החגים שמציין יוחנן

לפני שנתחיל, ראוי להזכיר שבספרו מזכיר דניאל שבוע של שנים המחולק לשתי תקופות שוות. התקופה השנייה מוקדשת לשירות המשיח ישוע.

כבר למדנו קטע זה ואת הקשרו במחקרים שונים, שאנו מזכירים עתה:

פרק 5: דניאל הנביא

הנספח ANN003 : לידתו ושירותו של יוחנן המטביל

הנספח ANN004 : מועד לידתו של ישוע

הנספח ANN006 : המועד המדויק של הצו

הנספח ANN067 : התאוריות של אנדרסון ושל דני (הסבר שבעים השבועות של דניאל)

לא נחזור כאן על ההוכחות השונות, אלא נזכיר רק את מסקנתנו. שבע השנים שקדמו למותו של ישוע ב-1 באפריל 33 לספירה מתחלקות לשני חלקים שווים. החלק הראשון נמשך מתחילת שירותו של יוחנן המטביל באפריל 26 לספירה ועד לטבילת ישוע באוקטובר 29 לספירה, והחלק השני משתרע מטבילה זו ועד לצליבה ב-1 באפריל 33 לספירה (חזוֹן יוֹחָנָן 12.6 וחזוֹן יוֹחָנָן 12.14).

הבשורה על פי יוחנן מזכירה כמה חגים יהודיים המקצים את קצב שירות ישוע. הנה הרשימה המלאה של חגים אלה:

_ חג הפסח (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.13, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.4, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.55) – יוחנן מזכיר שלושה חגי פסח, וזהו מרכיב מפתח להערכת משך שירותו של המשיח ישוע.

_ חג הסוכות (סוכות — הצג את ההגדרה של INF208) (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.2, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.37) – המשיח ישוע מלמד במקדש במהלך חג זה ואומר דברים על המים החיים.

_ חג החנוכה (חנוכה — הצג את ההגדרה של INF213) (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.22) – המשיח ישוע נמצא בירושלים בחג זה, המציין את טיהור המקדש.

_ חג יהודי אחר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.1) – יוחנן מזכיר חג מבלי לנקוב בשמו במפורש, דבר שעורר ויכוחים בקרב החוקרים. מסקנותינו מביאות אותנו לחשוב שחג זה הוא חג הפסח הרביעי שהיה חסר.

חגים אלה אינם רק נקודות ציון כרונולוגיות, יש להם גם משמעות תיאולוגית בבשורה על פי יוחנן. כל חג הוא הזדמנות למשיח ישוע לגלות היבט של זהותו ושל שליחותו.

נראה שקיים קשר בין משמעות החג ובין הדרשה שנשא המשיח ישוע בהזדמנות זו.

חגי העלייה לרגל — הצג את ההגדרה של INF119

יוחנן מזכיר שלושה חגי פסח, וזהו מרכיב מפתח להערכת משך שירותו של ישוע.

• חג הפסח הראשון: יום שישי, 7 באפריל 30 לספירה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.13)
• חג הפסח השני: יום שני, 12 באפריל 32 לספירה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.4)
• חג הפסח השלישי: יום שישי, 1 באפריל 33 לספירה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.55)

_ חג הפסח הראשון שמזכיר יוחנן

הודות למחשבוני התאריכים שאנו מוצאים באינטרנט (אנו משתמשים ב-https://www.calj.net/convert וב-http://pgj.astro.free.fr/Calendrier_conversion.htm ), קל, בזהירות מסוימת, למצוא את תאריכי החגים היהודיים הגדולים. במקרה שלפנינו מדובר בהעתקה (ראו ההערה שלהלן) ללוח הגרגוריאני: יום שישי, 7 באפריל 30.

