אנו בוחנים את הדרשה על ההר, המחולקת ל־21 חלקים.
מתי ולוקס פותחים בנושא שיפוט הזולת. אף שקטע זה מבקר את התנהגותם של באותה תקופה, הוא משמש גם אזהרה לכל התלמידים.
ברצוננו להדגיש שלוש נקודות:
- האזהרה מפני שיפוט: ישוע המשיח מזהיר אותנו שלא לשפוט אחרים, שכן בכך אנו חושפים את עצמנו לאותו סוג של משפט. כלומר, אם נשפוט אחרים בחומרה או שלא בצדק, נישפט באותו אופן.
- ההדדיות: עקרון ההדדיות ניצב בלב פסוק זה. הדרך שבה אנו מתייחסים לאחרים, לרבות נטייתנו לשפוט, תהיה הדרך שבה יתייחסו אלינו. הדבר מעודד אותנו לגלות רחמים והבנה כלפי הזולת.
- הענווה וחשבון הנפש: טקסט זה מזמין אותנו לאמץ גישה ענווה ולערוך חשבון נפש. לפני שנשפוט אחרים, חיוני שנבחן את התנהגותנו ואת עמדותינו שלנו. ישוע המשיח מעודד אותנו להודות בחסרונותינו ולנהוג בזולת באותה נדיבות לב.
מתי מזכיר את הוראת האדון על משפט באמצעות המשל המפורסם על הקיסם והקורה. מעניין שהוא מסיים חלק זה בהמלצה שנראית כסוטה מן הנושא המרכזי.
הפסוקים הקודמים חושפים חוסר הבחנה בולט, המתבטא בעיסוק מוגזם בחסרונות הזולת, ואילו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.6 מזמין אותנו לנקודת מבט הפוכה. המחשבה שכל בני האדם טובים ומסוגלים להבין אמיתות רוחניות תהיה טעות מסוג אחר.
בסופו של דבר, על התלמיד למצוא איזון נבון ולטפח את כושר ההבחנה שלו כדי לפעול על פי רצון אלוהים.
הדיון של לוקס נראה שונה מעט, משום שהוא מרחיב יותר על עקרון ההדדיות. יתייחסו אליכם כפי שהתייחסתם לאחרים!
הוא רומז לנושא האוניברסלי הבא: מה שאדם זורע, אותו גם יקצור (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 6.7-8, אִיּוֹב 4.8, הוֹשֵׁעַ 8.7, אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 9.6). פסוקים אלה ממחישים את העיקרון המוסרי והרוחני שלפיו למעשינו יש השלכות, ואנו קוצרים את תוצאות מה שזרענו, לטוב או לרע.
כדי להבין דברים אלה במלואם, יש לזכור את צביעותם של , שתמרנו את העם. הם ראו את עצמם כנעלים על בני עמם, שאותם החשיבו לבורים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.11). מנקודה זו מפתח ישוע את מושג הצדקה האמיתית שצריכה להניע את כל תלמידיו.
חיוני לבחון כל היבט של דיון זה ולהשוותו למעשיהם של . מצד אחד עומדת צדקתם של , ומצד שני צדקת אלוהים כפי שהכריז עליה ישוע המשיח (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.20).
לכן חיוני להכיר בכך שישוע המשיח לא פנה לאנשים חסרי ידע רוחני, אלא לאנשים שהושפעו עמוקות מטעויות מנהיגיהם הדתיים.