השליח יוחנן מספר בתחילת סיפורו על אירוע שמחברי הבשורות הסינופטיות מיקמו בסוף שירות ישוע המשיח. אם יוחנן תיעד אותו בשלב זה, בהכירו את כתבי חבריו, פירוש הדבר פשוט שישוע המשיח גירש את הסוחרים מהמקדש פעמיים, בהפרש של שלוש שנים.
אף שיש נקודות דמיון בין שני המקרים, אנו מבחינים בעיקר בהבדלים שאינם מתיישבים עם ההשערה שמדובר בתיאור אותו אירוע.
שלב השיפוץ העיקרי של המקדש הסתיים כשלוש שנים לפני האירוע שיוחנן מתאר, אף שעבודות קטנות שונות יימשכו עד שנת 63. אולם שיפורים אלה כבר לא ישבשו את פעילות הפולחן היהודי.
המוכרים והחלפנים שבו ותפסו מקום נרחב יותר תחת אכסדרות שלמה, באישור הכוהן הגדול קיפא ו־.
החלטה זו לא מצאה חן בעיני יהודים אדוקים רבים, ולכן ישוע המשיח, בהתנגדותו האמיצה להתמקמות הסוחרים ברחבת המקדש, היה זוכה לתמיכתם במקרה של עימות. הסוחרים היהודים, שהיו מודעים למצב הנפיץ, נהגו בזהירות בתגובותיהם.
בחגים הגדולים נכנסו המוכרים עד לרחבת המקדש כדי למשוך קונים. מקום ההתייחדות והתפילה הפך לשוק רועש. ריחות בעלי החיים, הרעש והגללים החריפו את השינוי. יהודים רבים לא קיבלו החלטה זו של .
אולי נופתע לגלות שהמורה גירש את המוכרים מהמקדש פעמיים. לדעתנו למעשה היה עליו לפנותם מדי שנה, שכן מעשה כזה לא היה צפוי לשנות הסדר רווחי כל כך.
אירוע זה הזכיר לתלמידים שתי נקודות חשובות: הקנאה שהניעה את מורם וההכרזה על תחייתו. רק לאחר מות ישוע המשיח הבינו רבות מאמירותיו וממעשיו.
La phrase : « Détruisez ce temple et en trois jours, je le relèverai », signifie : « Tuez-moi et le troisième jour je ressusciterai ! » Cela nous rappelle l’allusion de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.40 aux trois jours et trois nuits de Jonas.
הפסח הראשון שישוע המשיח ציין בירושלים במהלך שירותו נחרת בטיהור המקדש. כך יהיה גם בפסח הרביעי והאחרון.
אנו מרחיבים עיון זה בנספח ANN075 : גירוש המוכרים מהמקדש.