הערה: הלוח הגרגוריאני אומץ בצרפת בשנת 1582, בימי מלכותו של הנרי השלישי. הרפורמה, שיזם האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר, נועדה לתקן את הסטייה של הלוח היוליאני ביחס לעונות השנה. בצרפת הביא המעבר ללוח החדש לביטולם של 10 ימים: כך, היום שלאחר 9 בדצמבר 1582 הפך ל-20 בדצמבר 1582

תאריך זה, כמו 1 באפריל 33, חל ביום שישי, וחוקרים מסוימים רואים בו את תאריך מותו של המשיח ישוע. הנספחים שהוזכרו לעיל מפרטים את הסיבות שבגללן נדחתה השערה זו לטובת 1 באפריל 33, בהתאם לנבואות דָּנִיֵּאל 9.24-27.

יש לנו כאן חג פסח ראשון, עם נסיעת המשיח ישוע לירושלים.

_ חג הפסח השני שמזכיר יוחנן

הודות למחשבוני התאריכים שאנו מוצאים באינטרנט (אנו משתמשים ב-https://www.calj.net/convert וב-http://pgj.astro.free.fr/Calendrier_conversion.htm ), קל, בזהירות מסוימת, למצוא את תאריכי החגים היהודיים הגדולים. במקרה שלפנינו מדובר בהעתקה (ראו ההערה שלהלן) ללוח הגרגוריאני: יום שישי, 7 באפריל 30.

הערה: הלוח הגרגוריאני אומץ בצרפת בשנת 1582, בימי מלכותו של הנרי השלישי. הרפורמה, שיזם האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר, נועדה לתקן את הסטייה של הלוח היוליאני ביחס לעונות השנה. בצרפת הביא המעבר ללוח החדש לביטולם של 10 ימים: כך, היום שלאחר 9 בדצמבר 1582 הפך ל-20 בדצמבר 1582

תאריך זה, כמו 1 באפריל 33, חל ביום שישי, וחוקרים מסוימים רואים בו את תאריך מותו של המשיח ישוע. הנספחים שהוזכרו לעיל מפרטים את הסיבות שבגללן נדחתה השערה זו לטובת 1 באפריל 33, בהתאם לנבואות דָּנִיֵּאל 9.24-27.

יש לנו כאן חג פסח ראשון, עם נסיעת המשיח ישוע לירושלים.

_ חג הפסח השני שמזכיר יוחנן

הנה חג הפסח השני שמזכיר יוחנן. צוין במחקרים על הפריקופות PER168 ואילך שישוע ותלמידיו לא עשו עלייה זו לרגל לירושלים בגלל העבודה שביצעו בגליל. חג זה מתוארך ליום שני, 12 באפריל 32.

_ חג הפסח השלישי שמזכיר יוחנן

חגיגת 1 באפריל של שנת 33 מוזכרת בארבע הבשורות, כי בתקופה זו נצלב ישוע.

אנו מזכירים לעתים קרובות את חג הפסח הזה בפריקופות האחרונות, כשאנו לומדים את האירועים האחרונים שסימנו את חיי המשיח ישוע. לפיכך לא נחזור כאן על מידע זה. נזכיר רק שמוות זה משתלב בתוכנית הישועה שהציע האלוהים לאנושות.

הקשר בין חג הפסח ובין מפעלו של ישוע המשיח, הנחשב לשה האלוהים, ברור. במותו על הצלב מציע ישוע, בדמו השפוך, דרך ישועה, הדומה לדם השה שנמרח על המזוזות ועל המשקוף של דלתות בתיהן של המשפחות המאמינות.

אנו מציינים שיוחנן מדווח על שלושה חגי פסח המתועדים כיאות. עם זאת, כדי לאמת את המידע המצוי בדָּנִיֵּאל 9.27 ואת המידע שמספק יוחנן בחזוֹן יוֹחָנָן 11.2-3, בחזוֹן יוֹחָנָן 12.6, בחזוֹן יוֹחָנָן 12.14 ובחזוֹן יוֹחָנָן 13.5, נדרש חג פסח רביעי. לכן נערוך ניתוח מפורט של החגיגה המוזכרת בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.1.

הנה הטקסט הנדון:

חג זה, שבו השתתף המשיח ישוע, אינו מזוהה במפורש כמו שלושת האחרים. אנו רוצים להסביר מדוע הגענו למסקנה שהיה זה חג פסח.

