Étude 1 sur 17 · Le sermon sur la montagne (17), ne pas juger les autres

  1. Étude 1 : Le sermon sur la montagne (17), ne pas juger les autres
  2. Étude 2 : Le Messie Jésus blâme plusieurs villes
  3. Étude 3 : Le signe de la reine de Séba
  4. Étude 4 : La parabole sur la mesure
  5. Étude 5 : Le jugement des pharisiens
  6. Étude 6 : La parabole du figuier stérile
  7. Étude 7 : Lamentations sur Jérusalem
  8. Étude 8 : Le bon grain et l’ivraie
  9. Étude 9 : Le filet
  10. Étude 10 : La parabole du festin des noces
  11. Étude 11 : Le jugement des nations
  12. Étude 12 : Le Messie Jésus réconforte ses disciples
  13. Étude 13 : La présentation au Sanhédrin
  14. Étude 14 : Paroles aux femmes
  15. Étude 15 : Daniel 5 – Le festin de Belshatzar : quand Babylone est pesée et jugée
  16. Étude 16 : Jeter la pierre
  17. Étude 17 : Mourir et après…

מחג הפסח השני לשלישי

  • הדרשה על ההר (17), לא לשפוט אחרים

    מאמר זה בוחן את דרשת ישוע על ההר, ובייחוד את האיסור לשפוט את הזולת. בהדגישו את מתי 7.1-6 ולוקס 6.37-45, הוא קורא לרחמים ולהדדיות ביחסים בין בני אדם.

    אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 6.7-8 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אל תתעו לא יתן אלהים להתל בו כי מה שזרע האדם אתו יקצר׃הזרע בבשרו יקצר כליון משברו והזרע ברוח יקצר מן הרוח חיי עולם׃
    קרא עוד
  • ישוע המשיח מוכיח כמה ערים

    ישוע מוכיח את הערים כורזין, בית צידה וכפר נחום על שלא חזרו בתשובה למרות הנסים הרבים שנעשו בהן. הוא משווה אותן לרעה לערי הגויים צור, צידון ואפילו סדום, וקובע שאלו היו חוזרות בתשובה. הקטע הזה מדגיש שהאחריות תואמת את מידת ההתגלות שהתקבלה, ואת המשמעות הנצחית של דחיית הבשורה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.22-26 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו׃ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר׃ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה׃ויוסף לשום את ידיו על עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד למרחוק׃וישלחהו אל ביתו לאמר אל תבא בתוך הכפר ואל תדבר לאיש בכפר׃
    קרא עוד
  • אות מלכת שבא

    ישוע משתמש בסיפור מלכת שבא, שעברה מרחקים ארוכים כדי להקשיב לשלמה, כדי לבקר את המסרבים להכיר בו למרות תורתו וניסיו.

    1 מְלָכִים 10.1-13 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ומלכת שבא שמעת את שמע שלמה לשם יהוה ותבא לנסתו בחידות׃ותבא ירושלמה בחיל כבד מאד גמלים נשאים בשמים וזהב רב מאד ואבן יקרה ותבא אל שלמה ותדבר אליו את כל אשר היה עם לבבה׃ויגד לה שלמה את כל דבריה לא היה דבר נעלם מן המלך אשר לא הגיד לה׃ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה והבית אשר בנה׃ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתו ומלבשיהם ומשקיו ועלתו אשר יעלה בית יהוה ולא היה בה עוד רוח׃ותאמר אל המלך אמת היה הדבר אשר שמעתי בארצי על דבריך ועל חכמתך׃ולא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיני והנה לא הגד לי החצי הוספת חכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי׃אשרי אנשיך אשרי עבדיך אלה העמדים לפניך תמיד השמעים את חכמתך׃יהי יהוה אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על כסא ישראל באהבת יהוה את ישראל לעלם וישימך למלך לעשות משפט וצדקה׃ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים הרבה מאד ואבן יקרה לא בא כבשם ההוא עוד לרב אשר נתנה מלכת שבא למלך שלמה׃וגם אני חירם אשר נשא זהב מאופיר הביא מאפיר עצי אלמגים הרבה מאד ואבן יקרה׃ויעש המלך את עצי האלמגים מסעד לבית יהוה ולבית המלך וכנרות ונבלים לשרים לא בא כן עצי אלמגים ולא נראה עד היום הזה׃והמלך שלמה נתן למלכת שבא את כל חפצה אשר שאלה מלבד אשר נתן לה כיד המלך שלמה ותפן ותלך לארצה היא ועבדיה׃
    קרא עוד
  • המשל על המידה

