מבנה וארגון ספר דניאל

ANX001 - כרונולוגיה כללית וגילו המשוער של דניאל

ספר דניאל מקיף תקופה ארוכה במיוחד, מבואו של דניאל לעולם הבבלי ועד השנים הראשונות של השלטון הפרסי. הטקסט מספק כמה אינדיקציות כרונולוגיות, אך אינו מציין לעולם במפורש את גילו של דניאל. לכן הטבלה שלהלן מניחה כהשערת עבודה גיל של כארבע עשרה שנים בשנת 605 לפנה״ס. הגילים המצוינים הם הערכות שנועדו להמחיש את אורך דרכו.

1. הבחנה מתודולוגית הכרחית

יש להבחין בין שלוש קטגוריות של נתונים.

הראשונה היא האינדיקציות שמספק הטקסט המקראי במפורש, למשל שנת אחת לבלשאצר (דָּנִיֵּאל 7.1), שנתו השלישית (דָּנִיֵּאל 8.1) או השנה השלישית לכורש (דָּנִיֵּאל 10.1).

השנייה היא התאריכים ההיסטוריים המתקבלים מהצלבת האינדיקציות הללו עם הכרונולוגיה של הממלכות הבבלית והפרסית.

השלישית היא הגילים המשוערים של דניאל.

קטגוריה אחרונה זו היא בהכרח השערתית, שכן הספר אינו מציין לא את שנת לידתו ולא את גילו בבואו לבבל.

2. ההשערה של דניאל בן ארבע עשרה ב-605 לפנה״ס

דניאל 1 מציג את דניאל וחבריו כצעירים שנבחרו לקבל הכשרה בחצר הבבלית (דָּנִיֵּאל 1.3-6).

הטקסט אינו מציין את גילם.

במחקר זה ההשערה שנבחרה היא של דניאל בן כארבע עשרה בשנת 605 לפנה״ס

הערכה זו מציבה את לידתו בסביבות 619 לפנה״ס

זוהי נקודת ייחוס לעבודה ולא נתון שהטקסט המקראי מלמד במפורש.

לכן יש להבין את כל הגילים המוצגים להלן כקירובים התלויים בהשערה ראשונית זו.

3. טבלה כרונולוגית כללית

4. ההכשרה הבבלית

דָּנִיֵּאל 1.5 מציין שהצעירים מיהודה היו אמורים לקבל הכשרה במשך שלוש שנים לפני שיובאו לפני המלך.

אם דניאל היה בן כארבע עשרה בבואו, הרי שבתום ההכשרה הזו היה כבן שבע עשרה בקירוב.

הערכה זו מאפשרת למדוד מרכיב חשוב בסיפור.

דניאל עדיין צעיר מאוד כשהוא נדרש ללמוד לחיות בתוך החצר הבבלית, לשלוט בתרבות חדשה ולשמור בו בזמן על נאמנותו הדתית.

לפיכך כניסתו לעולם המנהלי הבבלי מתרחשת כנראה כשהוא עדיין נער.

5. דניאל בימי נבוכדנצר

הפרקים הראשונים מקיפים אחר כך תקופה שקשה הרבה יותר לתארך במדויק.

דניאל 2 מספק אינדיקציה הנוגעת למלכות נבוכדנצר, אך פרקים 3 ו-4 אינם נותנים תאריך מדויק דיו כדי לחשב את גילו של דניאל בוודאות.

לכן יהיה מלאכותי לייחס לדניאל גיל מדויק לכל אחד מהאירועים הללו.

השיטה שנבחרה היא לציין גיל רק כאשר הכרונולוגיה מאפשרת הערכה סבירה.

זהירות זו מונעת הפיכה של שחזור לדיוק מדומה.

6. המעבר מנבוכדנצר לבלשאצר

תקופה משמעותית מפרידה בין האירועים הקשורים לנבוכדנצר לבין החזיונות המתוארכים מימי בלשאצר.

נבוכדנצר מת בשנת 562 לפנה״ס

כמה שליטים יורשים אותו לפני עליית נבונידוס לשלטון ולפני המקום שתופס בנו בלשאצר בניהול הממלכה.

לפיכך דניאל כבר אדם קשיש כשמתחילים החזיונות של דניאל 7 ו-8.

תצפית זו משנה במידה ניכרת את התמונה שאפשר לגבש על הנביא.

דניאל הצעיר של הפרק הראשון ודניאל הצופה בארבע החיות אינם נמצאים באותו שלב בחייו.

כמה עשורים מפרידים ביניהם.

7. דניאל בעת נפילת בבל

נפילת בבל בשנת 539 לפנה״ס היא נקודת הייחוס ההיסטורית החשובה ביותר להערכת אורך חייו של דניאל.

אם דניאל היה בן כארבע עשרה בשנת 605 לפנה״ס, חלפו שישים ושש שנים.

לפיכך היה בן בקירוב:

14 + 66 = 80 שנים.

דניאל שנקרא לפני בלשאצר בדניאל 5 אינו אפוא עוד הנער שהגיע לבבל.

לפי ההשערה הכרונולוגית שנבחרה, הוא אדם בן כשמונים.

נתון זה מסייע גם להבין מדוע נראה שיש להזכיר את דניאל לשליט בסיפור משתה בלשאצר (דָּנִיֵּאל 5.10-16).

הוא שייך לדור קודם של המנהל הבבלי.

8. דניאל שורד את האימפריה שהגלתה אותו

כרונולוגיה זו מעניקה משקל מיוחד לדָּנִיֵּאל 1.21:

“ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך.”

בראשית הספר נראה שבבל מייצגת את הכוח השליט.

דניאל הוא השבוי.

נבוכדנצר הוא הכובש.

ובכל זאת דניאל שורד את נבוכדנצר, את יורשיו ולבסוף את האימפריה הבבלית עצמה.

הגולה הצעיר נשאר כאשר האימפריה שהובילה אותו בשבי נעלמת.

אריכות ימים זו נושאת אפוא ערך סיפורי ותיאולוגי החורג מעבר לכרונולוגיה בלבד.

9. דניאל תחת השלטון הפרסי

נפילת בבל אינה מסמנת את סוף פעילותו של דניאל.

דניאל 6 מציג אותו עדיין בתפקיד מנהלי חשוב בימי דריוש המדי.

גם דניאל 9 מציב התגלות בשנת אחת לדריוש.

דָּנִיֵּאל 10.1 מוביל לבסוף עד השנה השלישית לכורש.

לפי ההשערה שנבחרה, דניאל יהיה אז בן כשמונים ושלוש.

הספר מקיף אפוא כמעט חיים שלמים.

הוא מתחיל בנער הניצב מול הגלות ומסתיים באדם קשיש המקבל עדיין התגלויות על עתיד שאת התגשמותו המלאה לא יראה בעצמו.

10. כרונולוגיה המאירה את מבנה הספר

גילו המשוער של דניאל מסייע גם להבין טוב יותר מדוע אין לבלבל בין סדר הפרקים לבין הסדר הכרונולוגי.

הרצף הספרותי הוא:

דניאל 1 ← 2 ← 3 ← 4 ← 5 ← 6 ← 7 ← 8 ← 9 ← 10-12.

אך הכרונולוגיה של החזיונות מחייבת בעיקר להציב את דניאל 7 ואת דניאל 8 לפני נפילת בבל המסופרת בפרק 5.

לפיכך תיאור מפושט נותן:

605 לפנה״ס - בואו של דניאל לעולם הבבלי↓

מלכות נבוכדנצר - דניאל 1-4↓

מלכות בלשאצר - דניאל 7 ואחריו דניאל 8↓

539 לפנה״ס - נפילת בבל, דניאל 5↓

דריוש המדי - דניאל 6 ודניאל 9↓

כורש - דניאל 10-12

כרונולוגיה זו אינה מבטלת את הסדר הנוכחי של הספר.

להפך, היא מאפשרת להבחין טוב יותר בין ההיסטוריה שחי דניאל לבין הארגון הספרותי שנבחר כדי להעביר את ההיסטוריה הזו ואת ההתגלויות הללו.

11. מן הגולה הצעיר אל הנביא הזקן

הכרונולוגיה מאפשרת לבסוף לעקוב אחר מסלול יוצא דופן.

דניאל מגיע לעולם הבבלי כשהוא כנראה עדיין נער, לפי ההשערה שנבחרה.

הוא מקבל הכשרה.

הוא נכנס לשירות המנהל.

הוא עובר את מלכותו הארוכה של נבוכדנצר.

הוא רואה כמה שליטים יורשים זה את זה.

הוא מקבל חזיונות בימי בלשאצר.

הוא עד להיעלמותה של האימפריה הבבלית.

הוא ממשיך בפעילותו גם תחת השלטון החדש.

יותר משבעים שנה מפרידות כנראה בין לידתו לבין כמה מחזיונותיו הגדולים.

משך זמן זה מעניק עומק מיוחד לדבר האחרון המופנה אליו:

“ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין” (דָּנִיֵּאל 12.13).

הסיפור האישי שהחל בגולה צעיר מסתיים אפוא באדם קשיש שמבשרים לו תקווה החורגת מעבר למותו שלו.

סיכום הנספח

יש להשתמש בכרונולוגיית דניאל בשתי זהירויות.

את התאריכים ההיסטוריים אפשר לפעמים לקבוע בדיוק רב למדי.

גילי דניאל, לעומת זאת, נשארים תלויים בהשערה שנבחרה לגילו בעת הגלייתו.

במחקר זה הבחירה בגיל של כארבע עשרה בשנת 605 לפנה״ס מובילה למקם את דניאל בגיל כשמונים בנפילת בבל ומעל שמונים בחזיונותיו האחרונים.

אין להציג שחזור זה כקביעה מפורשת של המקרא.

עם זאת הוא כלי שימושי לתפיסת ההיקף הכרונולוגי של הספר.

דניאל אינו עובר רק כמה אירועים.

הוא עובר כמה דורות ורואה את האימפריה שהובילה אותו בשבי נעלמת.

משך זמן זה נותן ביטוי קונקרטי לאחד הנושאים הגדולים של הספר: שליטים חולפים, אימפריות נעלמות, אך תכנית האלוהים נמשכת לאורך ההיסטוריה.

1. שני סדרים שיש להבחין ביניהם

הקריאה הרגילה בדניאל מתבצעת באופן טבעי לפי סדר שנים-עשר הפרקים:

דניאל 1 ← 2 ← 3 ← 4 ← 5 ← 6 ← 7 ← 8 ← 9 ← 10 ← 11 ← 12.

יש לשמור על הסדר הזה כשחוקרים את מבנה הספר.

עם זאת, הוא אינו תואם במדויק את רצף האירועים ההיסטורי.

דניאל עצמו מספק כמה רמזים המאפשרים לראות זאת.

דניאל 5 מספר על נפילת בלשאצר.

ואף על פי כן דניאל 7 מתחיל במילים:

״בשנת אחת לבלשאצר מלך בבל דניאל חלם חלום״ (דָּנִיֵּאל 7.1).

דניאל 8 מוסיף ומדייק:

״בשנת שלוש למלכות בלשאצר המלך״ (דָּנִיֵּאל 8.1).

אירועי דניאל 7 ודניאל 8 קודמים אפוא מבחינה כרונולוגית לאירועי דניאל 5.

2. טבלת השוואה

הטבלה הזאת מראה מיד את ההזזה החשובה ביותר:

מבחינה כרונולוגית יש להחזיר את דניאל 7 ודניאל 8 למקום שלפני דניאל 5.

3. כרונולוגיה מפושטת

אם נלך אחר הרמזים העיקריים שהטקסט נותן, אפשר לייצג את הרצף בקירוב כך:

דניאל 1בואו של דניאל אל העולם הבבלי.

↓

דניאל 2חלומו של נבוכדנאצר וחזון הפסל.

↓

דניאל 3-4אירועים משלטונו של נבוכדנאצר שתאריכם המדויק אינו נמסר.

↓

דניאל 7שנתו הראשונה של
בלשאצר.

↓

דניאל 8שנתו השלישית של
בלשאצר.

↓

דניאל 5הלילה האחרון של
בלשאצר ונפילת בבל.

