1. עצירה בגת שמנים

    המאמר ‘PER328 - עצירה בגת שמנים’ בוחן את משמעות פרשת גת שמנים בבשורות. הוא מדגיש את סבלו ואת תפילתו של ישוע לפני מעצרו, ומפרש רגע זה כהוראה על התפילה ועל הכנעה לרצון האל.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.39-46 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויצא וילך כיום ביום על הר הזיתים וילכו אחריו גם תלמידיו׃ויבא אל המקום ויאמר אליהם התפללו לבלתי בוא לידי נסיון׃והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על ברכיו ויתפלל לאמר׃אבי אם רצונך להעביר מעלי את הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני כי אם כרצונך׃וירא אליו מלאך מן השמים ויחזקהו׃ויבאו עליו חבלי מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ׃ויקם מהתפלל ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים מיגון׃]74-64[ ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיונ, עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל ישוע לנשק לו׃
    קרא עוד
  2. החוליה בראשות יהודה איש קריות מגיעה

    המאמר עוסק במעצרו של ישוע בידי יהודה איש קריות בגן גת שמנים, כפי שהוא מתואר בבשורות. הוא בוחן את הרקע ואת משמעותו של אירוע מפתח זה בייסורי ישוע, ועובר על הסיפורים של מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.43-52 (תנ״ך עברי מודרני) :
    עודנו מדבר ויהודה בא והוא אחד משנים העשר ועמו המון רב בחרבות ובמקלות מאת הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים׃והמוסר אתו נתן להם אות לאמר האיש אשר אשקהו זה הוא אותו תפשו והוליכהו אל ימלט׃הוא בא והוא נגש אליו ויאמר רבי רבי וינשק לו׃וישלחו בו את ידיהם ויתפשהו׃ואחד מן העמדים אצלו שלף את חרבו ויך את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו׃ויען ישוע ויאמר אליהם כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות לתפשני׃ויום יום הייתי אצלכם מלמד במקדש ולא החזקתם בי אבל למען ימלאו הכתובים׃ויעזבו אותו כלם וינוסו׃ונער אחד הלך אחריו מעטף בסדין לכסות את ערותו ויאחזהו הנערים׃והוא עזב את הסדין בידם וינס ערם מפניהם׃
    קרא עוד
  3. ההבאה לפני פונטיוס פילאטוס

    הפריקופה PER341 משחזרת את הבאתו של ישוע לפני פונטיוס פילאטוס בבוקר יום שישי, בסביבות השעה 6:45, לאחר שנידון בלילה בידי הסנהדרין. תוך השוואה בין מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן, המאמר מנתח את הכרונולוגיה המדויקת, את תפקידו של קיפא, את סירובם של ראשי הדת להיכנס לפרטוריון ואת השיחה בין ישוע לפילאטוס, שהיה היחיד המוסמך לגזור עונש מוות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.55-65 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וראשי הכהנים וכל הסנהדרין בקשו עדות על ישוע להמיתו ולא מצאו׃כי רבים ענו בו עדות שקר אך העדיות לא היו שות׃ויקומו אנשים ויענו בו עדות שקר לאמר׃שמענו אתו אמר אני אהרס את ההיכל הזה מעשה ידי אדם ולשלשת ימים אבנה היכל אחר אשר איננו מעשה ידי אדם׃וגם בזאת עדותם לא שותה׃ויקם הכהן הגדול ויעמד בתוך וישאל את ישוע לאמר האינך משיב דבר מה זה אלה ענים בך׃והוא החריש ולא השיב דבר ויוסף עוד הכהן הגדול לשאל אתו ויאמר אליו האתה הוא המשיח בן המברך׃ויאמר ישוע אני הוא ואתם תראו את בן האדם יושב לימין הגבורה ובא עם ענני השמים׃ויקרע הכהן הגדול את בגדיו ויאמר מה לנו עוד לבקש עדים׃שמעתם את הגדוף מה דעתכם וירשיעהו כלם כי חיב מיתה הוא׃ויחלו מהם לרק בו ויחפו את פניו ויכהו באגרף ויאמרו אליו הנבא והמשרתים הכאיבהו בהכותם אותו על הלחי׃
    קרא עוד
  4. ההבאה לפני ה״מלך״ אנטיפס