    משל המידה (PER140) מלמד שהדרך שבה אנו שופטים אחרים ונוהגים בהם קובעת כיצד ימדוד לנו אלוהים בחזרה. ישוע קורא להקשבה פעילה, להדדיות, לצדק ולנדיבות. עיקרון זה, המשותף למרקוס 4.24-25, מתי 7.1-2 ולוקס 6.38, עולה בקנה אחד עם כלל הזהב ועומד בלב המוסר הנוצרי.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.1-2 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אל תשפטו למען לא תשפטו׃כי במשפט אשר אתם שפטים בו תשפטו ובמדה אשר אתם מדדים בה ימד לכם׃
    קרא עוד
  • משפט הפרושים

    הפריקופה PER158 בוחנת את תגובת הפרושים לניסי ישוע בכפר נחום (מתי 9.33-34). בעוד ההמון מכיר במעשה אלוהי, הפרושים מייחסים את מעשי ישוע לשטן. דחייתם מכוונת: קבלת ישוע פירושה אובדן הפריבילגיות שלהם. ובכל זאת, יש שבחרו ללכת אחריו, כמו ניקודימוס, יוסף איש הרמתיים ושאול איש טרסוס. האילם שנרפא, מצדו, הולך בשמחה ובהכרת תודה.

    מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34-39 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן הפרושים גמליאל שמו והוא מורה התורה מכבד בעיני כל העם ויצו להוציא את השליחים החוצה לזמן מעט׃ויאמר אליהם אנשי ישראל השמרו לכם מפני האנשים האלה במה שאתם עשים להם׃כי לפני הימים האלה קם תודס ויתן את נפשו כאחד הגדולים וידבקו בו כארבע מאות איש ויהרג וכל אשר שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין׃ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי הספר ויסת אחריו עם רב וגם הוא נהרג וכל אשר שמעו אליו נפצו׃ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן האנשים האלה והניחו להם כי העצה והפעלה הזאת אם מאת אדם היא תפר׃ואם מאת האלהים היא לא תוכלו להפר אתה פן תמצאו נלחמים את האלהים׃
    קרא עוד

מהפסח השלישי ועד תחילת השבוע האחרון

  • משל התאנה הבלתי נושאת פרי

    משל התאנה העקרה (לוקס 13.6-9), המסופר רק אצל לוקס, ממחיש את סבלנותו של אלוהים ואת דחיפות קבלת האמונה. ישוע מזהיר שכל תלמיד חסר פרי רוחני עלול להיות נדון, ובו בזמן הוא מדגיש שאלוהים נותן זמן חסד נוסף. קטע זה נמשך מלוקס 13.1-5 ונושא מסר כפול: אזהרה חגיגית ורחמים אלוהיים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.1-5 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבאו אנשים בעת ההיא ויגידו לו על דבר הגלילים אשר פילטוס ערב דמם עם זבחיהם׃ויען ישוע ויאמר אליהם החשבים אתם כי הגלילים האלה היו חטאים מכל אנשי הגליל על אשר באה כזאת עליהם׃לא כי אמר אני לכם אם לא תשובו תאבדו כלכם גם אתם׃או שמנה העשר ההם אשר נפל עליהם המגדל בשלח וימיתם החשבים אתם כי היו אשמים מכל האנשים הישבים בירושלים׃לא כי אמר אני לכם אם לא תשובו תאבדו כלכם גם אתם׃
    קרא עוד
  • קינה על ירושלים

    הקינה על ירושלים (מתי 23.37-39; לוקס 13.34-35) מציגה את ישוע בוכה על העיר הקדושה, כמה ימים לפני ייסוריו. באמצעות המטפורה של התרנגולת המגינה על אפרוחיה הוא מבטא את האהבה האלוהית שנדחתה, מגנה את רצח הנביאים ומבשר את חורבן המקדש, ובכל זאת משאיר פתוחה תקווה לפיוס אחרון.