אנו מחפשים הוכחות לחגיגה רביעית של הפסח כדי לאמת משך שירות של ישוע המשיח בן 3.5 שנים, בהתאם למידע המצוי בדָּנִיֵּאל 9.27 וכן בקטעים מחזוֹן יוֹחָנָן 11.2-3, מחזוֹן יוֹחָנָן 12.6, מחזוֹן יוֹחָנָן 12.14 ומחזוֹן יוֹחָנָן 13.5).

• אפשר להעיר הערה ראשונה על סמך הפירוט בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.3: מספרם הרב של החולים שהיו בחוץ מראה שמזג האוויר היה נוח. הפסח מציין את תחילת האביב עם טמפרטורות נעימות. אין זה חורף!
• אנו מבחינים שדרשות המשיח ישוע בחגים אלה משתלבות במשמעות המקורית של חגיגות אלה. אם אנו בחג הפסח, הדרשה צריכה לרמוז אליו. ננתח דרשה זו בסעיף הבא.
• ואז יש את האירוע הזה: המשיח ישוע מרפא אדם חולה זה 38 שנים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.5), ליד המקום שבו נמצאת בריכת בית חסדא — הצג את ההגדרה של INF091. פרט זה עשוי להידהד לסיפור בני ישראל שנדדו 40 שנה במדבר לפני שנכנסו אל הארץ המובטחת (הארץ המובטחת — הצג את ההגדרה של INF011); דְּבָרִים 2.14 מציין ש-38 שנים חלפו בין שני רגעי מפתח במסעם. בתקופה זו חיכו לשחרור מלא ולהגשמת ההבטחה האלוהית.

קשר זה חשוב לחג הפסח, כי הפסח מציין בדיוק את תחילת השחרור הזה: בפסח שוחררו בני ישראל מעבדות מצרים כדי להתחיל את מסעם אל הארץ המובטחת (הארץ המובטחת — הצג את ההגדרה של INF011). בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.5 מסמלת ריפוי החולה השותק גם חירות חדשה שנתן המשיח ישוע: הוא מקים אותו, מחזיר לו את היכולת ללכת, וקורא לו לחיות במלואו. הרעיון הוא שכשם שבני ישראל חיכו לגאולה, כך חיכה האיש 38 שנים לפני שישוע שחרר אותו ממחלתו. הקבלה זו מחזקת, לדעתנו, את הרעיון שהחג המוזכר בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.1 הוא הפסח, כי נושא הגאולה וההתחדשות מרכזי בו.

• התורה חייבה את כל היהודים בעלייה לרגל לחג הפסח (שְׁמֹות 23.14-17, שְׁמֹות 34.18-23 ודְּבָרִים 16.16), החג החשוב ביותר המוזכר בספר שמות ובספר דברים. ישוע קיים עליות אלה לרגל לפי תורת משה, והפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 מעולם לא מתחו עליו ביקורת בעניין זה.
• חוסר הדיוק של יוחנן עשוי להראות שבעיניו היה לחג זה חשיבות כה רבה, שגם בלי לנקוב בשמו במפורש, כולם יקשרו אותו מכללא עם חג הפסח.

אנו סבורים שההפניה בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.1 מתאימה לחג פסח, דהיינו זה של יום שני, 24 במרס 31. אף שמסקנה זו שנויה במחלוקת בקרב חוקרים מסוימים, אנו מעריכים שהפרטים שניתנו משכנעים דיים כדי להצדיק פרשנות זו.

להלן תקציר המסר:

ישוע מצהיר שהוא פועל בהרמוניה עם האלוהים, אביו, ושעבודתו אינה פוסקת, אף ביום השבת — הצג את ההגדרה של INF089. הצהרה זו מעוררת את התנגדות היהודים, המאשימים אותו לא רק בהפרת חוק השבת — הצג את ההגדרה של INF089, אלא גם בכך שהוא עושה את עצמו שווה לאלוהים.

