מרים, אם ישוע

אף שמרים תופסת כיום מקום חשוב בכנסייה הקתולית הרומית, היא נשארת צנועה יחסית בסיפורי הבשורות. התפתחות זו במהלך המאות עשויה להפתיע, שכן דבר בהתנהגותה של מרים לא רמז על יחס מכבד שכזה.

לאורך כל חייה היא לא תבעה לעצמה שום מעמד מיוחס, והתייחסה לאימהותה כאל חסד אלוהי.

לוקס מזכיר את נוכחותה באספות שקדמו לחג השבועות — הצג את ההגדרה של INF318, ומתאר אותה בפשטות כאחת מבין 120 האנשים שנאספו בעליית הגג. אכן, דבר בחייה לא רמז על מסירות כזו!

במחקר זה נבחן את המידע השונה אודותיה בכתבי הקודש, ולאחר מכן נעסוק בשלבים ההיסטוריים השונים שסימנו את עלייתה כאייקון נערץ.

בסביבות שנת 17 לפנה"ס, עלי ואשתו מקבלים ילד חדש, בת, שאותה הם קוראים מרים. אף שהמשפחה כבר הייתה גדולה, בואו של בן היה רצוי כדי לעזור לאב בעבודתו. בעוד שמתי מציג לנו את אילן היוחסין של ישוע מצד יוסף, אביו המאמץ, הפרשנים סבורים שזה של לוקס מתייחס למרים.

שניהם שייכים לשושלת המלך דוד. אנו פוגשים גם את אלישבע, קרובתה של מרים, שהיא מצאצאי שבט לוי ולכן שייכת למעמד הכהונה. אביה של מרים נקרא אפוא עלי. סיפורי הבשורות מתמקדים אך ורק במשיח ישוע, ומרים מופיעה רק כאמו.

לכל היהודים הדתיים של התקופה, בואו של ילד נחשב מתנה מאת האלוהים, והוא ממלא אותם שמחה ומניע אותם להודות ליוצרם, יחד עם כל בני המשפחה. מרים גדלה בנצרת, מוקפת באחיה, באחיותיה ובבני ובנות דודיה. כל הכפר מכיר אותה כבתו של עלי, משבט יהודה.

באותה תקופה רוב האנשים נולדו, חיו ומתו באותו כפר. מרים מגיעה לבגרות החוקית בגיל 12 שנים ויום אחד, והוריה מתחילים לחשוב על נישואיה. האירוסין עם יוסף, בחור צעיר מהכפר, נעשים רשמיים.

כך הם החיים!

הלחץ החברתי, החזק מדי, מוחץ את מרים. כל העיירה, כולל הוריה ואחיה ואחיותיה, סבורה כעת שהיא חטאה. למרבה המזל, יוסף, שהוזהר על ידי האלוהים בחלום, מסכים לקחת את מרים, ארוסתו, אל ביתו. כך הוא מצהיר בפומבי שהוא אבי הילד.

אף שזה משפר את המצב, הם הפרו בכל זאת את כל הכללים המוסריים בעיני משפחתם ותושבי הכפר, וחגיגת החתונה הגדולה לא תתקיים. אירוע בא להוציא את הזוג מהמבוי הסתום הזה.

המפקד שהורה עליו קיריניוס נותן להם הזדמנות לברוח מהכפר המאשים הזה. אף שמבחינה חוקית מרים לא הייתה חייבת ללכת בעקבות יוסף, כיצד תוכל ללדת בנצרת בנסיבות כאלה וללא יוסף?

משהוחלט, הם יוצאים יחד לבית לחם. הם יודעים שהלידה תתרחש רק בעוד מספר שבועות ושהם לוקחים אפוא סיכון קטן בלבד. המסע, הנמשך כחמישה ימים, מבטיח בכל זאת להיות קשה, שכן הזוג צריך לנקוט אמצעי זהירות בשל ההריון כדי למנוע לידה מוקדמת.

אנו יודעים כעת שהיא תלד בן במקום השמור בדרך כלל לבעלי חיים, בכפר בית לחם. נוכחותם של עולי הרגל הרבים שבאו לחגי חודש תשרי מילאה את כל הבקשות ללינה.

לא משנה היכן; העיקר היה להימלט מהשפעת השמועות והרכילות של תושבי נצרת. מרים סבלה והתגברה על לחץ נפשי חזק מאוד.