    אֵיכָה 2.15 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ספקו עליך כפים כל עברי דרך שרקו וינעו ראשם על בת ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי משוש לכל הארץ׃
    קרא עוד

שירותו של ישוע: קריאות, ניסים ולימוד

  • החיטה הטובה והזונין

    המאמר בוחן את משל החיטה והזונים, שבו ישוע מסביר את דו־הקיום של הטוב והרע בעולם. סיפור זה מדגיש את סבלנותו של אלוהים ואת רעיון המשפט האחרון. הלקחים העולים ממנו מציעים למאמינים תובנות רוחניות חשובות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24-30 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישם לפניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לאיש אשר זרע זרע טוב בשדהו׃ויהי בנפל תרדמה על האנשים ויבא איבו ויזרע זונין בתוך החטים וילך לו׃וכאשר פרח הדשא ויעש פרי ויראו גם הזונין׃ויגשו עבדי בעל הבית ויאמרו אליו אדנינו הלא זרע טוב זרעת בשדך ומאין לו הזונין׃ויאמר להם איש איב עשה זאת ויאמרו אליו העבדים היש את נפשך כי נלך ונלקט אתם׃ויאמר לא פן בלקטכם את הזונין תשרשו גם את החטים׃הניחו אתם ויגדלו שניהם יחד עד הקציר והיה בעת הקציר אמר לקוצרים לקטו בראשונה את הזונין ואגדו אתם אגדות לשרפם ואת החטים אספו לאוצרי׃
    קרא עוד
  • המכמורת

    המאמר בוחן את משל הרשת במתי 13:47-50, המבליט את המשפט האחרון ואת האחריות האישית. בדימוי רשת הדייגים ממחיש ישוע את ההבחנה בין צדיקים לרשעים באחרית הימים, ומדגיש את הצורך לחיות בהתאם לעקרונות מלכות אלוהים.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.47-50 (תנ״ך עברי מודרני) :
    עוד דומה מלכות השמים למכמרת אשר הורדה לים ומינים שונים יאספו לתוכה׃וכאשר נמלאה העלו אתה אל שפת הים וישבו וילקטו את המינים הטובים לתוך הכלים ואת המשחתים השליכו חוצה׃כן יהיה בקץ העולם יצאו המלאכים והבדילו את הרשעים מתוך הצדיקים׃והשליכום אל תנור האש שם תהיה היללה וחרק השנים׃
    קרא עוד

השבוע האחרון לפני המעצר

  • משל סעודת החתונה

    משל סעודת החתונה (מתי 22,1-14 ; לוקס 14,15-24) מלמד שאלוהים מזמין את כל בני האדם אל מלכותו, אך דחיית ההזמנה הזאת גוררת משפט חמור. המשל נאמר במקדש בירושלים ביום שלישי של שבוע הייסורים, והוא מבשר בנבואה את חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה. האיש שאינו לבוש בגד חתונה מזכיר שהכניסה למלכות מחייבת שינוי רוחני אמיתי, המתקבל באמצעות האמונה במשיח.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כי ככה אהב האלהים את העולם עד אשר נתן את בנו את יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו כי אם יחיה חיי עולמים׃כי האלהים לא שלח את בנו אל העולם לדין את העולם כי אם למען יושע בו העולם׃
    קרא עוד
  • משפט העמים

    המאמר מנתח את משפט העמים במתי 25:31-46, שבו בן האדם מפריד בין הכבשים לתיישים לפי מעשיהם. הוא מדגיש אחריות וצדק אלוהי, וקורא למעשי אהבה מוחשיים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.22-27 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כי האב לא ידין איש כי אם כל המשפט נתן לבן למען יכבדו כלם את הבן כאשר יכבדו את האב׃מי אשר לא יכבד את הבן גם את האב אשר שלחו איננו מכבד׃אמן אמן אני אמר לכם השמע דברי ומאמין לשלחי יש לו חיי עולמים ולא יבא במשפט כי עבר ממות לחיים׃אמן אמן אני אמר לכם כי תבוא שעה ועתה היא אשר ישמעו המתים את קול בן האלהים והשמעים חיה יחיו׃כי כאשר לאב יש חיים בעצמו כן נתן גם לבן להיות לו חיים בעצמו׃ואף שלטן נתן לו לעשות משפט כי בן אדם הוא׃
    קרא עוד