לאחר מכן הוא מסביר שכל מה שהוא עושה בא מן האב: הוא נותן חיים וקיבל את הסמכות לשפוט. המאמינים בו יש להם חיי נצח ונמלטים מן הדין, ואילו הדוחים אותו יישפטו. ישוע מדגיש שסמכותו אינה באה ממנו עצמו אלא מן האב, ושהכתובים מעידים עליו, ובמיוחד באמצעות משה. הוא מוכיח את מתנגדיו על שהם מחפשים כבוד אנושי ולא את הכבוד הבא מאת האלוהים, ומאשים אותם בכך שאינם מאמינים באמת למשה, שכן אינם מכירים במשיח שהוכרז.

נעיין עתה בטקסט של הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.17-47 ובעיגונו באירוע ההיסטורי של הפסח בימי משה.

הקטע בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.17-47 מאיר את הסמכות האלוהית של המשיח ישוע, את כוחו לתת חיים ואת תפקידו במשפט, מושגים המשתלבים ישירות בסמליות של הפסח, החג המרכזי של המסורת היהודית. בהקבילו בין השחרור שביצע משה ובין זה שפתח ישוע, מדגיש הטקסט את הרציפות התיאולוגית בין הברית הישנה לברית החדשה.

הפסח בימי משה: שחרור ומעבר ממוות לחיים

במקרא מציין הפסח את שחרור עם ישראל מעבדות מצרים. בהזדמנות זו דם שה הפסח הנמרח על משקופי בתי ישראל מגן על העם מפני המשפט האלוהי ומסמן את מעברו לחירות (שְׁמֹות 12.13).

בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.24 מצהיר המשיח ישוע: ״אמן אמן אני אומר לכם, השומע את דברי ומאמין בשולחי יש לו חיי נצח, ואל משפט לא יבוא, כי עבר ממוות לחיים״. הצהרה זו יוצרת הקבלה לאירוע הפסח בימי משה, שבו נחסכו בני ישראל בהתערבות אלוהית והובלו אל הארץ המובטחת (הארץ המובטחת — הצג את ההגדרה של INF011). ישוע, באמצעות קורבנו ותחייתו, פותח צורה חדשה של שחרור: לא עוד רק פיזי, אלא רוחני ונצחי.

תפקיד משה והגשמתו בידי המשיח ישוע

משה היה משחרר עם ישראל, מסר את התורה והכריז על בוא נביא כמוהו (דְּבָרִים 18.15).

המשיח ישוע מצהיר:

קביעה זו מדגישה שמשה הכריז על בוא המשיח, ושהדוחים את ישוע דוחים למעשה את מסר התורה — הצג את ההגדרה של INF032. כך ממלא ישוע את שליחות משה בכך שהוא מביא גאולה סופית, לא עוד מדינית אלא אוניברסלית, ומכונן ברית חדשה המבוססת על ישועה באמצעות האמונה.

המשפט והברית החדשה

המשיח ישוע מצהיר גם:

פסוק זה מהדהד את הפסח הראשון, שבו עשה האלוהים משפט במצרים בהכותו את הבכורות (שְׁמֹות 12.29-30), בעוד בני ישראל, המוגנים בדם השה, נמלטו מגזר דין זה. ישוע מכריז כאן שמעתה הסמכות לשפוט בידיו, ושתפקידו אינו רק לשפוט אלא גם להציע גאולה למאמינים. באמצעות קורבנו הופך דמו שלו לאמצעי ההגנה החדש, המאפשר לנאמנים להגיע לחיי נצח.

הריפוי בבית חסדא ותלאות ישראל במדבר

בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.5 מרפא ישוע אדם חולה זה 38 שנים, במקום שבו נמצאת בריכת בית חסדא — הצג את ההגדרה של INF091. מספר זה מזכיר את מספר שנות נדודי בני ישראל במדבר לפני שנכנסו אל הארץ המובטחת (הארץ המובטחת — הצג את ההגדרה של INF011, דְּבָרִים 2.14).

ריפוי האיש הזה מסמל שחרור הדומה לזה שביצע משה: כשם שבני ישראל חיכו לכניסתם אל הארץ המובטחת (הארץ המובטחת — הצג את ההגדרה של INF011), כך חיכה האיש זמן רב להתערבות אלוהית. מעשה ישוע מסמן מעבר חדש לחירות ומדגים כך את המשמעות הרוחנית של הפסח, שבו הגאולה היא גם פיזית וגם רוחנית.

