים במחויבות מרצון מחליפים חובות. זו ההוראה ל־ (PER046) ולנקדימון (PER041).
מתגלה ההבדל הגדול בין יהדות לנצרות: טבע הקשר עם האל משתנה, והטקסים מפנים מקום לקשר אישי בלב המאמין, מושב הרגשות, וברוחו.
המסר שינוי גדול להם. אך איש, אפילו מורם, לא דיבר כישוע. הוא אינו הוזה; דבריו וטיעוניו עקביים ומרשימים.
ב״החתן יילקח מהם״ הוא כבר מבשר את מותו. אז הצום יהיה מועיל ואף נחוץ.