_24 כל חברי האלה יכולים עתה להשתתף בחגיגת הפסח המשפחתית, ברוח רגועה לאחר מה שהם רואים כניצחון מזהיר. אך האירועים לא יתפתחו כפי שדמיינו!
_25 מסביבות הצהריים ועד השעה 15:00 יש חושך על אזור ירושלים. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44.
_26 המוות על הצלב מתרחש ביום שישי, 1 באפריל בשנת 33, בסביבות השעה 15:00, לפי הבשורות. הוא מתרחש לפני סוף הלילה יוצא הדופן הזה. שלושת הימים ושלושת הלילות מתחילים בלילה זה, כפי שדורש הלוח היהודי.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
אנו מבחינים בנוכחותו של רוב נשי, חלקן עומדות מרחוק וחלקן למרגלות הצלב. למרות הכול הצליחו לתקשר עם הרב. נאמנותן ברגע הזוועה הזה מנוגדת בחדות לבריחת התלמידים הגברים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.50), ובכך מתקיים מה שהנביאים הכריזו: “אכה את הרועה ותפוצנה הצאן” (זְכַרְיָה 13.7).
יוחנן, אחרי שברח כמו כל חבריו, שב ועמד לבסוף למרגלות הצלב. לאשרנו, שכן המשיח ישוע עומד להפקיד בידיו את הטיפול באמו מרים, שהייתה כנראה אלמנה באותה עת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.26-27). מחווה זו מגלה את האנושיות העמוקה של ישוע, אשר גם בייסוריו שומר על יקיריו ומכבד את הדיבר החמישי (שְׁמֹות 20.12).
הלילה כיסה את האזור — חשכה על-טבעית שנמשכה מהשעה השישית עד התשיעית (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45) — והסיטה אליה את כל תשומת הלב של השלטונות. איש לא שם לב לנשים שליוו את יוחנן והעזו להתקרב עד הצלב. הסתר הזה, שהיה מעשה ההשגחה, אפשר להן להיות נוכחות במקום שבו הגברים כבר לא העזו להופיע.
אנו מוצאים אפוא:
- מרים, אמו של ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25), אשר נפשה נדקרה כפי שניבא שמעון (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.35)
- השליח יוחנן, מחבר הבשורה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.26), התלמיד הגבר היחיד שמוזכר למרגלות הצלב
- מרים המגדלית, אשר המשיח ישוע שחרר משבעה שדים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.2; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25)
- שלומית, אשת זבדי ואם השליחים יעקב ויוחנן (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.56; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40)
- אחות מרים, אם ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25), שזהותה נתונה בוויכוח בקרב הפרשנים
- מרים, אשת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25), שיש המזהים אותה עם מרים, אם יעקב הקטן ויוסי (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40)
רשימה זו אינה ממצה בוודאי, שכן נשים אחרות עקבו אחר המחזה מרחוק (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.49). אפשר לדמיין שהתקרבו כל אחת בתורה. אף גבר, מלבד יוחנן, אינו מוזכר — עובדה מרשימה המדגישה את אומץ ליבן יוצא הדופן של הנשים האלה (תְהִלִּים 38.10).
המקום היה כה קודר, עד שקל לדמיין עד כמה היה קשה לחזות במחזה כזה. החשכה העל-טבעית הדגישה את אופיו המצמרר של המצב. נראה לנו גם סביר שנכחה שם מרים, אמו של יוחנן מרקוס, שביתה היה מקום כינוס לקהילה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.12).
מתי ומרקוס כתבו את דבריהם מוקדם מאוד, בתקופה שבה העדים עוד היו בחיים ופגיעים. הם לא יכלו למסור מידע רב מדי שעלול היה להזיק לאחיהם ולאחיותיהם. שכן עדיין ביקשו לעקור את התנועה החדשה הזאת (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.13). זהירות עריכתית זו מסבירה השמטות מסוימות, שאין לבלבל אותן עם חוסר דיוק היסטורי.