_15 המשיח ישוע נחקר במשך שעתיים, משעה 4:30 עד 6:30. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.59-68, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.55-65, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.67-71, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.19-24.
_16 התרנגול קורא בסביבות השעה 6:15, מעט לפני זריחת החמה. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.74, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.72, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.61-62, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.27.
_17 ההופעה לפני ה אמורה הייתה להתקיים אחרי הזריחה, בשעה 6:38. אולם זה לא קרה, כי ברגע שהתרנגול קורא, הרב מובל, לפי פירושנו לטקסט של לוקס, אל פילטוס מיד לאחר גזר הדין של ה, שחיכה אפוא לעלות השחר כדי להכריז עליו. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.66-71, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.1, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.1-2.
_18 ההופעה הראשונה לפני פונטיוס פילטוס מתחילה בסביבות השעה 6:45. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.1-5, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.2-14, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.1-5, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.28-38.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
לאחר ההופעה הלילית לפני ה, שהתקיימה כנראה באחד האולמות של ביתו הרחב של קיפא, השיירה יוצאת לדרך עם קרני האור הראשונות של היום. ברגע המדויק הזה נפגשים מבטיהם של האדון ושל שמעון פטרוס, כפי שמספר לוקס, זמן קצר לפני שהמשיח ישוע מובל אל הפרוקורטור ה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.61). סצנה נוגעת ללב זו מציינת את סוף המשפט הדתי ואת תחילת המשפט האזרחי.
מפליא אותנו לראות שכל האנשים האלה כבר על רגליהם בשעה מוקדמת כל כך. חברי ה המתינו כמה שעות לכך שה«אשם» יובא לפניהם כדי להפוך את גזר הדין לרשמי עם הזריחה, בהתאם לדרישות החוק היהודי. קיפא ארגן הכול: את הישיבה הלילית כדי להשיג את פסק הדין, ואחר כך את הישיבה עם שחר כדי להעניק לו מראית עין של חוקיות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.1).
פונטיוס פילאטוס, מצדו, אינו נתפס בלתי מוכן. הוא ידע שפלוגה רומית גויסה בגן גת שמנים, כקילומטר אחד מירושלים. תנועה צבאית כזו, באמצע הלילה, לא יכלה להישמט ממנו. כמי שמכהן כנציב שבע שנים, הוא מכיר את שבריריותו המדינית של האזור: כל תקרית קטנה עלולה להתדרדר. לכן עליו להיות נוכח כדי לפקח על המצב.
המשיח ישוע, כבול כעת, מובל אל הפרטוריון, מעונו הרשמי של הפרוקורטור. השיחה בין פילאטוס למשיח ישוע מתנהלת ברחבה החיצונית, שכן ראשי הדת מסרבים להיכנס לבית של גוי מחשש להיטמא טומאה פולחנית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.28). אירוניה מדהימה: מי שזוממים רצח נזהרים בקפדנות מטומאה פולחנית. פילאטוס, המכיר היטב את המנהגים היהודיים, אינו יכול אלא להתרגז מהיחס הזה, שהוא תופס אותו כמבזה וצבוע.
רק המשיח ישוע, בליווי כמה שומרים, נכנס אל הפרטוריון. נראה שהשיחה בין פילאטוס למשיח מתנהלת ביוונית, שפת המינהל של האימפריה. לא מוזכר מתורגמן, דבר המעלה את ההשערה שישוע שלט בשפה זו די הצורך כדי לשוחח עם הנציב. פילאטוס מסוקרן מדברי המשיח ישוע על מלכותו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.36). מתפתחת ביניהם שיחה רגועה להפתיע וכמעט מכבדת.
פילאטוס אינו תמים. הוא מבין במהירות שמנהיגי היהודים מנסים לתמרן אותו. כשהם מביאים לפניו את המשיח ישוע, הוא משיב להם תחילה שישפטו אותו בעצמם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.31). הוא עדיין לא קלט שהם דורשים עונש מוות, שאותו אינם יכולים להשיג בלי אישורו. כשהוא מבין שהם רוצים הוצאה להורג, הוא אינו מסתיר את תדהמתו. שום דבר בפרשה הזאת אינו נראה לו ראוי לגזר דין כזה.
פילאטוס חוקר את המשיח ישוע, ואז שב אל המאשימים: הוא אינו מוצא בו שום אשמה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.4). שמח לשלוח לדרכם את האנשים האלה, שהוא רואה אותם כיהירים וקנטרנים, הוא סבור שיוכל לסגור את העניין במהירות. אך הוא עתיד לגלות שראשי הדת לא ירפו. נחישותם להשיג את מות הנאשם תגרור אותו אל מערבולת מדינית שממנה לא יצא ללא פגע.
בלב התחבולות האנושיות האלה נשאר המשיח ישוע ריבון. הוא צועד מרצונו אל הצלב ומקיים את התוכנית האלוהית שבה מגלה אלוהים את אהבתו לעולם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17). הרשויות הדתיות זוממות, פילאטוס מהסס, ההמון סוער, אך המשיח צועד בשלווה אל השלמת שליחותו.