↓

דניאל 6 ודניאל 9תקופת דריוש המדי.

↓

דניאל 10-12השנה השלישית לכורש וההתגלות הגדולה האחרונה.

את השחזור הזה יש להשאיר זהיר ביחס לפרקים שאינם נותנים תיארוך מדויק.

4. מדוע דניאל 7 אינו ממוקם לפני דניאל 5?

התשובה נמצאת כנראה במבנה הספרותי של הספר.

דניאל 2 עד דניאל 7 מהווים יחידה ארמית.

בתוך היחידה הזאת, דניאל 2 ודניאל 7 משיבים זה לזה.

דניאל 2 מציג רצף של ממלכות בדמות פסל.

דניאל 7 מציג אף הוא רצף של ממלכות, הפעם בדמות ארבע חיות.

שני החזיונות מגיעים לשלטון שהוקם בידי אלהים ושנועד שלא להיעלם (דָּנִיֵּאל 2.44; 7.13-14).

הצבת דניאל 7 מיד אחרי דניאל 6 מאפשרת אפוא לסגור את היחידה הגדולה שהחלה בדניאל 2.

מקומו משקף אפוא היגיון ספרותי ותיאולוגי יותר מהיגיון כרונולוגי מחמיר.

5. מדוע דניאל 8 בא אחרי דניאל 7?

דניאל 8 פותח שלב חדש.

הטקסט חוזר לעברית.

החזון חוזר לשאלת הממלכות אך נעשה מדויק יותר.

האיל מזוהה במפורש עם מדי ופרס, ואילו השעיר קשור ליוון (דָּנִיֵּאל 8.20-21).

מקומו של דניאל 8 מאפשר אפוא התקדמות:

דניאל 2: המסגרת הכללית של הממלכות

↓

דניאל 7: חזרה והעמקה של המסגרת הכללית

↓

דניאל 8: זיהוי מדויק יותר של מעצמות מסוימות

הסדר הספרותי מעדיף אפוא את התקדמות ההתגלות על פני רצף התאריכים המחמיר.

6. דניאל 5 כהתגשמות היסטורית בתוך הספר

הארגון הזה יוצר אפקט מעניין במיוחד.

דניאל 2 הכריז לנבוכדנאצר:

״ואחריך תקום מלכות אחרת״ (דָּנִיֵּאל 2.39).

דניאל 5 מספר אחר כך על היעלמות השלטון הבבלי בפועל.

דניאל מפרש את הכתובת שהופיעה על הקיר:

״מלכותך נחלקה ונתנה למדי ולפרס״ (דָּנִיֵּאל 5.28).

הפרק מסתיים במותו של בלשאצר ובבואו של דריוש המדי (דָּנִיֵּאל 5.30-31).

הספר אינו מסתפק אפוא בהכרזה על רצף הממלכות.

הוא מספר גם על חילוף הקיסרות הגדול הראשון שדניאל עד לו.

מה שדניאל 2 הציג בצורה נבואית הופך, בתוך הסיפור עצמו, לאירוע היסטורי.

7. דניאל 6 ודניאל 9: שני טקסטים מימי דריוש

דניאל 6 ודניאל 9 שייכים שניהם לתקופה שאחרי נפילת בבל.

דניאל 6 מציג את דניאל תחת סמכותו של דריוש.

דניאל 9 מתחיל בציון דומה:

״בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי״ (דָּנִיֵּאל 9.1).

ובכל זאת שני הפרקים אינם מוצבים זה לצד זה.

דניאל 6 חותם את סדרת סיפורי החצר הגדולים.

דניאל 9 שייך לחלק העברי של החזיונות וההתגלויות.

שוב פעם הארגון הספרותי גובר על רצף כרונולוגי פשוט.

8. דניאל 10-12: לא להפריד את מה שהטקסט מאחד

המצב שונה בשלושת הפרקים האחרונים.

דָּנִיֵּאל 10.1 מספק את המסגרת הכרונולוגית:

״בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל.״

ההתגלות מתחילה בפרק 10, נמשכת בפרק 11 ומסתיימת בפרק 12.

החלוקות המודרניות לפרקים עלולות ליצור רושם של שלוש התגלויות עוקבות.

אולם מדובר ביחידה גדולה אחת.

הסדר הכרונולוגי והסדר הספרותי חופפים אפוא כאן באופן ישיר הרבה יותר.

9. הסדר הכרונולוגי אינו צריך להחליף את סדר הספר

שחזור כרונולוגיית דניאל הוא מועיל, אך זו תהיה טעות מתודולוגית לסדר מחדש את הספר לפי הכרונולוגיה הזאת ולראות בסדר החדש סדר עדיף על הסדר שהועבר אלינו.

הכרונולוגיה עונה על השאלה:

מתי התרחשו האירועים?

המבנה הספרותי עונה על שאלה אחרת:

מדוע הסיפורים והחזיונות מוצגים בסדר הזה?

שתי הגישות משלימות זו את זו.

הראשונה מאירה את ההיסטוריה של דניאל.

השנייה מאירה את הרכב הספר ואת מסרו.

10. טבלת סיכום

* אי אפשר לקבוע את מקומם הכרונולוגי המדויק של דניאל 3 ודניאל 4 באותה רמת דיוק כמו של הפרקים המתוארכים במפורש.

לכן הטבלה הזאת אינה מתיימרת לתת כרונולוגיה מוחלטת של כל אירוע.

היא רק מדגישה את ההזזות שרמזי הטקסט מאפשרים באמת לקבוע.

סיכום הנספח

סדר ספר דניאל אינו מבולבל: הוא כפוף להיגיון שונה מכרונולוגיה פשוטה.

דניאל 7 ודניאל 8 מספקים לכך את ההוכחה הברורה ביותר. חזיונותיהם שייכים לימי בלשאצר, ולכן קודמים לנפילת בבל המסופרת בדניאל 5.

עם זאת, מקומם הנוכחי מאפשר לשמר שני מבנים חשובים.

דניאל 7 סוגר את החלק הארמי הגדול דניאל 2-7 ומשיב לחזון של דניאל 2.

דניאל 8 פותח אחר כך את החלק העברי הגדול האחרון ומעמיק בהדרגה את זיהוי הממלכות.

ההבחנה בין הסדר הכרונולוגי לסדר הספרותי היא אפוא מפתח חשוב להמשך הלימוד:

הכרונולוגיה מאפשרת לעקוב אחר חייו של דניאל; המבנה מאפשר להבין את בניית ספרו.

1. שתי שפות עיקריות

ספר דניאל משתמש בעיקר בעברית ובארמית.

החלוקה הלשונית הכללית שלו היא כדלקמן:

דָּנִיֵּאל 1.1-2.4a: עברית

דניאל 2.4b-7.28: ארמית

דָּנִיֵּאל 8.1-12.13: עברית

החלפת הלשון מתרחשת באמצע דָּנִיֵּאל 2.4.

הסיפור מתחיל בעברית, ואחר כך מציין:

"וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית" (דָּנִיֵּאל 2.4).

מתשובה זו ואילך נמשך הטקסט בארמית עד סוף פרק 7.

דניאל 8 חוזר אחר כך לעברית, הלשון שנשמרת עד סוף הספר.

2. מבנה שאינו תואם את החלוקה סיפורים/חזיונות

אילו החלפת הלשון הייתה תואמת פשוט את החלפת הסוג הספרותי, אפשר היה לצפות:

דניאל 1-6: לשון אחת;

דניאל 7-12: לשון אחרת.

אין זה מה שהטקסט מציג.

דניאל 7 הוא חזון נבואי, אך הוא נשאר בארמית.

דניאל 8 הוא אף הוא חזון נבואי, אך הוא חוזר לעברית.

הגבול הלשוני נמצא אפוא בין דניאל 7 לדניאל 8, ולא בין דניאל 6 לדניאל 7.

תצפית זו חשובה.

היא מראה שדניאל 7 שייך בעת ובעונה אחת לשני מכלולים:

מבחינת הסוג הספרותי שלו הוא פותח את הסדרה הגדולה של החזיונות שדניאל קיבל במישרין;

מבחינת לשונו ומבנהו הוא סוגר את היחידה הארמית שהחלה בדניאל 2.

3. דניאל 1: פתיחה בעברית

דניאל 1 מציג את כניסתם של דניאל וחבריו אל העולם הבבלי.

הפרק קובע את ההקשר ההיסטורי והתיאולוגי של הספר כולו: שלטון על ירושלים, הגליה לבבל, חינוכם של הנערים היהודים והמבחן הראשון של נאמנות.

פתיחה זו כתובה בעברית.

תחילת דניאל 2 נשארת אף היא בעברית עד הרגע שבו הכשדים מדברים לפני נבוכדנאצר.

המעבר לארמית אינו חופף אפוא לחילופי פרקים.

הוא מתרחש בתוך הסיפור עצמו.

4. הארמית מדניאל 2.4b עד דניאל 7.28

הארמית תופסת את מרכז הספר.

קטע זה כולל:

דניאל 2 - חלום הפסל;

דניאל 3 - פסל הזהב והכבשן;

דניאל 4 - השפלתו של נבוכדנאצר;

דניאל 5 - משפטו של בלשאצר;

דניאל 6 - דניאל בגוב האריות;

דניאל 7 - חזון ארבע החיות.

מכלול זה מאגד אפוא הן סיפורים הן חזיונות.

אי אפשר להגדירו בפשטות כקטע היסטורי או כקטע נבואי.

5. אחדות לשונית שמתחזקת באחדות ספרותית

חשיבותו של הקטע הארמי מתבהרת כאשר מקרבים את לשונו אל מבנהו.

ששת הפרקים אפשר לארגן כך:

א - דניאל 2: רצף הממלכות וממלכת האלוהים

ב - דניאל 3: נאמנים מאוימים ואחר כך מצילים אותם

ג - דניאל 4: שליט גאה מושפל ואחר כך משוקם

C' - דניאל 5: שליט גאה שנשפט והופל

ב' - דניאל 6: נאמן מאוים ואחר כך מוצל

א' - דניאל 7: רצף הממלכות ושלטון נצחי

ההתאמה בין האחדות הלשונית לבין ההקבלות הנושאיות מקנה לדניאל 2-7 חשיבות מיוחדת בארכיטקטורה הכללית של הספר.

הארמית אינה אפוא רק ייחוד לשוני.

היא מסייעת לתחום יחידה ספרותית של ממש.

6. דניאל 2 ודניאל 7: שני קצוות השלם

שני קצותיו של הקטע הארמי עוסקים באותו נושא גדול.

דניאל 2 מציג כמה ממלכות בדמות פסל.

דניאל 7 מציג כמה ממלכות בדמות ארבע חיות.

דניאל 2 מסתיים בהקמת ממלכה שלא תחרב לעולם:

"יָקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל" (דָּנִיֵּאל 2.44).

דניאל 7 מוביל אף הוא לממשלה נצחית:

"שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל" (דָּנִיֵּאל 7.14).

הקטע הארמי נתון אפוא במסגרת של שתי התגלויות על רצף הממלכות האנושיות ועל קצן.

7. מדוע ארמית?

הסיבה להחלפת הלשון עדיין שנויה במחלוקת.

הארמית הייתה בשימוש נרחב במזרח הקדמון והפכה ללשון חשובה של תקשורת בין־לאומית ומנהלית.

מפתה אפוא לחשוב שלקטע הארמי יש היקף שמופנה במיוחד אל העמים והממלכות.

להסבר זה יש עקביות מסוימת: דניאל 2-7 אכן מקצה מקום ניכר לשליטים זרים, לאימפריות ולריבונות האלוהים על העמים.

עם זאת, יש לנהוג זהירות.

הספר עצמו אינו מכיל שום אמירה המסבירה מדוע חלק אחד כתוב בעברית וחלק אחר בארמית.

לפיכך יש להבחין בין הפונקציה המדויקת של הדו־לשוניות לבין עצם קיומה, שאפשר לצפות בו במישרין.

8. מה אפשר לקבוע בוודאות

כמה דברים אפשר לקבוע במישרין.

ראשית, הספר משתמש בעיקר בשתי לשונות.