סיכום

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.17-47 משתלב בפרספקטיבה תיאולוגית המרחיבה וממלאת את אירוע הפסח בימי משה. בעוד משה היה המשחרר ההיסטורי, ישוע נעשה המשחרר הרוחני, הפותח ברית חדשה המבוססת על המעבר ממוות לחיים. קורבנו נוטל כך תפקיד אסכטולוגי ומכונן גאולה סופית ואוניברסלית, הנגישה לכל המאמינים בו.

חג הפסח הראשון: יום שישי, 7 באפריל 30 לספירה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.13)

חג הפסח הרביעי : יום שישי, 1 באפריל 33 לספירה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.55)

ניתוחנו מביא אותנו אפוא לציין ארבעה חגי פסח בבשורה על פי יוחנן. נקודה חשובה זו מאשרת את דברי הנבואה של דָּנִיֵּאל 9.27 ואת דברי השליח יוחנן בספרו, ההתגלות: חזוֹן יוֹחָנָן 11.2-3, חזוֹן יוֹחָנָן 12.6, חזוֹן יוֹחָנָן 12.14 וחזוֹן יוֹחָנָן 13.5.

מלבד שלושת חגי הפסח הללו שציין יוחנן וחג רביעי זה שאף אותו אנו מכנים פסח, אנו מוצאים שתי חגיגות נוספות. אנו מבחינים בדאגתו של יוחנן לקבוע היטב מבחינה כרונולוגית את שירות המשיח ישוע.

חג הסוכות (סוכות — הצג את ההגדרה של INF208) מוזכר בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.2 ובהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.37, והתקיים ב-15 בתשרי, המקביל ליום חמישי, 7 באוקטובר 32. חג זה נמשך שבעה ימים ולכן מסתיים ביום רביעי, 13 באוקטובר, היום הידוע בשם הושענא רבה. למחרת, שמיני עצרת, שפירושו המילולי ״סגירת [היום] השמיני״, מציין את סיום חג סוכות — הצג את ההגדרה של INF208. עם זאת, הוא נחשב בחג נפרד במסורת היהודית. יום זה מוקדש אף הוא לקורבן, כפי שמפורט בבְּמִדְבַּר 29.34.

בחג זה, המציין את שהות בני ישראל במדבר לאחר יציאת מצרים, מלמד המשיח ישוע במקדש. הוא מכריז שם על בוא רוח הקודש, בקשר לטקס המים שנהג בהזדמנות זו.

חג החנוכה (חנוכה — הצג את ההגדרה של INF213) – הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.22, ב-25 בכסלו, כלומר ביום רביעי, 15 בדצמבר 32

חג זה מציין את טיהור המקדש וחנוכתו מחדש לאחר מרד המכבים. ישוע מדבר שם על זהותו המשיחית ועל אחדותו עם האב.

1 - נבחן עתה את הטקסט של הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.13, חג הפסח הראשון שבו נכחו המשיח ישוע ותלמידיו.

בקטע זה עולה ישוע לירושלים לרגל חג הפסח ומגרש את הסוחרים מן המקדש, בגנותו את הפיכת בית האלוהים למקום מסחר. לאחר מכן הוא מכריז:

הצהרה זו מתייחסת למותו ולתחייתו, שיתרחשו בפסח עתידי.

הקשר עם הפסח בימי משה נשען על כמה מרכיבים:

• הטיהור והגאולה: כשם שהפסח סימן את שחרור בני ישראל מעבדות מצרים, מכריז ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.14, שְׁמֹות 12.17) על גאולה חדשה, הפעם רוחנית, באמצעות קורבנו.
• תפקיד המקדש: בספר שמות הפסח הוא ראשית הדרך אל הברית ובניית המשכן. בטיהורו את המקדש מדגיש ישוע שהעבודה האמיתית אינה נשענת על מבנה אלא על אישיותו שלו.
• שה הפסח והקורבן: בפסח הראשון הגן דם השה על בני ישראל מפני המשפט האלוהי (שְׁמֹות 12.13). בהכריזו על חורבן המקדש ועל בנייתו מחדש, מרמז ישוע על קורבנו שלו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.19 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.21), שבו ימיר דמו את דם שה הפסח כדי להציע גאולה.
• רק הציות והאמונה מצילים מן הדין (שְׁמֹות 12.29-30). המשיח ישוע מבחין באמונה אמיתית ובאמונה המונעת מאינטרס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.24-25).

