ניסיונו של ישוע המשיח

הצגנו את הכרונולוגיה של האירועים המתוארים בארבע הבשורות. כעת נעבור לניסיון במדבר יהודה.

סיפורי ניסיונו של ישוע מופיעים בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.1-11, בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.12-13 ובהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.1-13. אף שסיפורים אלה אינם סותרים זה את זה, יש ביניהם הבדלים בפרטים, שעשויים לשקף את המטרות התיאולוגיות והספרותיות המיוחדות של כל מבשר. הנה סיכום ההבדלים והדמיונות:

דמיונות:

הרוח מוליכה את ישוע אל המדבר: שלוש הבשורות מציינות שישוע מובל על ידי הרוח אל המדבר לאחר טבילתו כדי להתנסות שם.

המשך הזמן: 40 ימי הצום מוזכרים אצל מתי ואצל לוקס, ואילו מרקוס מסתפק בהזכרה שישוע נמצא במדבר זמן מה.

השטן מנסה את ישוע: כולם מוסרים שישוע מנוסה בידי השטן.

La tentation : Luc précise bien que le Diable a commencé à tenter le Messie Jésus à la fin du jeûne.

Matthieu et Luc notent trois tentations :

1- האבנים שהפכו ללחם

הפיכת האבנים ללחם היא ניסיון עבור ישוע משום שהיא מנצלת מצב של פגיעות אנושית ומבקשת להסיט אותו משליחותו האלוהית. הנה מדוע הצעה זו של השטן משמעותית:

ניצול צורך גופני מיידי: ישוע צם 40 יום והוא רעב. הניסיון מכוון אל צורך אנושי בסיסי, צורך האכילה. אולם אילו נכנע, היה ישוע משתמש בכוחו האלוהי כדי לספק רצון אישי, דבר שלא עלה בקנה אחד עם שליחותו להיות תלוי כולו באלוהים.

בחינת זהותו האלוהית: השטן פותח באמרו: ״אם אתה בן האלוהים…״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.3). הדבר מטיל ספק בזהותו של ישוע ומבקש לגרות אותו להוכיח שהוא אכן בן האלוהים על ידי עשיית נס. להיכנע לניסיון זה היה פירושו לציית לשטן במקום לאלוהים, ולהשתמש בכוחו כדי להיענות לפרובוקציה.

להעדיף את הגופני על הרוחני: הניסיון רומז שהצרכים החומריים (כמו המזון) חשובים מן הצרכים הרוחניים. ישוע, בתשובתו, מראה שהאדם חי קודם כול מדבר אלוהים ושהתלות הרוחנית היא העיקר, אף מול מחסור גופני.

Refuser une solution facile : En transformant les pierres en pain, Jésus aurait choisi un chemin de facilité pour surmonter sa faim. Mais cela aurait contredit sa mission, qui est d’accepter pleinement la condition humaine et de se soumettre à la volonté de Dieu, sans chercher de solutions extraordinaires pour éviter la difficulté.

בסיכומו של דבר, ניסיון זה נועד להסיט את ישוע מבטחונו באלוהים ולהמריץ אותו להשתמש בכוחותיו מטעמים אישיים, דבר שהוא דוחה בנחרצות.

עלינו לשקול שהאב רצה בניסיון הזה; בנסיבות אלה, בהפכו את האבנים ללחם היה הבן מעמיד עצמו בסתירה לאביו, שרצה שיהיה רעב.

תשובת ישוע המשיח — הצג את ההגדרה של INF146: תשובת ישוע המשיח — הצג את ההגדרה של INF146 לניסיון זה משמעותית ביותר. כשהוא מצהיר: ״לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי אלוהים״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.4), הוא מאשר כמה אמיתות יסוד:

אמונה איתנה באלוהים: ישוע מראה שגם במצב של מצוקה גופנית קיצונית (רעבונו לאחר 40 ימי צום), בטחונו באלוהים קודם לרצונותיו האישיים. הוא מאשר שהנאמנות לאלוהים עולה על הצרכים המיידיים.

חשיבות דבר אלוהים: בציטוטו את דְּבָרִים 8.3, מלמד ישוע שהאדם אינו ניזון רק גופנית אלא בעיקר רוחנית. דבר אלוהים הוא מקור החיים העליון, הרבה מעבר לצרכים החומריים.