    ישוע נשלח בידי פילטוס אל הורדוס אנטיפס, טטרארך הגליל, ששהה בירושלים. הורדוס, שהמראות המרשימים מרתקים אותו, מקווה לראות נס, אך נתקל בשתיקתו המוחלטת של ישוע. נעלב, הוא לועג לו, מלביש אותו גלימה מרהיבה ושולח אותו חזרה אל פילטוס. באירוניה, פרק זה מפיס בין פילטוס להורדוס. רק לוקס מספר על ההופעה הזאת (לוקס 23.6-12), שהתרחשה בסביבות השעה 7:30 בבוקר יום שישי של ייסורי ישוע.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.7-9 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישמע הורדוס שר הרבע את כל אשר נעשה על ידו ותפעם רוחו כי יש אשר אמרו יוחנן קם מן המתים׃ויש שאמרו אליהו נראה ואחרים אמרו נביא קם מן הקדמונים׃ויאמר הורדוס הן אנכי נשאתי את ראש יוחנן מעליו ומי אפוא הוא אשר אני שמע עליו כזאת ויבקש לראותו׃
    קרא עוד
  5. שחרור אסיר

    במשפטו של ישוע בפני פונטיוס פילטוס, השליט הרומי מנסה לנצל את מנהג הפסח לשחרר אסיר כדי להימנע מלהרשיע את ישוע. הוא מציע להמון לבחור בין ישוע לבר-אבא, פושע ידוע לשמצה, מתוך הנחה שהעם יבחר נכון. התערבות אשתו מחזקת את היסוסיו. סצנה זו, המעידה עליה כל ארבע הבשורות, ממחישה את מניפולציית הרשויות הדתיות ומטילה מראש אור תיאולוגי על התמורה הגואלת.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.15 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אליהם פילטוס הצלב אצלב את מלככם ויענו ראשי הכהנים אין לנו מלך כי אם הקיסר׃
    קרא עוד
  6. ההתעללויות השונות והמלקות

    PER347 מנתח את ההלקאה ואת ההתעללויות שנעשו בישוע בפרטוריון של פונטיוס פילאטוס, בבוקר יום שישי של ייסורי ישוע. זהו נוהג רומי מקובל שקדם לצליבה, והעינוי מלווה בלעג החיילים (כתר קוצים, גלימת ארגמן). המאמר משווה בין הסיפורים של מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן בגישה סינופטית, ומדגיש את האלימות המוסדית הרומית ואת הכבוד ששמר ישוע למרות ההשפלות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.15 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אליהם פילטוס הצלב אצלב את מלככם ויענו ראשי הכהנים אין לנו מלך כי אם הקיסר׃
    קרא עוד
  7. הדרך אל הר גולגולתא, עזרתו של שמעון הקירוני

    PER350 בוחן את דרכו של ישוע אל הר גולגותא, מן הפרטוריון של פילטוס. ישוע, שנחלש מההלקאה, אינו יכול עוד לשאת את צלבו לבדו. החיילים מגייסים בכפייה את שמעון הקורנאי. לוקס מזכיר נשים בוכיות בקהל, ומתי מספר על סירובו של ישוע לשתות משקה מרדים. מרקוס מציין את שמעון כאביהם של אלכסנדר ורופוס, דמויות מוכרות בקהילות הנוצריות הראשונות. סינופסיס של מתי, מרקוס ולוקס מאיר את הפרק הזה, הקודם מיד לצליבה, שזמנה ביום שישי בבוקר, בסביבות השעה 9.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.26 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וכאשר הוליכהו משם ויחזיקו באיש אחד הבא מן השדה ושמו שמעון איש קוריני וישימו עליו את הצלב לשאת אחרי ישוע׃
    קרא עוד
  8. דברים אל הנשים