שנית, הקטע הארמי משתרע מדניאל 2.4b עד דָּנִיֵּאל 7.28.

שלישית, קטע זה כולל הן סיפורים הן נבואות.

רביעית, בין דניאל 2 לדניאל 7 יש התאמות נושאיות חזקות.

חמישית, דניאל 8 מסמן בעת ובעונה אחת את החזרה לעברית ואת פתיחתו של שלב חדש בחזיונות.

נתונים אלה שייכים לתצפית בטקסט.

9. מה שייך לפרשנות

את הסיבה המדויקת לכך שהלשונות חולקו באופן זה קשה יותר לקבוע.

אפשר להציע כמה הסברים:

הארמית עשויה להתאים לקטע שהיקפו נוגע במיוחד לעמים;

הדו־לשוניות עשויה לשקף הקשרים ספרותיים או מסירתיים שונים;

בחירת הלשונות עשויה גם להיות חלק מארגון ספרותי מורכב יותר של המכלול.

לא לכל האפשרויות הללו אותה מידה של ודאות.

לכן הצגה אקדמית צריכה להימנע מהפיכת השערה על תפקיד הלשונות להצהרה מפורשת של הטקסט.

10. החזרה לעברית בדניאל 8

דניאל 8 מסמן מעבר חד.

הלשון משתנה, אך הרציפות הנבואית נשארת.

דניאל 7 הציג ארבע ממלכות בצורה סמלית.

דניאל 8 חוזר לשאלת המעצמות המדיניות ומספק זיהויים מדויקים הרבה יותר:

"הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס. וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן" (דָּנִיֵּאל 8.20-21).

החזרה לעברית אינה אפוא שבר ביחס לנושאים הקודמים.

היא מלווה דווקא שלב חדש בהתפתחותם.

11. דניאל 8 עד 12: ירושלים, העם וההתגשמות

הקטע העברי האחרון מפתח נושאים הנוגעים במיוחד לדניאל, לעמו, לירושלים, למקדש ולהתגשמות הנבואות.

דניאל 8 מקצה מקום חשוב למקדש.

דניאל 9 מציב את ירושלים ואת עמו של דניאל במרכז התפילה וההתגלות על שבעים השבועות.

דניאל 10-12 מפתח את ההתגלות הגדולה האחרונה ומוביל עד הגאולה והתחייה.

יש אפוא הבדל בהדגשה בין הקטע הארמי לבין הקטע העברי האחרון הזה.

הראשון מקצה מקום בולט במיוחד לממלכות ולשליטים.

השני מתמקד יותר באירועים הנוגעים לעמו של דניאל ובשילובם במהלך הנבואי.

תצפית זו במקומה, אך אין להפוך אותה להפרדה מוחלטת: העמים נוכחים גם בדניאל 8-12, ואילו עם האלוהים מופיע כבר בקטע הארמי.

12. הדו-לשוניות ואחדות הספר

קיומן של שתי לשונות עלול היה לכאורה ליצור רושם של יצירה מקוטעת.

ואולם חקר המבנה מוביל לתצפית אחרת.

הנושאים חוצים את הגבולות הלשוניים.

רצף הממלכות מופיע בדניאל 2, בדניאל 7 ובדניאל 8.

ריבונות האלוהים עוברת בכל המכלול.

רדיפת הנאמנים מופיעה הן בסיפורים הן בחזיונות.

הפרספקטיבה של המלכות הסופית מתפתחת בהדרגה עד הפרקים האחרונים.

החלפת הלשון אינה הורסת אפוא את האחדות הנושאית של הספר.

היא משתתפת ביצירה שבה כמה מכלולים נשארים קשורים זה בזה לעומק.

13. מבנה בשלושה אזורים גדולים

מבחינה לשונית אפשר לתאר את הספר לבסוף כך:

תיאור זה אינו מחליף את החלוקות האחרות של הספר.

הוא משלים אותן.

בדניאל יש אפוא כמה מבנים החופפים זה לזה:

סיפורים / חזיונות;

עברית / ארמית / עברית;

דניאל 2-7 במבנה קונצנטרי;

דניאל 10-12 כהתגלות רצופה.

עושרה של היצירה נובע דווקא מהשילוב בין הרמות השונות הללו.

סיכום הנספח

הדו־לשוניות היא אחד האלמנטים החשובים ביותר במבנה ספר דניאל.

החלוקה:

עברית → ארמית → עברית

מראה שאי אפשר לחלק את הספר רק לחצי ראשון היסטורי ולחצי שני נבואי.

דניאל 7 מראה זאת היטב במיוחד: הוא שייך לחזיונות הנבואיים, אך נשאר בקטע הארמי וסוגר את המכלול שהחל בדניאל 2.

הנתון המוצק ביותר אינו אפוא השערה על הסיבה המדויקת לבחירת הלשונות, אלא התצפית בתפקידן ביצירה כפי שהיא לפנינו.

החלפת הלשון מסייעת לתחום מכלולים.

ההתאמות הספרותיות קושרות מכלולים אלה.

הנושאים המשותפים מקנים להם את אחדותם.

כך, הגיוון הלשוני של ספר דניאל אינו מונע את אחדותו; להפך, הוא אחד האלמנטים המאפשרים להבין את ארכיטקטורתו.

1. מהו מבנה מראה?

מבנה משתקף, הנקרא לעתים קרובות מבנה קונצנטרי או כיאזמוס, מסדר כמה רכיבים לפי סדר שהופך את עצמו סביב מרכז.

בצורתו הפשוטה ביותר אפשר לייצגו כך:

A - B - C - C' - B' - A'

הרכיב הראשון מקביל לאחרון, השני ללפני האחרון וכן הלאה.

בארגון כזה, למיקום המרכזי עשויה להינתן חשיבות מיוחדת, אך יש להימנע מלהפוך זאת לכלל מוחלט. משמעותו של קטע צריכה להיקבע תחילה על פי תוכנו.

בדניאל, החלק 2-7 מתאים במיוחד לניתוח זה משום שההתאמות הנושאיות מלוות בתיחום לשוני: פרקים אלה שייכים לחלק הארמי הגדול של הספר.

2. המבנה הכללי של דניאל 2 עד 7

הארגון אפשר לייצגו כך:

בצורה תמציתית יותר:

א - הממלכות חולפות

ב - האלוהים מציל את הנאמנים

ג - האלוהים משפיל את השליט הגאה

C' - אלוהים שופט את השליט הגאה

ב' - האלוהים מציל את הנאמן

א' - הממלכות חולפות

ארגון זה מאפשר לקרוא את ששת הפרקים כמכלול קוהרנטי.

3. דניאל 2 ודניאל 7: גורל הממלכות

ההקבלה הראשונה נוגעת לרצף הכוחות המדיניים.

בדניאל 2 רואה נבוכדנצר פסל עצום המורכב מחומרים שונים:

• ראש של זהב;
• חזה וזרועות של כסף;
• בטן וירכיים של נחושת;
• שוקיים של ברזל;
• רגליים מברזל וחרס.

דניאל מסביר שרצף זה מייצג כמה ממלכות (דָּנִיֵּאל 2.31-43).

החזון מסתיים בהתערבותה של אבן שנגזרה "לא בידיים" (דָּנִיֵּאל 2.34).

דניאל מכריז אז:

"בימי המלכים ההם יקים אלוהי השמים ממלכה שלא תחרב לעולם" (דָּנִיֵּאל 2.44).

דניאל 7 חוזר על אותה שאלה גדולה.

הפעם עולות מן הים ארבע חיות.

הפירוש מבהיר:

"אלה החיות הגדולות, שהן ארבע, ארבעה מלכים יקומו מן הארץ" (דָּנִיֵּאל 7.17).

שני החזונות מתארים אפוא רצף של כוחות ארציים לפני כינונו של שלטון הבא אחריהם ואינו חולף.

4. מן האבן אל בן האדם

ההתאמה נעשית חזקה במיוחד בסיום שני החזונות.

בדניאל 2 האבן אינה באה מן הפסל.

היא מתערבת מבחוץ, מנפצת את כל מה שהפסל מייצג, ואחר כך נעשית "הר גדול" המלא את כל הארץ (דָּנִיֵּאל 2.35).

גם דניאל 7 מוביל לעקיפת הממלכות המיוצגות בידי החיות.

אחרי סצנת המשפט מופיע:

"עם ענני השמים כבן אדם" (דָּנִיֵּאל 7.13).

הוא מקבל:

"שלטון, כבוד ומלכות" (דָּנִיֵּאל 7.14).

דניאל 2 קובע על הממלכה שהאלוהים הקים:

"והיא תעמוד לעולם" (דָּנִיֵּאל 2.44).

דניאל 7 מצהיר:

"שלטונו שלטון עולם אשר לא יעבור" (דָּנִיֵּאל 7.14).

שני קצותיו של החלק הארמי מובילים כך לאותה קביעה: הממלכות הארציות זמניות, ואילו השלטון שהאלוהים הקים נשאר.

5. הבדל בנקודת המבט בין דניאל 2 לדניאל 7

ובכל זאת שני החזונות אינם ניתנים להחלפה זה בזה.

בדניאל 2 הממלכות יוצרות פסל מרשים.

התמונה מדגישה את הגדולה הנראית של הכוחות האנושיים, את רצפם ואת שבריריותם הסופית.

בדניאל 7 הממלכות מופיעות בדמות חיות העולות מים סוער.

ייצוגן נעשה מאיים יותר ומבליט את אופיין האלים.

דניאל 7 מוסיף גם כמה רכיבים שאינם בדניאל 2: הקרן הקטנה, רדיפת הקדושים, סצנת בית הדין השמימי והדמות הדומה לבן אנוש.

ההקבלה אינה אפוא חזרה.

דניאל 7 חוזר ומעמיק את המסגרת שנקבעה בדניאל 2.

6. דניאל 3 ודניאל 6: הנאמנים מול השלטון

ההקבלה השנייה נוגעת לעבדי האלוהים העומדים מול החלטה מדינית שאינה מתיישבת עם נאמנותם.

בדניאל 3 מסרבים שדרך, מישך ועבד נגו להשתחוות לפסל שהקים נבוכדנצר.

בדניאל 6 ממשיך דניאל להתפלל חרף הצו האוסר זמנית כל בקשה המופנית לאל או לאדם זולת המלך.

למצבים יש כמה רכיבים משותפים:

צו רשמי → נאמנות → האשמה → גזר דין → חוסר אפשרות אנושית להימלט → התערבות אלוהית → הצלה.

כבשן האש של דניאל 3 משיב אפוא לגוב האריות של דניאל 6.

7. נאמנות שאינה תלויה בהצלה

אולם דניאל 3 מביא הבהרה תיאולוגית חשובה במיוחד.

שלושת היהודים יודעים שהאלוהים יכול להציל אותם, אך מסרבים להתנות את נאמנותם בהצלה זו:

"אלוהינו אשר אנו עובדים יכול להצילנו [...] ואם לא, ידוע יהיה לך, המלך, כי את אלוהיך איננו עובדים" (דָּנִיֵּאל 3.17-18).

העיקרון עמוק אפוא יותר מן ההתערבות הניסית בלבד.

הנאמנות קודמת להצלה ואינה תלויה בוודאות שלה.

דניאל 6 מציג את אותה דבקות באלוהים בצורה אחרת.

דניאל לומד שהצו נחתם, אך ממשיך להתפלל "כמו שעשה לפני כן" (דָּנִיֵּאל 6.9).

בשני הפרקים הנאמנות אינה תגובה מאולתרת לרדיפה. היא ממשיכה יחס עם האלוהים שכבר נוצר.

8. הבדל בין נבוכדנצר לדריוש

ההקבלה בין דניאל 3 לדניאל 6 אינה צריכה למחוק הבדל חשוב.

נבוכדנצר אחראי ישירות לפקודה שהובילה את שלושת היהודים לכבשן.

דריוש, לעומתו, מרומה בידי פקידים המשתמשים בצו שלו נגד דניאל.

כשהוא מבין את תוצאות החלטתו, הוא מבקש להציל את דניאל:

"כששמע המלך את הדבר, רע לו מאוד, ושם לבו להציל את דניאל" (דָּנִיֵּאל 6.13).