אנו יכולים לדמיין שזה היה דומה ללחץ שחווים אנשים המוטרדים ברשתות החברתיות של האינטרנט, כפי שהתקשורת מתארת בקביעות בימינו. האלוהים השגיח בבירור על מרים ועל הילד הזה, וכן על יוסף.

כשחזרו ממצרים, החליטו יוסף ומרים שלא לשוב עוד לנצרת ולהתיישב סופית בבית לחם.

שוב, התגלות מאת האלוהים הניעה אותם לחזור בכל זאת לכפר משפחתם.

אין בידינו מידע על חייהם שם, אך אפשר לדמיין בקלות חיי יום-יום שלווים עם צאצאים רבים.

לאחר הולדת ישוע, הזוג חי חיים רגילים. בעת שהותה במצרים, אולי ילדה מרים ילד שני. אכן, מתי, מרקוס ויוחנן מזכירים בשלבים שונים את קיומם של אחים ואחיות.

יוחנן מציין את קיומם של אחים ואחיות; מתי ומרקוס, מדויקים יותר, נוקבים בשמות ארבעה אחים: יעקב, יוסף, שמעון ויהודה. הם מציינים גם את קיומן של אחיות, אך ללא כל פירוט.

לדעתנו, שלושת הטקסטים הללו אינם מותירים מקום לספק בנוגע לאחיו ואחיותיו של ישוע.

קראו את הנספח ANN018: אחיו ואחיותיו של ישוע.

אנו מבחינים שחיי המשפחה של ישוע היו קשים. בשלב מסוים יוחנן מפנה את תשומת לבנו לכך שאחיו ואחיותיו לא האמינו בו, ומרקוס מוסיף אפילו שהם חשבו אותו למטורף. מרים נאלצה בהכרח לסבול ממצב זה.

כשאנו מדברים על אחיו ואחיותיו של ישוע, מתאים יותר להשתמש במונחים "אחים ואחיות למחצה", שכן יוסף לא היה אביו הביולוגי. נראה לא סביר שמרים ויוסף סיפרו לילדיהם האחרים על הולדתו יוצאת הדופן של ישוע.

הדבר היה יוצר פילוג, כפי שאנו רואים בחייו של יוסף, בנו של יעקב, שהוחלף שמו לישראל. הצניעות לא איפשרה לחשוף פרטים כאלה, שייחשפו רק לאחר מותו של ישוע.

לכן, באותה עת, הוא נחשב לבנו של יוסף, כפי שכולם האמינו. אנו מבחינים גם ששמו של יוסף נעלם במהירות מסיפורי הבשורות, מה שמאפשר לנו לדמיין מוות בטרם עת.

איננו מוצאים בבשורות ביוגרפיה של מרים, אלא רק כמה סיפורים קטנים שבהם מופיע שמה.

דברי שמעון אלה אינם מובנים למרים באותו רגע. רק בזמן הצליבה הם יתבהרו.

מרים מופיעה כאן שבורה מסבל ומחוסר יכולתה לסייע לבנה. דברי שמעון מתקיימים כאן כלשונם.

למרבה המזל, היא תחווה אירוע מדהים, תחיית המשיח ישוע, ישוע שלה. נפגוש אותה בפעם האחרונה בעליית הגג, בחג השבועות, לאחר תחייתו ועלייתו השמימה של המשיח ישוע.

זו הפעם האחרונה שמרים מוזכרת במקרא.

מרים הייתה אדם יוצא דופן, אך שפחה צנועה של האדון, כפי שאנו יכולים לראות בסיפור על החתונה בקנה — הצג את ההגדרה של INF122.

הבקשה הזו שהופנתה במהלך החתונה בקנה — הצג את ההגדרה של INF122 ושירת ההודיה שלה עם אלישבע הן המילים היחידות המצוטטות בבשורותינו. גם לאחר תחיית המשיח ישוע היא לא תתערב.

בהתחשב במעמדה כאם, יכולנו לדמיין שתתפוס מקום מהותי יותר בקרב הכנסייה המתהווה. האישה יוצאת הדופן הזו הבינה שרק בנה ישוע הוא בעל חשיבות יוצאת דופן לעולם.

שיר זה נקרא "מגניפיקט" כי הוא מתחיל במילים "נפשי מגדלת את האדון". מרים מתארת את עצמה כשפחה פשוטה, וכך חיתה עד סוף חייה.

מרים ידועה בעיקר כאמו של ישוע. לפי המידע שבמקרא, היא הייתה אישה רגילה, דומה להרבה אחרות באותה תקופה.