תשובה לעורמת הניסיון: הצעת השטן נראית סבירה; הרי ישוע רעב ויש לו הכוח להפוך את האבנים ללחם. ואולם בתשובתו מראה ישוע שהוא מסרב להשתמש בכוחו האלוהי לטובתו או להיכנע להצעה הבאה מן השטן, גם כשהיא נראית לגיטימית.

תזכורת לאנושות: הצהרה זו אינה רק הגנה מפני השטן, אלא גם הוראה עבורנו. היא מזמינה אותנו לא לחפש רק סיפוק חומרי, אלא להזין את רוחנו בדבר אלוהים וביחסים עם אלוהים.

תשובת ישוע היא אפוא מופת של בטחון, נאמנות ושיקול דעת רוחני.

ישוע המשיח מצטט את הדבר, דְּבָרִים 8.3, ״לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי אם על דבר אלוהים״. מוטב אפוא לציית לאלוהים מאשר לספק את רצונותינו האנושיים.

2- להשליך עצמו מפסגת המקדש

השטן מצטט את תְהִלִּים 91.11-12, המבטיח הגנה אלוהית לנאמנים. הרעיון היה להניע את ישוע לבחון את נאמנות אלוהים בכך שיסכן את חייו בכוונה. הדבר היה מעיד על חוסר בטחון בתוכנית אלוהים, והופך את האמונה למעין תמרון אלוהי.

אילו השליך ישוע את עצמו מן המקדש והוצל בנס על ידי מלאכים, היה זה מופע פומבי מרשים של כוחו האלוהי. אולם הדבר היה הופך את שליחותו הרוחנית למעשה סנסציוני, שמטרתו לרכוש תלמידים בראוותנות ולא באמונה ובאהבה כנות.

כמשיח, ישוע יכול היה להרגיש לחץ להוכיח את זהותו באופן מרהיב ומיידי. ניסיון זה כיוון אל אנושיותו בניסיון להניע אותו לגאווה או לאנוכיות, שני מלכודות שאינן עולות בקנה אחד עם שליחותו של ענווה ושירות.

תשובת ישוע המשיח — הצג את ההגדרה של INF146: בניסיון להשליך עצמו מפסגת המקדש, עונה ישוע לשטן באמרו: ״לא תנסה את יהוה אלוהיך״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.7). תשובה זו היא ציטוט ישיר מדְּבָרִים 6.16, שבו משה מזהיר את בני ישראל שלא לנסות את אלוהים, כפי שעשו במסה.

תשובה זו של ישוע מבליטה כמה נקודות יסוד:

הבטחון באלוהים: ישוע מסרב לנסות את אלוהים בדרישת הוכחה מרהיבה להגנתו. הוא מראה שאמונה אמיתית נשענת על בטחון וציות, ולא על מבחנים או הוכחות גלויות.

דחיית התמרון הרוחני: בסירובו לניסיון זה מראה ישוע שאין למשוך בחוטי היחסים עם אלוהים כדי להשיג הטבות או כדי לכפות התערבות אלוהית.

תשובה לפירוש מוטעה של הכתובים: השטן משתמש בכתובים (תְהִלִּים 91.11-12) כדי להניע את ישוע לפעול. אך ישוע משיב את האיזון בציטוטו קטע המדגיש ענווה וכבוד לאלוהים, ומראה שאין להשתמש בכתובים לעולם כדי להצדיק התנהגות הסותרת את הרצון האלוהי.

תשובה זו מבליטה את יושרו של ישוע המשיח ואת מסירותו למלא את השליחות האלוהית בנאמנות ובענווה.

בסירובו לניסיון זה מראה ישוע המשיח שהוא נותן את בטחונו המלא באלוהים בלי לבקש לנסותו. הוא גם מזכיר שכוחו וסמכותו לא ישמשו לעולם כדי להרשים או לספק ציפיות אנושיות, אלא כדי למלא את רצון אביו.

3- להשתחוות לשטן

השטן מציע לישוע המשיח ״את כל ממלכות העולם ואת כבודן״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.8-9) תמורת הערצתו. הצעה זו מייצגת דרך קלה לכוח ולסמכות, המונעת סבל, דחייה וצלב. אולם היא היתה פוגעת בשליחותו האלוהית של ישוע, שהיתה להקים את מלכות אלוהים בנאמנות, באהבה ובקורבן, ולא באמצעים מושחתים.