ההבדל מראה ששני הסיפורים לא נבנו בהכפלה פשוטה.

ההתאמה ביניהם נוגעת בעיקר למבחן ולהצלה של הנאמנים.

9. דניאל 4 ודניאל 5: השליטים לפני אלוהים

שני הפרקים המרכזיים מעבירים את תשומת הלב אל השליטים עצמם.

דניאל 4 עוסק בנבוכדנצר.

דניאל 5 עוסק בבלשאצר.

בשני הסיפורים גאוות השליט מובילה להתערבות אלוהית.

נבוכדנצר מתבונן בבבל ומצהיר:

"הלוא זו בבל הגדולה אשר אני בניתי [...] בעוצם כוחי ולכבוד הדרי?" (דָּנִיֵּאל 4.30).

בלשאצר, מצדו, משתמש במשתהו בכלים שבאו ממקדש ירושלים ומהלל את אלי הזהב, הכסף, הנחושת, הברזל, העץ והאבן (דָּנִיֵּאל 5.1-4).

שני השליטים מתנהגים כאילו כוחם שייך להם ללא גבול.

10. נבוכדנצר: השפלה והשבה

אולם דניאל 4 מציג משפט המוביל בסופו של דבר לשיקום.

נבוכדנצר צריך ללמוד:

"כי העליון שליט במלכות בני האדם ונותנה לאשר יחפוץ" (דָּנִיֵּאל 4.25).

אחרי השפלתו המלך מכיר בריבונות האלוהית.

בינתו שבה אליו ומלכותו מוחזרת לו.

המשפט אינו מסתיים אפוא בהיעלמותו הסופית.

ההשפלה מובילה להכרה.

11. בלשאצר: ידיעה וסירוב להשפיל את עצמו

דניאל 5 חוזר במפורש על לקח דניאל 4.

דניאל מזכיר לבלשאצר את מה שקרה לנבוכדנצר.

הוא מסיק:

"ואתה, בלשאצר בנו, לא השפלת את לבבך אף כי ידעת את כל זאת" (דָּנִיֵּאל 5.22).

הצהרה זו היא אחד הרמזים החזקים ביותר המקשרים בין שני הפרקים.

בלשאצר אינו רק גאה.

לפי הסיפור, עמדה לפניו הדוגמה של נבוכדנצר.

הוא הכיר את השפלתו.

ובכל זאת לא השפיל את עצמו.

ההבדל בין שני השליטים נעשה אז יסודי:

נבוכדנצר מוזהר, מושפל ואחר כך משוקם.

בלשאצר מכיר את האזהרה, אינו מתכנע, ומאבד את מלכותו.

12. מרכז המבנה: מי שולט באמת?

מקומם של דניאל 4 ודניאל 5 במרכז המבנה מרכז את תשומת הלב בריבונות.

דניאל 4 קובע ש:

"העליון שליט במלכות בני האדם" (דָּנִיֵּאל 4.25).

דניאל 5 מזכיר שהאלוהים נתן לנבוכדנצר:

"המלכות והגדולה והכבוד וההדר" (דָּנִיֵּאל 5.18).

הסמכות המדינית אינה מוצגת אפוא לעולם כעצמאית לחלוטין.

אפשר להעניקה.

אפשר להגבילה.

אפשר לשלול אותה.

קביעה מרכזית זו מאירה את שאר רכיבי המבנה.

13. לקרוא את המבנה מן החוץ אל המרכז

את הארגון של דניאל 2–7 אפשר אפוא לעבור מבחוץ פנימה.

דניאל 2 ודניאל 7: מה עולה בגורל הממלכות?

הן מופיעות, באות זו אחר זו ונעלמות לפני כינונו של שלטון סופי.

דניאל 3 ודניאל 6: מה עולה בגורל הנאמנים בתוך הממלכות הללו?

אפשר לאיים עליהם ולדון אותם, אך נאמנותם אינה תלויה בסמכות השליטים.

דניאל 4 ודניאל 5: למי יש בסופו של דבר הסמכות על השליטים?

העליון יכול להרים, להשפיל או לשלול את כוחם.

שלוש הרמות מתכנסות כך אל תיאולוגיה אחת של ההיסטוריה.

14. קריאה אפשרית גם מן המרכז אל החוץ

אפשר לעבור את המבנה גם בכיוון ההפוך.

במרכז:

האלוהים מפעיל את סמכותו על המלכים.

ואחר כך:

ריבונות זו מאפשרת לנאמנים להישאר נאמנים למרות החלטות המלכים.

לבסוף:

היא מבטיחה שגם הממלכות עצמן אינן נצחיות.

המבנה הספרותי מקשר כך בין ריבונות, נאמנות ותקווה.

15. מדוע דניאל 7 נמצא אחרי דניאל 6?

ארגון זה מאפשר גם להבין את מקומו של דניאל 7.

מבחינה כרונולוגית חזונו שייך לשנה הראשונה של בלשאצר (דָּנִיֵּאל 7.1) ולכן קודם לאירועי דניאל 5.

ובכל זאת הפרק מופיע אחרי דניאל 6.

מיקום זה מאפשר לו להשיב ישירות לדניאל 2 ולסגור את החלק הארמי הגדול.

הסדר הנוכחי של הספר מעדיף אפוא כאן את ההלימה הספרותית והתיאולוגית על פני כרונולוגיה קפדנית.

16. מבנה חזק, אך עליו להישאר בשירות הטקסט

קיומן של התאמות אלה אינו אומר שלכל פרט יש בהכרח מקביל סימטרי.

יהיה זה מוגזם לנסות למצוא בדניאל 7 מקביל לכל רכיב של הפסל בדניאל 2.

כמו כן, לא לכל פרטי הכבשן יש בהכרח מקביל בסיפור גוב האריות.

הכיאזמוס נוגע בעיקר לנושאים הגדולים ולתפקידם של הפרקים.

הזהירות המתודולוגית מורה אפוא לשמור על ההקבלות הניתנות לצפייה בבירור מבלי להרבות בהתאמות באופן מלאכותי.

17. טבלה מסכמת של ההתאמות

טבלה זו מאפשרת לראות את ההתאמות מבלי לטעון שהפרקים זהים.

סיכום הנספח

המבנה של דניאל 2 עד 7 הוא אחד היסודות הספרותיים הבולטים ביותר בספר.

הוא משלב אחדות לשונית, שכן הכול כתוב בארמית, עם אחדות נושאית, שכן הפרקים משיבים זה לזה לפי שלוש התאמות גדולות.

בקצוות נמצאות הממלכות וגורלן.

בפנים נמצאים הנאמנים העומדים מול השלטון המדיני.

במרכז נמצאים השליטים עצמם העומדים מול סמכותו של העליון.

את המבנה אפשר לסכם כך:

ממלכות → נאמנים → שליטים → שליטים → נאמנים → ממלכות.

ארגון זה מאפשר לתפוס את האחדות העמוקה של הסיפורים והחזונות.

הממלכות אינן נצחיות.

הנאמנים יכולים להיבחן מבלי שלשלטון המדיני תהיה עליהם סמכות מוחלטת.

השליטים עצמם נשארים כפופים למשפט.

הבנייה הספרותית של דניאל 2–7 נעשית כך נושאת המסר שהיא מארגנת:

השלטון האנושי זמני; הריבונות האלוהית נשארת.

1. חלוקה מועילה אך בלתי מספקת

ההצגה המסורתית של הספר מבחינה בדרך כלל בין שני חלקים גדולים:

דניאל 1-6: הסיפורים ההיסטוריים;

דניאל 7-12: החזיונות הנבואיים.

הבחנה זו נשארת מועילה להיכרות ראשונה.

היא אכן מתאימה לשינוי במאפיין הספרותי השולט. הפרקים הראשונים מספרים בעיקר על אירועים שעברו על דניאל ועל חבריו, ואילו האחרונים מוסרים בעיקר חזיונות שדניאל קיבל.

עם זאת, אסור שחלוקה זו תהפוך להפרדה מוחלטת.

דניאל 2 כבר מכיל התגלות נבואית חשובה על רצף הממלכות.

דניאל 7, אף שהוא שייך לחזיונות, נשאר קשור מבחינה לשונית וספרותית לקטע הארמי של דניאל 2-7.

סיפורים ונבואות שזורים אפוא זה בזה בקשר הדוק.

2. הסיפורים קובעים את השאלה היסודית של הספר

דניאל 1 נפתח באירוע מכריע מבחינה היסטורית ותיאולוגית:

"בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר מלך בבל ירושלים ויצר עליה" (דָּנִיֵּאל 1.1).

על פניו נראה שהאירוע מבטא את ניצחונה של בבל.

אולם הפסוק הבא נותן מיד פירוש:

"ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה" (דָּנִיֵּאל 1.2).

ניסוח זה קובע מראשית הדרך הבחנה יסודית בין שתי רמות של קריאה.

ברמה הגלויה, נבוכדנצר כובש.

ברמה התיאולוגית, הטקסט מצהיר שה' נשאר ריבון גם בתבוסתה של יהודה.

המתח הזה בין מה שנראה כמנהל את ההיסטוריה לבין מי שמנהל אותה באמת עובר לאורך הספר כולו.

3. דניאל 1: נאמנות בעולם הנשלט בידי מעצמה זרה

הפרק הראשון עדיין אינו כולל את החזיונות הגדולים על הממלכות.

אולם הוא מעלה את השאלה שהסיפורים הבאים ייתנו לה כמה תשובות:

כיצד נשארים נאמנים לאלוהים כשחיים תחת סמכותה של ממלכה זרה?

דניאל וחבריו אינם חיים עוד בירושלים.

הם מקבלים שמות חדשים.

הם מתחנכים בתרבות החצר הבבלית.

הם נדרשים לשרת מנהל זר.

ואף על פי כן הסיפור מראה שהשתלבות מנהלית והתבוללות דתית אינן בהכרח היינו הך.

דניאל יכול ללמוד ולשרת מבלי לוותר על מה שהוא רואה כשייך לנאמנותו לאלוהים.

4. דניאל 2: הסיפור הופך לנבואה

דניאל 2 הוא נקודת המפגש הגדולה הראשונה בין סיפור לנבואה.

הפרק נפתח כסיפור חצר.

נבוכדנצר מוטרד מחלום.

חכמי בבל אינם מסוגלים להיענות לדרישתו.

דניאל וחבריו מאוימים אז בגזירת המלך.

אך הסיפור מוביל בהדרגה אל התגלות נבואית.

דניאל מצהיר:

"יש אלוה בשמים גלה רזים, והודיע למלך נבוכדנצר מה שיהיה באחרית הימים" (דָּנִיֵּאל 2.28).

כך עובר הפרק ממשבר אישי אל חזון על תולדות הממלכות.

מעבר זה יסודי להבנת הספר כולו.

5. מן החוויה האישית אל תולדות האימפריות

דניאל 2 מראה כיצד מצב הנוגע לכמה יחידים הופך לנקודת מוצא של התגלות רחבה בהרבה.

דניאל מסכן תחילה את חייו יחד עם חכמי בבל.

ההתגלות שהוא מקבל נוגעת אחר כך לרצף הממלכות.

את התנועה אפשר לסכם:

סכנה אישית → תפילה → התגלות → פירוש → תולדות הממלכות.

כך מתחיל הספר לקשור את ההיסטוריה האישית של דניאל להיסטוריה האוניברסלית.

עיקרון זה יחזור בפרקים הבאים.

6. דניאל 3: השלטון דורש פולחן

דניאל 3 חוזר אל הסיפור.

נבוכדנצר מקים צלם ודורש מן הפקידים שנאספו להשתחוות לפניו.

שדרך, מישך ועבד נגו מסרבים.

הסכסוך אינו מעמיד סתם שלושה אנשים מול שליט.

הוא מעלה את שאלת גבולותיה של הסמכות המדינית.

שלושת היהודים אינם מערערים על עצם קיומו של השלטון הבבלי.

הם אף משרתים במנהלו.

אך הם מסרבים לתת לו את מה ששייך, לפי אמונתם, לאלוהים.

כך מראה הסיפור שסמכות מדינית ממשית אינה בהכרח סמכות מוחלטת.