היא נבחרה על ידי האלוהים ללדת את מי שיהפוך למשיח, ישוע, עבור כולם. היא מביעה זאת בשבחה, ה"מגניפיקט".

אמונתה של מרים ראויה להערצה!

במהלך השנים, נוצרים, ללא ספק בכוונה טובה, רצו לחלוק כבוד למרים, אם המשיח ישוע. את מה שהאלוהים לא רצה, בני אדם הגשימו.

מרים עוברת ממעמד של שפחה פשוטה וצנועה של האדון למעמד של מתווכת, שרבים קוראים לה, מתפללים אליה ומשבחים אותה. עלינו לציין שיש האומרים שהם אינם מתפללים למרים, אלא פונים אליה כדי שתבקש מבנה ישוע להתערב למענם.

בן לא יסרב לאמו דבר!

ברצוננו לציין גם את דברי התאולוג האיטלקי, אלפונסוס דה ליגורי, בספרו "תפארת מרים", שיצא לאור ב-1750 ויצא שוב ב-1987.
ביצירה זו אנו קוראים: "אה! עתה את מלכתנו, כי את אם האלוהים ואנו מברכים אותך ועובדים אותך ככזו". (תפארת מרים, עמ' 319) "הבה נרוץ אפוא לרגלי מלכתנו המתוקה ביותר, ונהיה תמיד נאמנים בתפילה אליה, אם אנו רוצים להבטיח את ישועתנו. אם מראה חטאינו מבהיל ומייאש אותנו, הרי זה כדי שהיא תושיע, בהגנתה, את החוטאים האשמים ביותר, הנואשים ביותר, ברגע שהם מפקידים את עצמם בידיה".

אנו מבחינים בבהירות דבריו של אדם זה! הוא מבהיר לנו את מעמדה של מרים המוכר כיום על ידי רוב גדול של הנוצרים הקתולים.

מה עלינו לחשוב על כך?

אנו עומדים לחקור את כל התארים החדשים הללו של מרים.

כפי שציינו, למרים לא היה מקום מיוחס בכנסייה הקדומה. רק הספרים האפוקריפיים אפשרו לדמיין חיים אחרים למרים.

בספרות האפוקריפה — הצג את ההגדרה של INF029, בספר "עליית ישעיהו", מדווח שהריונה נמשך חודשיים. במסמכים שונים מאותו סוג היא נודרת נדרי בתולים תמידיים. אפשר לקרוא גם את הפירוט הבא: לאחר אימהותה, גופה חזר להיות כפי שהיה קודם, כאילו מעולם לא ילדה. הלידה של ישוע כביכול לא פגעה בבתוליה!

כתבים אלה מתחילים להסתובב במהלך המאה השנייה. לסיכומם, אפשר לומר בפשטות שהדברים שהם מציגים נותרים משוללי כל היגיון.

לכן איננו יכולים לראות בעובדות שהם מדווחים עליהן עובדות היסטוריות.

מצד אחר, כתבים אלה סותרים בבירור את הבשורות, שהנוצרים רואים בהן מונחות בהשראת האלוהים. אכן, אנו מבחינים בהבדל חשוב בין האיזון, הפשטות והחוכמה של הסיפורים המקראיים לבין האגדות הללו.

אנו מזכירים שהנוצרים הראשונים דחו טקסטים אלה. הם קראו להם בשם: אפוקריפה — הצג את ההגדרה של INF029. עם זאת הם השפיעו על מספר רב של אנשים.

עם השנים, בני אדם עיצבו את חייה של מרים לפי חיי בנה ישוע, והעניקו לה את אותן תכונות. עקרונות אלה, עם הזמן, הפכו לדוגמות, המעוגנות בדת הקתולית.

דוגמה זו קובעת שמרים, אם ישוע, הייתה פטורה מהחטא הקדמון; היא מופיעה במהלך המאות העשירית והאחת-עשרה, והאפיפיור פיוס התשיעי קבע אותה ב-8 בדצמבר 1854 בכתב הפסיקה שלו, Ineffabilis Deus.

האורתודוקסים דוחים אידאולוגיה זו, המיוחדת לקתולים. אין לבלבל אותה עם ההתעברות הבתולית של הילד ישוע, ההתגשמות. בנוסף, מרים כביכול לא חטאה בכל ימי חייה.

אם תכונות אלה נשארות נכונות לגבי המשיח ישוע, איננו יכולים לקבלן לגבי אמו. מייחסים אפוא למרים את אותם עקרונות כמו בחיי המשיח ישוע. דבר בכתבי הקודש אינו יכול לתמוך בתורה כזו, ובניגוד לכך הם מדגישים שכל בני האדם, ללא יוצא מן הכלל, חוטאים.