    בדרכו לגולגותא פונה ישוע אל נשות ירושלים הבוכות עליו. הוא אינו מתמקד בסבלו שלו, אלא מזהיר אותן בנבואה מפני משפט נורא הממשמש ובא על העיר. פרק זה, המופיע רק אצל לוקס, מגלה את ישוע כנביא גדול, הדואג עד הרגע האחרון לישועתם של אחרים, ומבשר את חורבן ירושלים בשנת 70.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.20-41 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ואחרי התלוצצם בו הפשיטו אותו את הארגמן וילבישהו את בגדיו ויוציאהו לצלב אותו׃ויאנסו איש עבר אחד הבא מן השדה ושמו שמעון הקוריני אבי אלכסנדרוס ורופוס לשאת את צלבו׃ויביאהו אל מקום גלגלתא הוא מקום הגלגלת׃ויתנו לו יין מזוג במר והוא לא קבל׃ויהי כאשר צלבו אותו ויחלקו בגדיו להם בהפילם עליהם גורל מה יקח איש איש׃ותהי השעה השלישית ויצלבהו׃ומכתב דבר אשמתו כתוב למעלה מלך היהודים׃ויצלבו אתו שני פריצים אחד לימינו ואחד לשמאלו׃וימלא הכתוב האמר ואת פשעים נמנה׃והעברים גדפו אותו ויניעו ראשם לאמר האח אתה ההורס את ההיכל ובונה אותו בשלשת ימים׃הושע את עצמך ורדה מן הצלב׃וכן לעגו לו גם ראשי הכהנים עם הסופרים באמרם איש אל רעהו את אחרים הושיע ואת עצמו לא יוכל להושיע׃המשיח מלך ישראל ירד נא מן הצלב למען נראה ונאמין וגם הנצלבים אתו חרפוהו׃ובהיות השעה הששית היה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית׃ובשעה התשיעית ויצעק ישוע בקול גדול אלהי אלהי למה שבקתני אשר פרושו אלי אלי למה עזבתני׃ומקצת העמדים אצלו בשמעם את זאת אמרו הנה אל אליהו הוא קורא׃וירץ אחד מהם וימלא ספוג חמץ וישם על קנה וישקהו ויאמר הניחו ונראה אם יבא אליהו להורידו׃וישוע נתן קול גדול ויפח את נפשו׃ופרכת ההיכל נקרעה לשנים קרעים מלמעלה למטה׃וירא שר המאה העמד לנגדו כי בזעקו כן נפח את נפשו ויאמר אכן האיש הזה היה בן האלהים׃וגם נשים היו שם ראות מרחוק ובתוכן גם מרים המגדלית ומרים אמו של יעקב הצעיר ושל יוסי ושלמית׃אשר גם הלכו אחריו ושרתהו בהיותו בגליל ואחרות רבות אשר עלו אתו ירושלים׃
    קרא עוד
  9. חלוקת הבגדים והלעג

    הפריקופה PER353 מנתחת את חלוקת בגדי ישוע ואת הלעג בעת צליבתו בגולגותא. ארבע הבשורות מתאימות זו לזו באפיזודה הזאת: החיילים מפילים גורל על הכתונת האחידה שאין בה תפר, ובכך מתקיים תהילים 22.19. לוקס מספר על תפילת הסליחה של ישוע בעד מענּיו, מרקוס על זעקת הנטישה שלו, ומתי על לעג העוברים והשבים והמנהיגים הדתיים. מאמר סינופטי זה מבליט את העושר התאולוגי של כל אחד מסיפורי הבשורה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.39-44 (תנ״ך עברי מודרני) :
    והעברים גדפו אותו ויניעו את ראשם׃ויאמרו אתה ההרס את ההיכל ובנהו בשלשת ימים הושע לנפשך ואם בן האלהים אתה רדה מן הצלב׃וכן הלעיגו גם ראשי הכהנים עם הסופרים והזקנים לאמר׃את אחרים הושיע ולעצמו לא יוכל להושיע אם מלך ישראל הוא ירד נא עתה מן הצלב ונאמין בו׃בטח באלהים עתה יפלטהו אם חפץ בו כי אמר בן האלהים אני׃וגם הפריצים הנצלבים אתו חרפהו כדברים האלה׃
    קרא עוד
  10. שיחתו של ישוע עם יוחנן והנשים

    למרגלות הצלב מפקיד ישוע את אמו מרים בידי יוחנן, התלמיד האהוב (יוחנן 19.25-27). יוחנן, הבשורה היחידה המספרת את המעמד הזה, מדגיש את נוכחותם האמיצה של הנשים ושל יוחנן בגולגותא. שיחה זו מגלה משמעות כפולה: אנושית, שכן ישוע ממלא את חובותיו כבן, ורוחנית, שכן הוא מקים משפחה חדשה המושתתת על האמונה ולא על הדם. יוחנן ממלא את הדברים מיד, ובכך מעיד על נאמנותו.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25-27 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ועל יד צלב ישוע עמדו אמו ואחות אמו מרים אשת קלופס ומרים המגדלית׃וירא ישוע את אמו ואת תלמידו אשר אהב עמדים אצלו ויאמר אל אמו אשה הנה זה בנך׃ואחר אמר אל תלמידו הנה זאת אמך ומן השעה ההיא אסף אתה התלמיד אל ביתו׃
    קרא עוד
  11. התלמידים שנכחו בצליבה

    PER360 בוחן את התלמידים שנכחו בצליבתו של ישוע בגולגותא, תוך השוואה בין ארבע הבשורות. רובם היו נשים — מרים אמו של ישוע, מרים המגדלית, שלומית, מרים אשת קלופס — והשליח יוחנן, הגבר היחיד שמוזכר. אומץ ליבן מנוגד לבריחת התלמידים הגברים. ישוע מפקיד את אמו בידי יוחנן, מחווה של אנושיות עמוקה. חשכה על-טבעית מכסה את המקום מהצהריים ועד השעה 15:00, ביום שישי, 1 באפריל בשנת 33.