7. דניאל 4: השליט עצמו כפוף

דניאל 4 עושה צעד נוסף.

המלך השולט על כל כך הרבה בני אדם מגלה שהוא עצמו אינו בלתי תלוי בכל סמכות עליונה.

דניאל מסביר לו:

"העליון שליט במלכות אנוש [...] ולמי שיצבה יתננה" (דָּנִיֵּאל 4.25).

חוויית נבוכדנצר הופכת לסיפור את מה שהחזיונות יפתחו בקנה מידה של אימפריות.

שליט יכול להיראות בלתי מנוצח.

ועם זאת כוחו נשאר מוגבל.

8. דניאל 5: ממלכה יכולה להיעלם בלילה אחד

דניאל 5 מעביר את אותו עיקרון לקנה המידה של אימפריה.

בלשאצר עורך את משתהו בשעה שהשלטון הבבלי מגיע אל קצו.

הכתובת שדניאל פירש מכריזה:

"מנה אלהא מלכותך והשלמה" (דָּנִיֵּאל 5.26).

ואחר כך:

״מלכותך נחלקה ונתנה למדי ולפרס״ (דָּנִיֵּאל 5.28).

הפרק מסתיים בפתאומיות:

"בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא כשדיא" (דָּנִיֵּאל 5.30).

כך נעשית נפילת בבל הדגמה סיפורית לאופיין הזמני של הממלכות האנושיות.

9. דניאל 6: האימפריות משתנות, המבחן נשאר

דניאל 6 מתרחש תחת שלטון חדש.

בבל נעלמה.

ואף על פי כן דניאל נאלץ שוב להתמודד עם מצב שבו החלטה מדינית מתנגשת בנאמנותו לאלוהים.

שינוי זה חשוב.

הבעיה היסודית של הספר אינה נוגעת אפוא רק לבבל.

האימפריות יכולות להשתנות מבלי שהמתחים בין הכוח האנושי לנאמנות הדתית ייעלמו.

דניאל עובר את חילוף הממלכה, אך שומר על אותה נאמנות.

10. מה שהסיפורים קבעו

בסוף דניאל 6 כבר הודגמו כמה עקרונות.

אלוהים נשאר ריבון כשעמו נחל תבוסה - דניאל 1.

אלוהים מגלה את גורל הממלכות - דניאל 2.

הסמכות המדינית פוגשת גבול כשהיא דורשת סגידה - דניאל 3.

גם השליט עצמו יכול להיות מושפל - דניאל 4.

אימפריה יכולה להישפט ולהיעלם - דניאל 5.

הנאמנות יכולה להישמר חרף חילוף השלטון - דניאל 6.

הסיפורים הכינו אפוא את השאלות הגדולות המפותחות בחזיונות.

11. דניאל 7: מעבר מהסיפורים אל החזיונות

דניאל 7 תופס מקום חשוב במיוחד.

הוא פותח את סדרת החזיונות המסופרים בגוף ראשון, ובו בזמן מסיים את הקטע הארמי שהחל בדניאל 2.

כך הוא מהווה ציר אמיתי.

הסיפורים הראו כמה שליטים בודדים.

דניאל 7 מראה עכשיו את הממלכות עצמן בצורה סמלית.

הסיפורים הראו נאמנים מאוימים.

דניאל 7 מראה את הקדושים מול כוח רודף.

הסיפורים הראו מלכים הנשפטים.

דניאל 7 מציג סצנת משפט שמימית.

שינוי הסוגה הספרותית אינו אפוא שינוי של נושא.

החזיון מרחיב את מה שהסיפורים כבר הדגימו.

12. מן השליט הפרטי אל הממלכות העוקבות

אפשר להבחין בבירור בהתקדמות זו.

בדניאל 4 מושפל מלך אחד.

בדניאל 5 נעלמת ממלכה אחת.

בדניאל 7 כמה ממלכות משולבות בחזון אחד של ההיסטוריה.

הספר מרחיב בהדרגה את נקודת המבט.

הוא יוצא ממצבים פרטיים כדי להוביל להבנה כללית של תולדות הכוחות האנושיים.

13. דניאל 8: ההיסטוריה הנבואית נעשית מדויקת יותר

דניאל 8 ממשיך בתנועה זו ומספק זיהויים מפורשים.

האיל מתאים למדי ופרס.

השעיר מתאים ליוון (דָּנִיֵּאל 8.20-21).

הנבואה אינה מדברת אפוא עוד רק על ממלכות בלתי מוגדרות.

כוחות מסוימים נקראים בשמם.

ההתקדמות בין דניאל 2, דניאל 7 ודניאל 8 יכולה להיות מוצגת כך:

דניאל 2: רצף כללי של הממלכות

↓

דניאל 7: העמקה סמלית ומשפט

↓

דניאל 8: זיהוי מדויק יותר של מעצמות מסוימות

החזיונות נעשים בהדרגה מפורטים יותר.

14. דניאל 9: ירושלים חוזרת לקדמת הבמה

דניאל 9 מציג מוקד חדש.

דניאל קורא את נבואת ירמיהו על חורבות ירושלים ועל שבעים השנה (דָּנִיֵּאל 9.2).

לאחר מכן הוא מתפלל על עמו ועל העיר.

התגלות שבעים השבועות משתלבת אפוא בהקשר השונה מזה של חזיונות האימפריות הגדולים.

השאלה אינה עוד רק:

מה יהיה בסופן של הממלכות?

היא נעשית גם:

מה יהיה בסופן של ירושלים ושל עמו של דניאל?

כך מתכנסת התנועה הנבואית סביב תולדות העם והעיר.

15. דניאל 10-12: ההיסטוריה הנראית והסכסוך הבלתי נראה

ההתגלות הגדולה האחרונה מרחיבה עוד את נקודת המבט.

דניאל 10 מציג מציאויות החורגות מן הרמה המדינית הגלויה בלבד.

"שר מלכות פרס", "שר יוון" ומיכאל מופיעים בתיאור ההתגלות (דָּנִיֵּאל 10.13, 20-21).

הספר אינו מצמצם אפוא את ההיסטוריה לרצף של החלטות אנושיות.

הוא מציג גם ממד בלתי נראה של הסכסוך.

דניאל 11 מפתח אחר כך רצף ארוך של מאבקים מדיניים.

דניאל 12 מוביל לבסוף מעבר לסכסוכים אלה אל הגאולה ואל התחייה.

16. מן ההיסטוריה אל התחייה

ההתקדמות הכללית נעשית אז ברורה במיוחד.

הספר מתחיל עם:

ירושלים הנצורה.

הוא נמשך עם:

נאמנים החיים בתוך אימפריות.

אחר כך באים:

רצף הממלכות;

הרדיפות;

המשפטים;

ההצלה.

לבסוף, דניאל 12 מכריז:

"ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" (דָּנִיֵּאל 12.2).

אופקו של הספר חורג אפוא בסופו של דבר מן ההיסטוריה המדינית בלבד.

אפילו המוות אינו עוד גבולו האחרון.

17. הסיפורים נותנים לנבואות פנים אנושיות

בלי הסיפורים אפשר היה לקרוא את החזיונות רק כרצף מופשט של ממלכות ותאריכים.

הפרקים הראשונים מונעים צמצום זה.

הם מראים מה פירוש הדבר, הלכה למעשה, לחיות בתוך האימפריות שהוכרזו.

צריך לאכול, לעבוד, לנהל, לשרת, להתפלל, לקבל החלטות ולפעמים לסרב לציית.

הנבואות נוגעות אפוא לממלכות, אך הסיפורים מראים את בני האדם החיים בתוך הממלכות הללו.

זיקה זו מעניקה לספר עומק מיוחד.

18. החזיונות נותנים לסיפורים את אופקם

ולהפך, בלי החזיונות אפשר היה לקרוא את הסיפורים כאוסף פשוט של סיפורי גאולה.

גם החזיונות מונעים צמצום זה.

כבשן האש, גוב האריות, השפלתו של נבוכדנצר ונפילתו של בלשאצר משתלבים בתפיסה רחבה יותר של ההיסטוריה.

הם נעשים דוגמאות פרטיות לעיקרון שהחזיונות מפתחים בקנה מידה גדול:

אין שום כוח ארצי שהוא סופי.

החזיונות נותנים אפוא לסיפורים את אופקם ההיסטורי והאסכטולוגי.

19. תאולוגיה אחת המובעת בשתי צורות

סיפורים וחזיונות משתמשים בצורות ספרותיות שונות.

הסיפור מראה.

החזיון מסמל ומכריז.

אך שניהם מתכנסים אל כמה קביעות משותפות:

אלוהים נשאר ריבון בתוך השינויים המדיניים.

הממלכות האנושיות הן זמניות.

הנאמנות יכולה להוביל לניסיון.

המשפט שייך בסופו של דבר לאלוהים.

להיסטוריה יש כיוון.

הגאולה היא האופק האחרון של עם אלוהים.

התכנסות זו היא אחד הטיעונים החשובים ביותר בעד קריאה מאוחדת של הספר.

20. תרשים כללי של הקשר

את הכול אפשר לסכם כך:

טבלה זו אינה אומרת שסיפור מתאים אך ורק לחזיון אחד.

היא מראה את הקשרים הנושאיים העיקריים העוברים בספר.

21. התקדמות קוהרנטית

הזיקה בין סיפורים לחזיונות מאפשרת לבסוף להבליט התקדמות כללית:

דניאל 1: כיצד חיים בגלות?

דניאל 2-6: כיצד אלוהים פועל בתוך הממלכות?

דניאל 7-8: מהו גורלן של ממלכות אלה?

דניאל 9: כיצד משתלבות תולדות ירושלים ועמו של דניאל בתכנית זו?

דניאל 10-12: לאיזו התגשמות פונה ההיסטוריה?

אין להפוך התקדמות זו לחלוקה נוקשה.

עם זאת היא מאפשרת להבחין בעקביות התנועה הכללית.

סיכום הנספח

הסיפורים ההיסטוריים והחזיונות הנבואיים של דניאל אינם מהווים שני אוספים עצמאיים.

הם מפתחים בצורות שונות הבנה אחת של ההיסטוריה.

הסיפורים מראים את הריבונות האלוהית באירועים.

החזיונות מגלים ריבונות זו בכיוון הכללי של ההיסטוריה.

הסיפורים מראים נאמנים העומדים מול שלטונות מדיניים.

החזיונות מראים שגם השלטונות הללו עצמם זמניים.

הסיפורים מראים גאולות פרטיות.

החזיונות מובילים לבסוף אל גאולה החורגת מן הנסיבות המיידיות ומגיעה, בדניאל 12, אל תקוות התחייה.

את הזיקה אפשר אפוא לסכם בנוסחה:

הסיפורים מראים כיצד לחיות בתוך הממלכות; החזיונות מגלים מה יעלה בגורל הממלכות.

שני הממדים הכרחיים.

יחדיו הם מעניקים לספר דניאל את אחדותו ההיסטורית, הנבואית והתיאולוגית.

1. התגלות מתקדמת

אחד המאפיינים של ספר דניאל הוא החזרה על נושאים שכבר הוצגו.

חזון ראשון מציג מבנה כללי.

חזון מאוחר יותר חוזר על מרכיבים מסוימים, מפתח אותם או מדייק אותם.

שיטה זו מופיעה במיוחד בחזיונות העוסקים בממלכות.

לכן עדיף לקרוא את הנבואות לפי עיקרון של התקדמות והעמקה ולא כהתגלויות בלתי תלויות לחלוטין.

תצפית זו אינה אומרת שכל החזיונות מתארים בדיוק את אותם אירועים.

לחלקם היקף רחב יותר; אחרים מרכזים את תשומת הלב בתקופה או בשאלה מסוימת.

2. דניאל 2: המבנה הכללי

דניאל 2 מציג את התיאור הנבואי הגדול הראשון בספר.

נבוכדנאצר רואה פסל המורכב מכמה חומרים:

• ראש של זהב;
• חזה וזרועות של כסף;
• בטן וירכיים של נחושת;
• שוקיים של ברזל;
• רגליים שבהן מעורבים ברזל וחרס.