כך מראה הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.13-23 שישוע מפרש מחדש וממלא את משמעות הפסח, בעוברו מגאולה היסטורית לגאולה אוניברסלית.

2 - נבחן עתה את הטקסט של הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.2 ושל הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.37, חג הסוכות.

בחג הסוכות (סוכות — הצג את ההגדרה של INF208) ביצעו הכוהנים טקס חשוב הקשור במים, שסימל את הברכה האלוהית ואת תלותו של ישראל באלוהים לגשם ולפוריות האדמה.

טקס המים בחג הסוכות

בכל בוקר של החג ירד כוהן ראשי בירושלים למקום שבו נמצאת בריכת השילוח — הצג את ההגדרה של INF109, כדי לשאוב מים בקנקן זהב. מים אלה הובאו לאחר מכן בחזרה למקדש בתהלוכה חגיגית מלווה בשירה ובנגינה.

כשהגיע למקדש, שפך הכוהן את המים על מזבח הקורבנות, יחד עם נסך יין. מחווה זו סימלה את התפילה לגשם ואת ברכת האלוהים על היבולים. במהלך טקס זה שרו המאמינים את תהילים קי״ג–קי״ח, הידועים בשם הלל, תוך שהם מניפים ענפי דקל, הדס וערבה (הלולב).

הקשר עם דברי ישוע

ביום האחרון של החג, הנקרא הושענא רבה, קרא ישוע:

בהשמיעו דברים אלה ברגע ששפכו את המים על המזבח, מציג ישוע את עצמו כמקור — הצג את ההגדרה של INF043 האמיתי של מים חיים, ומכריז על מתנת רוח הקודש לאחר הוקרתו.

טקס זה היה אפוא רגע מפתח בחג, וישוע משתמש בו כדי לגלות את תפקידו המשיחי. אנו רואים שהמשיח ישוע כבר נגע בנושא מיוחד זה בשיחתו עם האישה השומרונית — הצג את ההגדרה של INF107 המצוינת בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.1-26.

קיים קשר בין פגישת ישוע עם האישה השומרונית — הצג את ההגדרה של INF107 בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.1-30 ובין דרשתו בחג הסוכות בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.17-47.

המים החיים כסמל הישועה

דברי המשיח ישוע בשיחה עם האישה השומרונית — הצג את ההגדרה של INF107:

בחג הסוכות חוזר המשיח ישוע על דימוי זה ומצהיר:

בשני המקרים מייצגים המים החיים את רוח הקודש ואת חיי הנצח שמציע ישוע. האישה השומרונית — הצג את ההגדרה של INF107, המחפשת מים חומריים, מגלה שישוע מציע לה מעיין רוחני שאינו מתייבש לעולם.

העבודה ברוח ובאמת

ישוע מכריז באוזני האישה השומרונית — הצג את ההגדרה של INF107:

במהלך סוכות — הצג את ההגדרה של INF208 חגגו היהודים את האלוהים במקדש, אך ישוע מלמד שהעבודה האמיתית חורגת ממקומות פיזיים ונעשית ברוח.

פתיחת הישועה לבני הגויים

האישה השומרונית — הצג את ההגדרה של INF107 מייצגת עם שהיהודים הדירו אותו, אך ישוע מציע לה ישועה. כמו כן, במהלך סוכות — הצג את ההגדרה של INF208 הוא מכריז שהמים החיים מיועדים לכל המאמינים, יהודים ולא יהודים.

כך, הפגישה עם האישה השומרונית — הצג את ההגדרה של INF107 ודרשת ישוע בסוכות — הצג את ההגדרה של INF208 קשורות זו בזו בנושא המים החיים, רוח הקודש והעבודה האמיתית.