היום האחרון עד הצליבה

  • ישוע המשיח מנחם את תלמידיו

    ביוחנן 16.5-15 ישוע מנחם את תלמידיו ומבטיח את רוח הקודש שתדריך אותם אל האמת לאחר הסתלקותו. קטע חשוב זה מדגיש את שליחות הרוח: להוכיח את העולם על חטא, על צדק ועל משפט, תוך הבטחת המשכיות תורתו של ישוע.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.17 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי בערב ויבא עם שנים העשר׃
    קרא עוד
  • ההבאה לפני הסנהדרין

    מאמר זה מנתח את הבאתו של ישוע לפני הסנהדרין לפני צליבתו על פי הבשורות, ומציג את הפרת החוק היהודי באמצעות משפט לילי. קיפא תזמר את המשפט הזה באופן אסטרטגי כדי להימנע מן ההמון, והוא ממחיש סוגיות תאולוגיות והיסטוריות מרכזיות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.19-24 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישאל הכהן הגדול את ישוע על תלמידיו ועל לקחו׃ויען אתו ישוע אנכי בגלוי דברתי אל העולם ותמיד למדתי בבית הכנסת ובבית המקדש אשר כל היהודים נקהלים שמה ולא דברתי דבר בסתר׃ומה תשאל אתי שאל נא את השמעים מה שדברתי אליהם הנם יודעים את אשר אמרתי׃ויהי כדברו הדברים האלה ויך אחד המשרתים העמד שמה את ישוע על הלחי ויאמר הכזאת תענה את הכהן הגדול׃ויען אותו ישוע אם רעה דברתי תנה עד כי רעה היא ואם טוב מדוע תסטרני׃וישלחהו חנן אסור בזקים אל קיפא הכהן הגדול׃
    קרא עוד
  • דברים אל הנשים

    בדרכו לגולגותא פונה ישוע אל נשות ירושלים הבוכות עליו. הוא אינו מתמקד בסבלו שלו, אלא מזהיר אותן בנבואה מפני משפט נורא הממשמש ובא על העיר. פרק זה, המופיע רק אצל לוקס, מגלה את ישוע כנביא גדול, הדואג עד הרגע האחרון לישועתם של אחרים, ומבשר את חורבן ירושלים בשנת 70.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.29 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כי הנה ימים באים ואמרו אשרי העקרות ואשרי המעים אשר לא ילדו והשדים אשר לא היניקו׃
    קרא עוד

התגלותו של דניאל

  • דניאל 5 – סעודת בלשאצר: כאשר בבל נשקלת ונשפטת

    דניאל 5 מספר על נפילת בבל בימי מלכותו של בלשאצר, המחלל את כלי הקודש. כתובת מסתורית, שדניאל מפרש, מנבאת את קץ הממלכה. אלוהים שופט את הכוחות האנושיים, ומדגים את יהירותו של בלשאצר.