אבן שנחצבה "לא בידיים" פוגעת אחר כך בפסל והופכת להר גדול המלא את כל הארץ (דָּנִיֵּאל 2.31-35).

דניאל מסביר שחלקי הפסל השונים מייצגים רצף של ממלכות (דָּנִיֵּאל 2.36-43).

החזון קובע כך מבנה ראשון:

ממלכה → ממלכה → ממלכה → ממלכה → התערבות אלוהית → ממלכה שלא תחרב לעולם.

דניאל 2 מספק את המסגרת הכללית שממנה ניתן יהיה להשוות כמה חזיונות מאוחרים יותר.

3. דניאל 7: אותה שאלה מנקודת מבט אחרת

דניאל 7 חוזר על נושא רצף הממלכות.

אולם מתכות הפסל מוחלפות בארבע חיות העולות מן הים.

הפירוש מבהיר:

"אלה החיות הגדולות, שהן ארבע, ארבעה מלכים יקומו מן הארץ" (דָּנִיֵּאל 7.17).

ההתאמה הכללית לדניאל 2 היא אפוא חזקה.

עם זאת, דניאל 7 מביא כמה מרכיבים חדשים:

• הממלכות מופיעות בצורת חיות;
• החיה הרביעית זוכה לתשומת לב מיוחדת;
• מוזכרות עשר קרניים;
• קרן קטנה אחרת מופיעה;
• מעצמה זו רודפת את הקדושים;
• בית דין שמימי יושב לדין;
• מי שדומה לבן אדם מקבל את השלטון;
• הקדושים מקבלים לבסוף את הממלכה.

לפיכך דניאל 7 אינו חוזר סתם על דניאל 2.

הוא מעמיק את החזון הראשון.

4. מחזון השליט אל חזון הנביא

הבדל חשוב מפריד גם בין דניאל 2 לדניאל 7.

דניאל 2 מספר על חלום שניתן לנבוכדנאצר ואחר כך פורש על ידי דניאל.

דניאל 7 מספר על חזון שדניאל קיבל ישירות.

המסגרת הנבואית הראשונה מוצגת אפוא דרך מבטו של מושל עובד אלילים.

השנייה ניתנת לנביא עצמו.

הבדל זה מלווה גם בשינוי בדרך ההצגה.

לפסל שבדניאל 2 מראה מרשים.

החיות שבדניאל 7 מבליטות יותר את אכזריותן של המעצמות הארציות.

5. דניאל 8: מעצמות מסוימות מזוהות

דניאל 8 ממשיך את ההתפתחות הנבואית.

הפעם מופיעות בחזון בעיקר שתי חיות:

איל;

תיש.

הטקסט מספק אחר כך זיהוי מפורש:

"הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס. וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן" (דָּנִיֵּאל 8.20-21).

הבהרה זו היא שלב חשוב.

בדניאל 2 ובדניאל 7 הופיעו הממלכות בעיקר בצורה סמלית.

בדניאל 8 מעצמות מסוימות נקראות בשמן ישירות.

ההתגלות נעשית אפוא ניתנת יותר לזיהוי היסטורי.

6. דניאל 8 אינו חוזר על כל הרצף הקודם

דניאל 8 אינו מציג ארבע ממלכות עוקבות באותה צורה כמו דניאל 2 ודניאל 7.

החזון מרכז את תשומת הלב בשלבים מסוימים וייחודיים.

הבדל זה חשוב מבחינה מתודולוגית.

השוואת נבואות אינה מחייבת בהכרח להתאים כל מרכיב למרכיב זהה בכל החזיונות.

דניאל 8 בוחר ומפתח חלקים מסוימים של ההיסטוריה הנבואית.

הוא מוסר במיוחד מידע נוסף על הסכסוך בין המעצמה המיוצגת על ידי האיל לזו המיוצגת על ידי התיש, ואחר כך על המעצמה העולה מן החלוקה שלאחר מכן.

7. מן הכללי אל הפרטי

היחס בין שלושת החזיונות הגדולים הראשונים יכול אפוא להיות מסוכם כך:

דניאל 2: מסגרת כללית

↓

דניאל 7: חזרה והעמקה

↓

דניאל 8: ריכוז וזיהוי של מעצמות מסוימות

תנועה זו היא עיקרון חשוב לפירוש הספר.

נבואה מאוחרת יותר יכולה להאיר נבואה קודמת מבלי לשחזר אותה בהכרח במלואה.

8. דניאל 9: שינוי מוקד

לדניאל 9 מבנה שונה.

הפרק מתחיל לא בחזון חדש על ממלכות, אלא בקריאת נבואה קודמת.

דניאל מסביר:

"אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר הנצחי אל ירמיה הנביא, למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה" (דָּנִיֵּאל 9.2).

קריאה זו מובילה את דניאל לתפילה.

התגלות שבעים השבועות באה בתגובה לצעד זה.

הפרספקטיבה מתרכזת כעת במיוחד ב:

• עמו של דניאל;
• ירושלים;
• החטא;
• הכפרה;
• הצדק;
• המשיח;
• העיר והמקדש;
• הגשמת התקופה שהוכרזה.

דניאל 9 אינו אפוא רק גרסה חדשה של דניאל 2, 7 או 8.

הוא מציג מוקד מיוחד.

9. נבואה כרונולוגית מיוחדת

דָּנִיֵּאל 9.24 מכריז:

"שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך."

ניסוח זה מבדיל את הנבואה מן ההצגות הסמליות הגדולות שקדמו לה.

הפסל שבדניאל 2, החיות שבדניאל 7 והאיל והתיש שבדניאל 8 מציגים רצפים של מעצמות.

דניאל 9 מציג תקופה המאורגנת במפורש בשבועות.

העיון המפורט בכרונולוגיה זו שייך לפירוש המוקדש לדניאל 9.

במסגרת המבנה הכללי של הספר, העיקר הוא שההתגלות מתרכזת כעת בעמו של דניאל ובירושלים.

10. דניאל 10: מבוא להתגלות האחרונה

דניאל 10 פותח את היחידה הנבואית הגדולה האחרונה.

אין לבודד את הפרק מדניאל 11 ומדניאל 12.

הוא מספק את ההקשר להתגלות שבאה אחריו.

דניאל נמצא בשנה השלישית לכורש (דָּנִיֵּאל 10.1).

החזון מציג גם ממד בלתי נראה של הסכסוך, בכך שהוא מזכיר בין השאר את שר מלכות פרס, את מיכאל ואת שר יוון (דָּנִיֵּאל 10.13, 20-21).

הפרק מכין אפוא את הקורא להבין שהאירועים הפוליטיים המתוארים לאחר מכן אינם מוצגים רק בממדם האנושי.

11. דניאל 11: פיתוח היסטורי מפורט במיוחד

דניאל 11 בולט בהיקף האירועים הפוליטיים שהוא מתאר.

שליטים מחליפים זה את זה.

נכרתות בריתות.

נישואים פוליטיים נכשלים.

פורצות מלחמות.

ממלכות מתנגשות.

מופיעות רדיפות.

הנבואה נעשית מפורטת הרבה יותר מאשר בהצגות הכלליות של דניאל 2 ושל דניאל 7.

התנועה שהוזכרה קודם נמשכת אפוא:

מבנה כללי → העמקה → זיהוי → פיתוח מפורט.

12. דניאל 12: ההיסטוריה מוליכה אל ההתגשמות

דניאל 12 מוביל את ההתגלות האחרונה אל האופק הסופי שלה.

הפרק מזכיר תקופת צרה ואחר כך את גאולת העם (דָּנִיֵּאל 12.1).

אחר כך הוא מכריז:

"ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם" (דָּנִיֵּאל 12.2).

ההתקדמות הנבואית מגיעה כך לרמה החורגת מן השינויים הפוליטיים.

ההיסטוריה של הממלכות מובילה לבסוף אל שאלת גורלם של בני האדם ואל התחייה.

13. התקדמות מן המדיני אל האסכטולוגי

אפשר לייצג את מכלול החזיונות בצורה מפושטת:

דניאל 2רצף כללי של הממלכות.

↓

דניאל 7ממלכות, רדיפה, משפט ושלטון עולמי.

↓

דניאל 8זיהוי ופיתוח של מעצמות מסוימות.

↓

דניאל 9ירושלים, עמו של דניאל ושבעים השבועות.

↓

דניאל 10-11פיתוח מפורט של הסכסוכים והממד הבלתי נראה של ההיסטוריה.

↓

דניאל 12צרה, גאולה ותחייה.

ההתגלות מתקדמת אפוא מהצגה כללית של ההיסטוריה הפוליטית אל האופק האסכטולוגי שלה.

14. טבלת השוואה של ההתגלויות הגדולות

טבלה זו מראה את ההתקדמות מבלי לטעון שלכל החזיונות יש בדיוק אותו היקף נבואי.

15. חזרה והשלמה

החזרה הנבואית ממלאת תפקיד חשוב בדניאל.

אך יש להבין נכון את המונח "חזרה".

כאשר דניאל 7 חוזר לרצף ממלכות שכבר מופיע בדניאל 2, הוא אינו משחזר סתם את החזון הראשון.

הוא מוסיף מרכיבים חדשים.

כאשר דניאל 8 חוזר על מעצמות מסוימות, הוא מזהה אותן ביתר דיוק.

כאשר דניאל 11 מפתח סכסוכים פוליטיים, הוא מספק רמת פירוט שלא הייתה בחזיונות הקודמים.

לכן מדויק יותר לדבר על:

חזרה תוך העמקה;

חזרה בדיוק רב יותר;

השלמה הדרגתית.

16. השוואה שצריכה לצאת מכל טקסט

התקדמות זו מחייבת כלל מתודולוגי.

כל חזון צריך להילמד תחילה לגופו.

יש לבחון:

• את הקשרו;
• את סמליו;
• את הפירושים שהטקסט מספק;
• את הכרונולוגיה שלו;
• את מאפייניו המיוחדים.

רק לאחר מכן אפשר להשוות אותו לחזיונות האחרים.

פעולה בסדר הפוך עלולה לאלץ חזון להיכנס למערכת שנבנתה על בסיס חזון אחר.

ההשוואה צריכה להאיר את הטקסט, לא להחליף אותו.

17. להתאמות המפורשות צריכה להיות עדיפות

זיהויים מסוימים ניתנים ישירות על ידי דניאל.

לדוגמה:

"האיל [...] מלכי מדי ופרס" (דָּנִיֵּאל 8.20).

"והצפיר השעיר מלך יוון" (דָּנִיֵּאל 8.21).

לציונים אלה ערך פרשני גדול יותר מאשר להשוואות הבנויות אך ורק על דמיון.

לכן על השיטה לצאת תמיד מן הפירושים הפנימיים לפני שמרחיבים את ההשוואה.

18. התאמות משוחזרות צריכות להישאר מזוהות ככאלה

השוואות אחרות דורשות שחזור היסטורי או תיאולוגי.

הן יכולות להיות מוצקות ועקביות מבלי שהטקסט מנסח אותן במפורש.

יש אז לשמור על ההבחנה היסודית בין:

מה שהטקסט מזהה;

מה שההיסטוריה מאפשרת לקשור;

מה שהפירוש משחזר.

הבחנה זו חשובה במיוחד לכרונולוגיות נבואיות ולניסיונות ליישוב מפורט בין כמה חזיונות.

19. החזיונות מתכנסים אל שאלה אחת

למרות ההבדלים ביניהן, הנבואות הגדולות של דניאל מתכנסות אל שאלה יסודית:

מהי תוצאת תולדות הממלכות האנושיות?

דניאל 2 משיב בממלכה שלא תחרב לעולם.

דניאל 7 משיב במשפט ובשלטון עולמי.

דניאל 8 מראה שגם למעצמות המאיימות ביותר יש גבול.

דניאל 9 מציב את ירושלים ואת עמו של דניאל בתוך כרונולוגיה מכוונת.

דניאל 10-12 מוביל את הסכסוכים עד לגאולה ולתחייה.

ריבוי החזיונות אינו הורס אפוא את אחדותם.

20. התגלות שדניאל עצמו אינו מבין את כולה

עיקרון ההתקדמות מופיע אפילו בחוויה האישית של דניאל.