בהשתחוותו לשטן היה ישוע דוחה את ציותו המלא לאלוהים האב. הדבר היה מסמל היפוך של הסדר האלוהי, בהציבו את השטן מעל אלוהים ובבגדו באמון ובשליחות שנשא ישוע כמשיח.

הניסיון לקבל ״את כל הממלכות״ משחק על הרצון האנושי לכוח ולכבוד. עבור ישוע, שהוא אלוהים במלואו אך גם אדם במלואו, היה זה ניסיון למשוך אותו אל הגאווה, בניגוד לשליחותו הצנועה כעבד.

תשובתו של ישוע המשיח

תשובת ישוע המשיח — הצג את ההגדרה של INF146 מול ניסיון זה הוא עוצמתי ומלמד כאחד. בהצהירו:

הוא מצטט את דְּבָרִים 6.13, ומאשר מחדש את מחויבותו המלאה לאלוהים ודוחה כל צורה של פשרה רוחנית.

הדבר מבליט כמה דברים חשובים:

עדיפות הערצת אלוהים: ישוע מזכיר שרק אלוהים ראוי להערצה ולנאמנות מוחלטות. עיקרון זה הוא לב האמונה הנוצרית.

שליטה בדבר אלוהים: ישוע משתמש בכתובים כדי להשיב לשטן. הדבר מראה את חשיבות הידע המעמיק בכתובים כדי לעמוד בפני הניסיון.

דחיית הפתרונות הקלים: ישוע דוחה את הסיכוי להשיג כוח ארצי באמצעים הנוגדים את רצון אלוהים, ומדגים את נאמנותו לשליחותו האלוהית, אף במחיר סבל רב.

תשובה זו היא אפוא מופת של הכנעה לאלוהים ושל עמידה מול פשרות מפתות אך הרסניות.

בסירובו לניסיון זה מצהיר ישוע המשיח בבירור שרק אלוהים ראוי להערצה ולנאמנות:

סירוב זה מראה שישוע המשיח נחוש למלא את השליחות האלוהית בדרכי אלוהים, גם אם פירוש הדבר הוא דרך הצלב הקשה.

הבדלים עיקריים:

1- Ordre des tentations :

אצל מתי הסדר הוא: (1) להפוך את האבנים ללחם, (2) להשליך עצמו מפסגת המקדש, (3) להשתחוות לשטן כדי לקבל את ממלכות העולם.

אצל לוקס סדר שני הניסיונות האחרונים הפוך: (1) אבנים ללחם, (2) ממלכות העולם, (3) פסגת המקדש.

הבדל זה עשוי לשקף כוונה תיאולוגית. למשל, נראה שמתי מבליט את מלכותו של ישוע (הממלכות בסוף), ואילו לוקס מתמקד בירושלים ובחשיבותה הרוחנית.

2-Marc est très succinct :

• מרקוס אינו מתאר את שלושת הניסיונות המסוימים. הוא מסתפק באמירה שישוע המשיח מנוסה בידי השטן, מוקף חיות בר ומשורת בידי מלאכים.

3-Détails supplémentaires dans Matthieu et Luc :

• מתי ולוקס מרחיבים את השיחות בין ישוע המשיח לשטן, בהפניות לכתובים, דבר שמרקוס משמיט.

אין בידינו פרטים מסוימים על ההיבטים החומריים של מהלך ניסיון זה. לדוגמה, כשהשטן נושא את ישוע אל ראש המקדש, האם זה מתרחש ברוחו של המשיח, או שמא נשא אותו פיזית אל המקום הזה?

אנו מעדיפים את ההשערה של ניסיון רוחני. ומצד אחר, האם השטן היה נוכח פיזית בצורה כלשהי או ברוח בלבד? גם כאן אנו סבורים שהכול התרחש באמצעות מחשבותיו של ישוע המשיח.

אנו סבורים גם שאילו נכנע ישוע המשיח לאחד מניסיונות אלה, היה השטן מתזמר את האירוע כך שיתרחש בפומבי, לעיני קהל של עדים.