    דָּנִיֵּאל 5.1-30 (תנ״ך עברי מודרני) :
    בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה׃בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר אבוהי מן היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה׃באדין היתיו מאני דהבא די הנפקו מן היכלא די בית אלהא די בירושלם ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה׃אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא נחשא פרזלא אעא ואבנא׃בה שעתה נפקו אצבען די יד אנש וכתבן לקבל נברשתא על גירא די כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידה די כתבה׃אדין מלכא זיוהי שנוהי ורעינהי יבהלונה וקטרי חרצה משתרין וארכבתה דא לדא נקשן׃קרא מלכא בחיל להעלה לאשפיא כשדיא וגזריא ענה מלכא ואמר לחכימי בבל די כל אנש די יקרה כתבה דנה ופשרה יחונני ארגונא ילבש והמונכא די דהבא על צוארה ותלתי במלכותא ישלט׃אדין עללין כל חכימי מלכא ולא כהלין כתבא למקרא ופשרא להודעה למלכא׃אדין מלכא בלשאצר שגיא מתבהל וזיוהי שנין עלוהי ורברבנוהי משתבשין׃מלכתא לקבל מלי מלכא ורברבנוהי לבית משתיא עללת ענת מלכתא ואמרת מלכא לעלמין חיי אל יבהלוך רעיונך וזיויך אל ישתנו׃איתי גבר במלכותך די רוח אלהין קדישין בה וביומי אבוך נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת אלהין השתכחת בה ומלכא נבכדנצר אבוך רב חרטמין אשפין כשדאין גזרין הקימה אבוך מלכא׃כל קבל די רוח יתירה ומנדע ושכלתנו מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין השתכחת בה בדניאל די מלכא שם שמה בלטשאצר כען דניאל יתקרי ופשרה יהחוה׃באדין דניאל העל קדם מלכא ענה מלכא ואמר לדניאל אנתה הוא דניאל די מן בני גלותא די יהוד די היתי מלכא אבי מן יהוד׃ושמעת עליך די רוח אלהין בך ונהירו ושכלתנו וחכמה יתירה השתכחת בך׃וכען העלו קדמי חכימיא אשפיא די כתבה דנה יקרון ופשרה להודעתני ולא כהלין פשר מלתא להחויה׃ואנה שמעת עליך די תוכל פשרין למפשר וקטרין למשרא כען הן תוכל כתבא למקרא ופשרה להודעתני ארגונא תלבש והמונכא די דהבא על צוארך ותלתא במלכותא תשלט׃באדין ענה דניאל ואמר קדם מלכא מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב ברם כתבא אקרא למלכא ופשרא אהודענה׃אנתה מלכא אלהא עליא מלכותא ורבותא ויקרא והדרה יהב לנבכדנצר אבוך׃ומן רבותא די יהב לה כל עממיא אמיא ולשניא הוו זאעין ודחלין מן קדמוהי די הוה צבא הוא קטל ודי הוה צבא הוה מחא ודי הוה צבא הוה מרים ודי הוה צבא הוה משפיל׃וכדי רם לבבה ורוחה תקפת להזדה הנחת מן כרסא מלכותה ויקרה העדיו מנה׃ומן בני אנשא טריד ולבבה עם חיותא שוי ועם ערדיא מדורה עשבא כתורין יטעמונה ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די ידע די שליט אלהא עליא במלכות אנשא ולמן די יצבה יהקים עליה׃ואנתה ברה בלשאצר לא השפלת לבבך כל קבל די כל דנה ידעת׃ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתה היתיו קדמיך ואנתה ורברבניך שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון ולאלהי כספא ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די נשמתך בידה וכל ארחתך לה לא הדרת׃באדין מן קדמוהי שליח פסא די ידא וכתבא דנה רשים׃ודנה כתבא די רשים מנא מנא תקל ופרסין׃דנה פשר מלתא מנא מנה אלהא מלכותך והשלמה׃תקל תקילתה במאזניא והשתכחת חסיר׃פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס׃באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא והמונכא די דהבא על צוארה והכרזו עלוהי די להוא שליט תלתא במלכותא׃בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא כשדיא׃
    קרא עוד

דבר של ידיד

  • לזרוק את האבן

    המאמר עוסק באירוע המקראי שבו ישוע מתעמת עם מאשימיה של אישה נואפת, ומלמד סליחה במקום משפט. ישוע מכריז שרק מי שאין בו חטא רשאי להטיל את האבן הראשונה, תשובה שמפזרת את המאשימים. הסיפור מדגיש את רחמיו של ישוע ואת תפקידו כמושיע, ומעדיף סליחה וגאולה על פני גינוי.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.11 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ותאמר לא אדני ויאמר לכן גם אני לא ארשיעך לכי לדרכך ואל תחטאי עוד׃
    קרא עוד
  • למות, ואחר כך…

    מאמר זה שואל מה בא אחרי המוות, ומדגיש את הוודאות של משפט האל ואת הצורך להתכונן לאירוע הזה בקבלת ישוע המשיח כמושיע. ההשקפה הנוצרית על המוות משתנה מקץ מפחיד למעבר אל מנוחה נצחית למאמינים, ונותנת ביטחון ושלווה.

    קֹהֶלֶת 12.7 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה׃
    קרא עוד
להרחבה
  • ANN110 המוות: מה אומר המקרא

    Cet article explore les perspectives bibliques sur le sort des morts, évoquant le sommeil inconscient jusqu'à la résurrection, ou une conscience intermédiaire. Il analyse…

  • ANN120 המשפטים השונים

    L'article "ANN120 - Les différents jugements" analyse Luc 12.46-48, où Jésus parle des nuances dans le jugement divin. Ce passage, évoquant la hiérarchie des…