הקשר של החג

3 - נבחן עתה את הטקסט של הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.22, חג החנוכה.

חג החנוכה מציין את טיהור המקדש וחנוכתו מחדש לאחר חילולו בידי אנטיוכוס אפיפאנס בשנת 164 לפני הספירה. הוא חוגג את ניצחון המכבים ואת השבת עבודת האלוהים היהודית על כנה.

ביוחנן 10.22 מצוין שישוע היה במקדש, באכסדרת שלמה, בחג זה. מסגרת זו משמעותית, כי חנוכה — הצג את ההגדרה של INF213 הוא חגיגה של נאמנות לאלוהים ושל שיקום המקדש, דבר המהדהד ישירות את מסר ישוע.

הזהות המשיחית של ישוע

בחג זה שואלים היהודים את המשיח ישוע:

המשיח ישוע משיב להם בקביעה שמעשיו מעידים על זהותו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.25), אך שהמסרבים להאמין אינם נמנים עם צאנו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.26). הצהרה זו מכרעת, כי חנוכה — הצג את ההגדרה של INF213 חוגג את הנאמנות לאלוהים נוכח הדיכוי. המשיח ישוע מציג את עצמו כאן כמשיח האמיתי, זה המגשים את ההבטחה האלוהית ונותן חיי נצח לצאנו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.28).

ההצהרה על אחדותו עם האב

ישוע הולך עוד רחוק יותר ומצהיר:

הצהרה זו מעוררת תגובה אלימה: היהודים נוטלים אבנים כדי לסקול אותו, ומאשימים אותו בחילול השם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.31-33). רגע זה משמעותי במיוחד בהקשר של חנוכה — הצג את ההגדרה של INF213, חג החוגג את קידוש המקדש. ישוע, בהצהירו על אחדותו עם האלוהים, מפרש מחדש את מושג המקדש ומציין שהנוכחות האלוהית האמיתית אינה שוכנת רק במבנה אלא בו עצמו.

הקידוש והשליחות של המשיח

ישוע משיב על ההאשמה בציטוט:

פסוק זה מרתק, כי המשיח ישוע משיב על ההאשמה בחילול השם באומרו: ״הלא כתוב בתורתכם: ׳אני אמרתי אלהים אתם׳?״

הוא מתייחס כאן לתְהִלִּים 82.6, שבו פונה האלוהים אל שופטים בני אדם, הנקראים ״אלהים״ בשל תפקידם כנציגי הצדק האלוהי. ישוע משתמש בקטע זה כדי להראות שהכתוב עצמו משתמש במונח ״אלהים״ על בני אדם, אם כן מדוע יהיה זה חילול השם שיקרא לעצמו בן האלוהים?

זהו טיעון מסוג ״קל וחומר״: אם אפשר לקרוא לבני אדם ״אלהים״ במובן תפקידי, על אחת כמה וכמה לגיטימי שישוע, שהאב קידש ושלח, יקרא לעצמו בן האלוהים?

הוא מסביר שמי שהאב קידש ושלח לעולם אי אפשר להאשימו בחילול השם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.36). מושג הקידוש קשור ישירות לחנוכה — הצג את ההגדרה של INF213, החוגג את קידוש המקדש. המשיח ישוע מציג את עצמו כאן כמקודש האמיתי, זה המביא את האור ואת האמת.

סיכום

דרשת המשיח ישוע המובאת בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.25-39 נראית קשורה בקשר הדוק לחג החנוכה, ועוסקת בנושאי נאמנות לאלוהים, קידוש ונוכחות אלוהית אותנטית. הוא מצהיר שהמקדש המשוקם אינו מוגבל עוד למבנה פיזי אלא מתייחס מעתה אליו עצמו, בתור המשיח ששלח האב, בתור בן האלוהים.

הוכחנו זה עתה שהמשיח ישוע נשען על המשמעות המקורית של החגים שבהם נכח כדי לבנות את דרשותיו. הדבר תומך בהשערה שהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.1 אכן מתייחס לחג פסח.