היחיד שנחלץ מכלל זה נשאר בן האלוהים, המשיח ישוע, כי הוא אלוהים. דוגמה קתולית זו עומדת בסתירה מפורשת לדברי המקרא.

הבשורות מראות לנו את האופי יוצא הדופן של הולדת ישוע. בתוליה של מרים, הקשורים להריונו של בן זה, נותרים אפוא עובדה היסטורית, המוכרת על ידי כל הנוצרים, אך מרים ילדה לאחר מכן ילדים נוספים מבעלה יוסף.

מתי מקפיד לציין שיוסף, אף שהוא בעלה של מרים, אינו אביו הביולוגי של ילד ראשון זה. אין לבלבל בין הדוגמה הזו, בתוליה התמידיים של מרים — הצג את ההגדרה של INF124, לבין ההולדה הניסית של ישוע.

כבר ציינו שהכתב מספרות האפוקריפה — הצג את ההגדרה של INF029, "עליית ישעיהו", מספר לנו על פלא בנוגע לשחזור בתוליה של מרים לאחר הולדת ישוע. עם סיפור זה אנו יוצאים מהמציאות המוחשית של החיים ונכנסים לאגדה.

הולדת הילד ישוע נשארת על-טבעית וייחודית, אך לאחר מכן מרים ויוסף ניהלו חיים רגילים לגמרי, כפי שהבשורות מספרות לנו, מה שמשמעו ש"בתוליה התמידיים של מרים — הצג את ההגדרה של INF124" נותרים פשוט בלתי אפשריים.

קראו את הנספח ANN018: אחיו ואחיותיו של ישוע.

דוגמה זו, שהוכרזה בוועידה האקומנית של אפסוס בשנת 431 ופורטה בוועידת כלקדון, קובעת שמרים היא התאוטוקוס או אם האלוהים. היא אינה טוענת שמרים אלוהית, ואף לא שהיא שווה לאלוהים, אלא רק מבהירה שמרים ילדה את האלוהים ישוע.

לוקס מראה לנו בבירור שמרים אינה אם האלוהים, אלא רק אמו של ישוע כאדם. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.30-31 לפי הבשורות, אנושיותו של ישוע באה ממרים, ואילו אלוהותו באה מרוח הקודש, מהאלוהים. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.35 לפיכך מרים אינה בשום פנים אם האלוהים! הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.7!

גם אם דוגמה קתולית זו מבוססת על רגשות טובים, היא אינה כתובה במקרא בשום אופן, בדיוק להפך.

הקתולים משתמשים במונח "העלאה השמימה" ואילו האורתודוקסים משתמשים במונח "הירדמות". ההבדל בין שני מונחים אלה הוא שהראשון גורס שמרים הועלתה השמימה מבלי לעבור את המוות, ואילו השני קובע שמרים מתה מוות רך.

המילה "מוות" מוחלפת כי יש נוצרים המאמינים שמרים לא יכלה למות כפי שמתים שאר בני האדם. לפי הדוגמה הקתולית, מרים "הועלתה בגופה ובנשמתה" השמימה בסוף חייה. אין לבלבל זאת עם עלייתו השמימה של ישוע המשיח, שהועלה השמימה בעודו בחיים.

העלאתה השמימה של מרים נחשבת אפוא לעותק של עלייתו של ישוע. דוגמה קתולית זו, שמקורה במאה החמישית, הוכרזה רשמית על ידי האפיפיור פיוס השנים-עשר ב-1 בנובמבר 1950 ונחגגת ב-15 באוגוסט.

אצל האורתודוקסים העיקרון דומה, אך כדי למנוע כל בלבול עם עלייתו של ישוע, הם משתמשים במונח "הירדמות". לדבריהם, אין להבין מכך שמרים הועלתה בעודה בחיים. חשוב לציין שכל זה אינו נובע מכתבי הקודש שלנו, אלא מרצונם של אחדים להעניק למרים מעמד מיוחס.

בבשורות ובמעשי השליחים מרים מתוארת כשפחה פשוטה של האדון הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.38 ומעולם לא תפסה מקום מיוחד כאם האלוהים. דבר בברית החדשה אינו רומז על מעמד כזה. אילו הועלתה מרים השמימה, הדבר היה מוזכר בכתבי הקודש שלנו, וזה אינו המצב מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.14.

Jean 5.28–29 (S21)