הנביא מקבל את החזיונות, לעיתים שואל על משמעותם ולעיתים נשאר נבוך.

בסוף הספר הוא מודה:

"ואני שמעתי ולא אבין" (דָּנִיֵּאל 12.8).

הצהרה זו היא אמצעי זהירות חשוב לכל לימוד נבואי.

לקבל או לקרוא התגלות אין פירושו בהכרח לשלוט מיד בכל פרטיה.

הספר עצמו שומר על הבחנה בין ההתגלות שניתנה לבין ההבנה המלאה של הגשמתה.

סיכום הנספח

החזיונות הגדולים של דניאל יוצרים התקדמות.

דניאל 2 קובע את המסגרת הכללית.

דניאל 7 חוזר על מסגרת זו ומעמיק אותה.

דניאל 8 מזהה מעצמות מסוימות ומרכז את הנבואה יותר.

דניאל 9 מעביר את תשומת הלב לירושלים, לעמו של דניאל ולשבעים השבועות.

דניאל 10-12 מפתח את ההתגלות הגדולה האחרונה עד לצרה, לגאולה ולתחייה.

התקדמות זו ניתנת לסיכום כך:

מבנה → העמקה → דיוק → התמקדות → פיתוח → התגשמות.

לפיכך אין לבודד את נבואות דניאל זו מזו ואין למזג אותן באופן מלאכותי.

לכל אחת מבנה ומסר משלה.

עם זאת, השוואתן מגלה קוהרנטיות כללית: ככל שהחזיונות באים זה אחר זה, ההיסטוריה נעשית מדויקת יותר ואופקה הסופי ניכר בבהירות רבה יותר.

1. שני קצוות של הספר

דניאל 1 ודניאל 12 שייכים להקשרים שונים מאוד.

דניאל 1 מספר על בואו של דניאל וחבריו אל העולם הבבלי.

דניאל 12 שייך להתגלות הגדולה האחרונה שקיבל הנביא.

ועם זאת, הצבתם זה לצד זה מגלה התקדמות משמעותית במיוחד.

בתחילת הספר דניאל מאבד את ארצו, את מסגרת חייו ואת חלק גדול מעתידו, כפי שיכול היה לדמיין אותו.

בסוף הוא מקבל את ההבטחה הזאת:

“ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין” (דָּנִיֵּאל 12.13).

בין שני הטקסטים האלה מתרחשים כמעט חיים שלמים.

2. דניאל 1 מתחיל בתבוסה

הספר נפתח בירושלים הנצורה:

"בא נבוכדנאצר מלך בבל ירושלים ויצר עליה" (דָּנִיֵּאל 1.1).

הסצנה הראשונה הזאת היא סצנה של מהפך פוליטי.

יהודה נתונה למרות כוח זר.

כלי המקדש מובלים אל ארץ שנער.

צעירים יהודים מובאים אל סביבת החצר הבבלית.

הכול נראה כמתחיל בניצחון בבל.

3. הבהרה תאולוגית מן ההתחלה

ואולם דָּנִיֵּאל 1.2 משנה מיד את קריאת האירוע:

"ויתן אדני בידו את יהויקים מלך יהודה."

הטקסט אינו מכחיש את הניצחון הבבלי.

הוא מפרש אותו.

נבוכדנאצר אמנם פועל, אך אינו מוצג כאדון העליון של המאורעות.

קביעה זו מציגה כבר בפסוק השני את הנושא שיעבור לאורך הספר כולו:

הריבונות הנראית לעין של האימפריות אינה מבטלת את ריבונותו של אלוהים.

4. דניאל נכנס לעולם שאינו שולט בו

דניאל אינו בוחר לא את הגלות ולא את ההקשר שבו עליו מעתה לחיות.

עליו ללמוד "ספר ולשון כשדים" (דָּנִיֵּאל 1.4).

הוא מקבל שם הקשור בסביבתו החדשה.

מזון משולחן המלך מוקצב לו.

הכשרתו נקבעת בידי המינהל הבבלי.

הפרק הראשון מציג אפוא צעיר הנתון במצב שכמעט שום גורם חיצוני בו אינו בשליטתו.

השאלה היא אז: מה נותר לו באמת להחליט?

5. הנאמנות כתשובה ראשונה

דָּנִיֵּאל 1.8 נותן את התשובה:

"וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל."

הטקסט עובר כך ממה שדניאל סובל אל מה שהוא מחליט.

הוא אינו שולט באימפריה.

הוא אינו שולט בעקירתו.

הוא אינו שולט במדיניות ההכשרה של החצר.

אך הוא נשאר אחראי לנאמנותו.

עיקרון זה, המוצהר כבר בדניאל 1, יודגם בדרכים שונות בפרקים הבאים.

6. מדניאל 1 לדניאל 3: הנאמנות מול הפולחן

דניאל 3 מפתח שאלה זו עם שלושת חבריו של דניאל.

הסכסוך אינו נוגע עוד רק להשתלבות בחצר.

הוא נוגע ישירות להשתחוויה.

שדרך, מישך ועבד נגו מסרבים להשתחוות לצלם חרף איום הכבשן.

העיקרון שהוצג בדניאל 1 נעשה כך קיצוני יותר:

הנאמנות עשויה לדרוש קבלת תוצאות הסירוב.

7. מדניאל 1 לדניאל 6: נאמנות שהפכה לדרך חיים

דניאל 6 פוגש את דניאל שוב הרבה יותר מאוחר בחייו.

כוח חדש שולט עתה.

ועם זאת, כשהגזירה אוסרת זמנית בקשות המופנות לאחר זולת המלך, דניאל ממשיך להתפלל:

"כקדמת דנה" (דָּנִיֵּאל 6.9).

ביטוי זה חשוב.

הנאמנות אינה מופיעה כתגובה יוצאת דופן שהמשבר הוליד.

היא הפכה לדרך חיים.

הצעיר שהחליט "לשום על לבו" להישאר נאמן בדניאל 1 הפך לאיש הקשיש שממשיך במנהגו הרגיל חרף האיום.

8. דניאל 1.21: משפט המקדים היסטוריה שלמה

דניאל 1 מסתיים ברמז קצר מאוד:

"ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך" (דָּנִיֵּאל 1.21).

למשפט זה משקל רב כשקוראים אותו לאור הספר כולו.

דניאל מגיע תחת שלטון בבל.

אך הוא נשאר עד תקופת כורש.

האימפריה שנדמתה כל־יכולה בתחילת הספר לא תשרוד אפוא את האיש שהגלתה.

דָּנִיֵּאל 1.21 מבשר כך, עוד לפני החזיונות הגדולים, שהסדר הפוליטי שהוצג בתחילה אינו סופי.

9. הממלכות חולפות סביב דניאל

בין דניאל 1 לדניאל 12 מופיעים כמה שליטים.

נבוכדנאצר שולט.

אחר כך מלכותו מסתיימת.

שליטים אחרים יורשים אותו.

בלשאצר נופל.

בבל נעלמת כמעצמה שולטת.

סמכות חדשה מתבססת.

כורש מופיע לבסוף בציוני הזמן של הספר.

דניאל, מצדו, עובר את השינויים האלה.

אריכות ימים זו נותנת צורה מוחשית לאחד ממסרי החזיונות:

הממלכות זמניות.

10. משרידותו של דניאל אל גורל האימפריות

דָּנִיֵּאל 1.21 מראה את דניאל שורד את בבל.

דניאל 2 מרחיב אחר כך את הפרספקטיבה ומבשר רצף של ממלכות.

דניאל 7 חוזר אל הרצף הזה.

דניאל 8 מזהה כוחות מסוימים.

דניאל 11 מפתח בהרחבה את הסכסוכים בין שליטים.

דרכו האישית של דניאל והחזיונות על האימפריות משיבים אפוא זה לזה.

את מה שדניאל חווה בקנה מידה של חיים, הנבואות מציגות בקנה מידה של ההיסטוריה:

אין שום כוח אנושי קבוע.

11. דניאל 12 חורג מעבר לרצף המדיני הפשוט

אילו הסתיים הספר רק בנפילת אימפריה אחת ובעליית אחרת, מסרו היה נשאר בעיקרו פוליטי.

דניאל 12 הולך הרבה יותר רחוק.

הפרק מבשר:

"ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" (דָּנִיֵּאל 12.2).

התקווה הסופית אינה מתמצה אפוא בהחלפת ממלכה רעה בממלכה אנושית טובה יותר.

הפרספקטיבה מגיעה עד התחייה.

המוות עצמו מוצב בתוך אופק התקווה.

12. מאיום המוות אל התחייה

המוות כבר נוכח בצורות שונות בסיפורים.

דניאל והחכמים מאוימים בדניאל 2.

שלושת היהודים מושלכים לכבשן בדניאל 3.

בלשאצר מת בדניאל 5.

דניאל מושלך לגוב האריות בדניאל 6.

בסיפורים אלה כמה מעבדי אלוהים חווים הצלות המאפשרות להם להמשיך לחיות.

ואולם דניאל 12 מכניס תקווה אחרת.

כבר אין מדובר רק בהינצלות מן המוות.

מדובר בקימה אחרי המוות.

הבדל זה מסמן הרחבה גדולה של הפרספקטיבה.

13. ההצלות בסיפורים והתקווה האחרונה

אין אפוא לבלבל בין ההצלות של דניאל 3 ודניאל 6 לבין התחייה של דניאל 12.

בכבשן ובגוב האריות המוות נמנע.

בדניאל 12 המוות אכן התרחש, שכן המתעוררים "ישני אדמת עפר".

את תנועת הספר אפשר לנסח כך:

הצלה בתוך המצוקה → הצלה מול המוות → תחייה מעבר למוות.

התקווה מתרחבת בהדרגה.

14. ובכל זאת דניאל עצמו חייב למות

הדבר האחרון שנאמר לדניאל הוא מופלא משום שהוא אינו מבטיח לו להימלט מן המוות לנצח.

"ואתה לך לקץ" (דָּנִיֵּאל 12.13).

אחרי ההצלות יוצאות הדופן המסופרות בספר, גם דניאל חייב להגיע לסוף חייו.

הנאמנות אינה אפוא היעדר מוות.

אך המשפט נמשך:

"ותנוח".

ואחר כך:

"ותעמוד לנחלתך לקץ הימים".

המוות מוכר כך מבלי להיות המילה האחרונה.

15. מן העקירה בכפייה אל הנחלה

ההתאמה בין תחילת הספר לסופו נעשית כאן חזקה במיוחד.

דניאל 1 מציג אדם שנשלל ממנו אדמתו והובל לארץ זרה.

דניאל 12 מבשר לו לבסוף "נחלה".

למילה משקל מיוחד במסלול זה.

בתחילה:

דניאל נעקר.

בסוף:

הובטח לו נחלה.

בתחילה:

הוא נכנס לגלות.

בסוף:

הוא נכנס למנוחה בהמתנה להתגשמות.

בתחילה:

נראה שעתידו נקבע בידי בבל.

בסוף:

עתידו עולה על כל הממלכות שהכיר.

16. מדניאל הצעיר אל דניאל הזקן

לפי ההשערה הכרונולוגית שאומצה במחקר זה, דניאל היה כבן ארבע עשרה בעת גלותו בשנת 605 לפנה״ס.

הוא היה למעלה משמונים בעת חזיונותיו האחרונים.

הערכה זו נשארת שחזור.

עם זאת היא מאפשרת להבחין בממד הסיפורי של הספר.

דניאל אינו רק הדמות המרכזית בכמה אפיזודות עצמאיות.

הספר מלווה אדם מנעוריו עד זקנה מופלגת.

חייו הופכים כך בעצמם לחוט מנחה בין התקופות ההיסטוריות השונות שעבר.

17. נאמנות החוצה חיים שלמים

פרספקטיבה זו מאפשרת לקשר בין כמה קטעים.

דניאל 1 מציג החלטה של נאמנות בראשית דרכו.

דניאל 2 מראה את דניאל מתפלל עם חבריו.

דניאל 5 מציג אותו עדיין כמי שמכירים בו חכמה מיוחדת.

דניאל 6 מראה נוהג קבוע של תפילה.