    שְׁמֹות 20.12 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך׃
    קרא עוד
  12. יוסף מארימתיה מבקש את גופת ישוע

    יוסף מארימתיה, חבר נכבד בסנהדרין ותלמיד סמוי של ישוע, מבקש באומץ מפילטוס למסור לו את גופת הצלוב. בלוויית נקדימון הוא דואג לקבורה מכובדת בקברו החדש שלו, לפני תחילת השבת. פרשה זו, המתועדת בכל ארבע הבשורות, ממחישה את המעבר מהסתייגות למעשה פומבי של אמונה, ברגע שבו התלמידים הקרובים נשארים נסתרים.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.42-47 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ועת הערב הגיע ומפני אשר ערב שבת היה הוא היום שלפני השבת׃ויבא יוסף הרמתי יועץ נכבד אשר היה מחכה גם הוא למלכות האלהים ויתחזק ויבא אל פילטוס וישאל את גופת ישוע׃ויתמה פילטוס על אשר הוא כבר מת ויקרא אל שר המאה וישאלהו הגוע כבר׃וידע מפי שר המאה כי כן ויתן את גופתו מתנה ליוסף׃והוא קנה סדין ויורד אתו ויכרכהו בסדין וישימהו בקבר חצוב בסלע ויגל אבן על פתח הקבר׃ומרים המגדלית ומרים אם יוסי היו ראות את המקום אשר הושם שמה׃
    קרא עוד
  13. יוסף מארימתיה ונקודימון מניחים את גופת ישוע בקבר

    יוסף מארימתיה ונקדימון, שני חברי הסנהדרין שהיו אוהדים את ישוע, קוברים את גופתו ביום שישי, 1 באפריל שנת 33, לפני השבת. נקדימון מביא כמות גדולה של בשמים, ויוסף מעמיד לרשותם את קברו החדש. מעשיהם האמיץ והפומבי, שנעשה על פי המנהגים היהודיים, מקנה לקבורת המשיח ממד מלכותי ומכובד, ומסמן את יציאתם מן הצניעות לאחר הצליבה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.57-61 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי בערב ויבא איש עשיר מן הרמתים ושמו יוסף וגם הוא היה מתלמידי ישוע׃ויגש אל פילטוס לשאל את גוית ישוע ויצו פליטוס כי תנתן לו׃ויקח יוסף את הגויה ויכרך אותה בסדין טהור׃וישימה בקבר החדש אשר חצב לו בסלע ויגל אבן גדולה על פתח הקבר וילך לו׃ומרים המגדלית ומרים האחרת היו ישבות שם ממול הקבר׃
    קרא עוד
  14. ביקורם של נציגי הסנהדרין אצל פילטוס

    פרשה זו מופיעה רק אצל מתי, והיא מספרת על ביקורם של נציגי הסנהדרין אצל פילטוס בשבת בבוקר כדי לקבל משמר לקברו של ישוע. מתוך חשש משמועה על תחייה הם מורים לחתום את הקבר. פילטוס, בגישה פרגמטית, נעתר לבקשתם. פרשה זו חושפת את המתח בין הסמכות הדתית היהודית לבין השלטון הרומי, ומכינה ישירות את סיפור התחייה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62-66 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי ממחרת ערב השבת ויקהלו הכהנים הגדולים והפרושים אל פילטוס׃ויאמרו אדנינו זכרנו כי אמר המתעה ההוא בעודנו חי מקצה שלשת ימים קום אקום׃לכן צוה נא ויסכר מבוא הקבר עד היום השלישי פן יבאו תלמידיו בלילה וגנבהו ואמרו אל העם הנה קם מן המתים והיתה התרמית האחרונה רעה מן הראשונה׃ויאמר אליהם פילטוס הנה לכם אנשי משמר לכו סכרוהו כדעתכם׃וילכו ויסכרו את מבוא הקבר ויחתמו את האבן ויעמידו עליו את המשמר׃
    קרא עוד