INF043

המקור הדברימי

המקור הדברימי (D) הוא אחד מארבעת המקורות ההיפותטיים של התורה לפי ההשערה התעודית. הוא קשור לספר דברים ומתאפיין בסגנון דרשני, בתיאולוגיה של הברית ובהדגשה של ריכוז הפולחן בירושלים. הוא מתוארך למאה ה-7 לפנה״ס, קשור לרפורמות הדתיות של המלך יאשיהו, ומשפיע גם על ספרי ההיסטוריה מיהושע ועד מלכים ב.

2 דקות המקור הדברימי ההשערה התעודית דברים התורה יאשיהו

המקור הדברימי

המקור הדברימי (או הדברימיסטי), המקוצר לעיתים קרובות ל-D, הוא אחד מארבעת המקורות ההיפותטיים של לפי ההשערה התעודית. הנה כמה נקודות עיקריות:

מוצא והגדרה

ההשערה התעודית: השערה זו גורסת ש מורכבת מארבעה מקורות נפרדים: (J), (E), המקור הדברימי (D) והמקור הכהני (P).

השם: המקור הדברימי נקרא כך בשל קשרו ההדוק עם ספר דברים.

מאפיינים

סגנון ונושא: הוא מתאפיין בסגנון דרשני ובראייה תיאולוגית שמרכזה הנאמנות לברית בין אלוהים לישראל, תוך הדגשת החוקים והרפורמות הדתיות.
קטעים המיוחסים לו: מלבד ספר דברים, מיוחסות לא פעם השפעות דברימיות לספרי ההיסטוריה, כגון יהושע, שופטים, שמואל א, שמואל ב, מלכים א ומלכים ב.

תיארוך ומוצא

תיארוך: המקור הדברימי מתוארך בדרך כלל למאה ה-7 לפני הספירה, בימי המלך יאשיהו מלך יהודה.
עריכה: ייתכן שנכתב בידי כוהנים וסופרים הקרובים לבית המקדש בירושלים, במסגרת הרפורמות הדתיות של יאשיהו שנועדו לרכז את הפולחן בבית המקדש בירושלים.

תוקף וקבלה

תוקף: אף שהוא מקובל על חוקרים רבים, קיומו של המקור הדברימי נותר בגדר השערה, והוצעו גם מודלים אחרים כדי להסביר את התהוותה של .

לפיכך, המקור הדברימי הוא מרכיב תיאורטי חשוב להבנת המבנה וההתפתחות של הטקסטים המקראיים, ובמיוחד בכל הנוגע לחוקים ולברית.

La source Deutéronomiste. La source Deutéronomiste (D) est l'une des quatre sources hypothétiques de la Torah selon l'hypothèse documentaire. Associée au Livre du Deutéronome, elle se distingue par un style homilétique, une théologie de l'alliance et une insistance sur la centralisation du culte à Jérusalem. Datée du VIIe siècle avant Jésus-Christ, elle est liée aux réformes religieuses du roi Josias et influence également les livres historiques de Josué à 2 Rois. La source Deutéronomiste. La source Deutéronomiste (ou Deutéronomique), souvent abrégée en D, est l'une des quatre sources hypothétiques de la Torah selon l'hypothèse documentaire. Voici quelques points essentiels : Origine et Définition Hypothèse Documentaire : Cette hypothèse propose que la Torah est composée de quatre sources distinctes : Jahviste (J), Élohiste (E), Deutéronomiste (D) et Sacerdotale (P). Nom : La source Deutéronomiste est ainsi nommée en raison de son association étroite avec le Livre du Deutéronome. Caractéristiques Style et Thème : Elle se caractérise par un style homilétique et une perspective théologique centrée sur la fidélité à l'alliance entre Dieu et Israël, avec un accent sur les lois et les réformes religieuses. Passages Attribués : Outre le Deutéronome, on attribue souvent des influences deutéronomistes aux livres historiques comme Josué, Juges, 1 Samuel, 2 Samuel, 1 Rois et 2 Rois. Datation et Origine Datation : La source Deutéronomiste est généralement datée du VIIe siècle avant notre ère, à l'époque du roi Josias de Juda. Rédaction : Elle pourrait avoir été rédigée par des prêtres et des scribes proches du temple de Jérusalem, dans le cadre des réformes religieuses de Josias visant à centraliser le culte dans le temple de Jérusalem. Validité et Acceptation Validité : Bien que largement acceptée par de nombreux chercheurs, l'existence de la source Deutéronomiste reste une hypothèse, et d'autres modèles ont également été proposés pour expliquer la formation de la Torah. La source Deutéronomiste est donc une composante théorique importante pour comprendre la structure et le développement des textes bibliques, en particulier en ce qui concerne les lois et l'alliance.