דניאל 9 מכיל את אחת התפילות הגדולות של הספר.

דניאל 10 מציג דניאל קשיש המעורב עדיין עמוקות בחיפוש ההתגלות ובקבלתה.

נאמנותו של דניאל אינה אפוא רק מרשימה.

היא מתמשכת.

18. התקדמות מההיסטוריה האישית אל התקווה האוניברסלית

התנועה בין דניאל 1 לדניאל 12 חורגת עם זאת מן הביוגרפיה של הנביא בלבד.

הספר יוצא מאירוע מסוים:

צעיר יהודי מובא לבבל.

הוא מוביל בהדרגה אל שאלות אוניברסליות:

מה עלה בגורל הממלכות?

עד היכן יכולה להגיע הרדיפה?

מי יעשה לבסוף את המשפט?

מהי תוצאת ההיסטוריה?

מה עולה בגורל האדם אחרי המוות?

הסיפור האישי של דניאל נפתח כך אל חזון רחב בהרבה של ההיסטוריה האנושית.

19. האם יש לדבר על הקבלה ספרותית חוזרת?

הקשר בין דניאל 1 לדניאל 12 הוא ממשי ומשמעותי מבחינה תיאולוגית.

ועם זאת ראוי להיות מדויקים בהגדרתו.

המבנה הקונצנטרי של דניאל 2-7 נשען על התאמות חזקות ומסודרות במיוחד.

לגבי דניאל 1 ודניאל 12 זהיר יותר לדבר על התאמה סיפורית ותיאולוגית בין פתיחת הספר לסיומו.

קיומו של קשר זה אינו מחייב לטעון ששנים עשר הפרקים בכללותם יצרו כיאזמוס רחב.

הבחנה זו מונעת הפיכת תצפית נכונה למבנה ספרותי מדויק יותר ממה שהנתונים מאפשרים להוכיח.

20. טבלת ההתקדמות בין דניאל 1 לדניאל 12

הטבלה אינה מניחה התאמה טכנית בין כל רכיב.

היא מבליטה את הכיוון הכללי של הספר.

21. התנועה הכוללת של הספר

את מסלולו של דניאל אפשר לייצג לבסוף כך:

ירושלים הנצורה

↓

גלות

↓

נאמנות

↓

שירות בתוך הממלכות

↓

ניסיונות והצלות

↓

חזיונות רצף האימפריות

↓

משפט הכוחות

↓

הצלה

↓

תחייה

↓

הנחלה האחרונה

הספר מתחיל אפוא במצב של אובדן ומסתיים בפרספקטיבה של תקווה.

סיכום הנספח

דניאל 1 ודניאל 12 נותנים לספר שני קצוות משמעותיים במיוחד.

דניאל 1 מציג את הגולה הצעיר הנכנס לעולם שבבל שולטת בו.

דניאל 12 מציג את הנביא שהגיע לסוף דרכו ומקבל את הבטחת נחלתו.

בין השניים דניאל רואה שליטים עולים ונעלמים, אימפריות יורשות זו את זו, והנבואות מרחיבות בהדרגה את אופקן.

ההתקדמות עצומה:

מירושלים הנצורה ועד התחייה;

מן הגלות אל הנחלה;

מן השבוי הצעיר אל הנביא שהגיע לקץ חייו;

מן העוצמה הנראית של האימפריות אל ההצהרה על אופיין הזמני.

הדבר האחרון שנאמר לדניאל נותן כך סיום אישי לספר כולו:

“ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין” (דָּנִיֵּאל 12.13).

הסיפור שהחל בגלות אינו מסתיים אפוא לא בבבל, לא בפרס ואף לא במותו של דניאל.

הוא מסתיים בתקווה לעמוד שוב בקץ הימים.

1. כמה מבנים משלימים

את ספר דניאל אי אפשר להסביר בחלוקה אחת בלבד.

החלוקה המסורתית בין סיפורים לחזיונות היא ממשית, אך אינה מסבירה את החלוקה הלשונית.

החלוקה בין עברית לארמית חשובה, אך גם היא אינה מספיקה כדי להסביר את ההתקדמות הנבואית.

המבנה הקונצנטרי של דניאל 2-7 בולט במיוחד, אך אין להרחיבו באופן מלאכותי לכל שנים-עשר הפרקים.

לכן יש להבחין בין כמה רמות:

המבנה הסיפורי והנבואי;

המבנה הלשוני;

המבנה הקונצנטרי של דניאל 2-7;

הכרונולוגיה ההיסטורית;

התקדמות ההתגלויות;

התנועה התיאולוגית הכללית של הספר.

רמות אלו משלימות זו את זו.

2. רמה ראשונה: סיפורים וחזיונות

החלוקה הראשונה שאפשר להבחין בה מבוססת על הסוגה השלטת בפרקים.

דניאל 1-6 כולל בעיקר סיפורים.

דניאל 7-12 כולל בעיקר חזיונות והתגלויות נבואיות.

חלוקה זו מספקת התמצאות ראשונית בספר.

עם זאת, יש לעדן אותה.

דניאל 2 כולל נבואה מרכזית בתוך סיפור.

דניאל 7 שייך לחזיונות, אך נשאר קשור לדניאל 2-6 בשל לשונו הארמית ובשל מקומו במבנה הקונצנטרי.

הגבול בין סיפורים לחזיונות הוא אפוא גבול של דומיננטה ספרותית, ולא הפרדה מוחלטת.

3. רמה שנייה: עברית, ארמית, עברית

המבנה הלשוני מציג חלוקה אחרת:

דָּנִיֵּאל 1.1-2.4a: עברית

דניאל 2.4b-7.28: ארמית

דָּנִיֵּאל 8.1-12.13: עברית

חלוקה זו מראה מיד שהמבנה הלשוני אינו תואם את החלוקה לסיפורים וחזיונות.

דניאל 7 הוא הנקודה המאלפת ביותר.

הוא שייך לחזיונות מבחינת סוגתו, אך ליחידה הארמית הגדולה מבחינת לשונו.

לפיכך הפרק משמש ציר בין כמה מבנים.

4. רמה שלישית: דניאל 2-7

לחלק הארמי יש ארגון פנימי קוהרנטי במיוחד:

A - דניאל 2: הממלכות וממלכת האלוהים

B - דניאל 3: הנאמנים מאוימים ונחלצים

C - דניאל 4: השליט מושפל ומוחזר

C' - דניאל 5: השליט שנשפט והופל

B' - דניאל 6: הנאמן מאוים ונחלץ

A' - דניאל 7: הממלכות והממשל הנצחי

מבנה זה הוא כיאזמוס הבולט ביותר בארגון הכללי של הספר.

הוא מאפשר להבין, בין השאר, מדוע דניאל 7 מוצב אחרי דניאל 6, אף שחזונו קדם מבחינה כרונולוגית לאירועי דניאל 5.

5. רמה רביעית: הסדר הכרונולוגי

הכרונולוגיה יוצרת עוד ארגון אחר.

פרקים 7 ו-8 שייכים לימי מלכותו של בלשאצר.

לכן יש למקם אותם לפני נפילת בבל המסופרת בדניאל 5.

דניאל 9 שייך לתקופת דריוש.

דניאל 10 ממקם את ההתגלות הגדולה האחרונה בשנה השלישית של כורש.

הרצף הכרונולוגי המפושט הוא אפוא:

דניאל 1

↓

דניאל 2-4

↓

דניאל 7

↓

דניאל 8

↓

דניאל 5

↓

דניאל 6 ודניאל 9

↓

דניאל 10-12

שחזור זה נשאר משוער לגבי האירועים שהטקסט אינו מציין להם תאריך מדויק.

6. רמה חמישית: התקדמות החזיונות

החזיונות מציגים התקדמות שאינה תלויה רק בתאריכם.

דניאל 2 קובע ארכיטקטורה ראשונה של הממלכות.

דניאל 7 חוזר לארכיטקטורה זו ומעמיק אותה.

דניאל 8 מזהה כוחות מסוימים.

דניאל 9 מרכז את תשומת הלב בעמו של דניאל, בירושלים ובשבעים השבועות.

דניאל 10-12 מפתח את ההתגלות הגדולה האחרונה עד להצלה ולתחייה.

אפשר לסכם את ההתקדמות הזאת כך:

מסגרת כללית → העמקה → דיוק → התמקדות → התגשמות.

7. רמה שישית: ההתקדמות התאולוגית

למבנים ספרותיים וכרונולוגיים אלה מתווספת תנועה תאולוגית.

הספר נפתח בשאלה סמויה:

האם ניצחון בבל פירושו שאלוהי ישראל איבד את השליטה בהיסטוריה?

הפסוק דָּנִיֵּאל 1.2 כבר מצביע על כיוון התשובה, בקבעו שאדוני נתן את יהויקים ביד נבוכדנאצר.

הפרקים הבאים מפתחים בהדרגה קביעה זו.

דניאל 2 מראה שאלוהים יודע ומגלה את רצף הממלכות.

דניאל 3 מראה שהשלטון אינו יכול לכפות פולחן מבלי להיתקל בנאמנותם של עבדי אלוהים.

דניאל 4 מראה שהשליט יכול להיות מושפל.

דניאל 5 מראה שממלכתו יכולה להילקח ממנו.

דניאל 6 מראה שהנאמנות נשארת אפשרית גם תחת משטר אחר.

דניאל 7-12 מרחיב עקרונות אלה אל כל התנועה הנבואית של ההיסטוריה.

8. התפקיד המיוחד של דניאל 1

דניאל 1 ממוקם לפני היחידה הארמית הגדולה.

תפקידו מקדים.

הוא מציג:

• את המשבר ההיסטורי;
• את דניאל ואת חבריו;
• את הסביבה הבבלית;
• את שאלת הנאמנות;
• את החוכמה שנתן אלוהים;
• את האופק הכרונולוגי המגיע עד כורש.

לפסוק דָּנִיֵּאל 1.21 יש בהקשר זה תפקיד חשוב:

“ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך.”

כבר מן הפרק הראשון לומד הקורא אפוא שדניאל ישרוד אחרי שלטון בבל.

9. התפקיד המיוחד של דניאל 7

דניאל 7 תופס מקום ייחודי.

הוא בעת ובעונה אחת:

הפרק האחרון של החלק הארמי;

האיבר האחרון במבנה הקונצנטרי של דניאל 2-7;

החזון הגדול הראשון שדניאל מוסר ישירות במחצית השנייה של הספר;

העמקה ברצף הממלכות שהוכרז בדניאל 2.

לפיכך הוא אחד הצירים העיקריים של היצירה.

10. התפקיד המיוחד של דניאל 9

גם דניאל 9 בולט.

הוא מתחיל בכך שדניאל חוקר נבואה קודמת, זו של ירמיהו על שבעים השנים.

לימוד זה מוביל לתפילה ואחר כך להתגלות שבעים השבועות.

כך הפרק מקים קשר בין:

נבואה קודמת → לימוד → הבנה → תפילה → התגלות חדשה.

הוא מהווה יחידה נבואית מיוחדת שיש לנתח אותה לפרטיה בנפרד.

11. התפקיד המיוחד של דניאל 10-12

שלושת הפרקים האחרונים יש לקרוא כיחידה גדולה אחת.

דניאל 10 פותח את ההתגלות.

דניאל 11 מהווה את פיתוחה העיקרי.

דניאל 12 מוביל אל אופקה הסופי.

ההתקדמות רציפה:

הקשר ההתגלות → סכסוכים היסטוריים → מצוקה → הצלה → תחייה.

החלוקה המודרנית לשלושה פרקים אינה צריכה אפוא להסתיר את רציפותם.

12. טבלה כללית של המבנה

13. טבלת ההתאמות העיקריות

המונח "התאמה" אינו נושא כאן תמיד אותה משמעות.

דניאל 2-7 מציג ארגון קונצנטרי של ממש.

היחסים בין שאר הפרקים שייכים יותר להתקדמות, לפיתוח או לרציפות נושאית.

14. מה שיש להימנע ממנו

החקר המבני של דניאל עלול להיות מנוגד למטרתו אם הוא מבקש להרבות מבנים.

יש להימנע במיוחד:

להפוך כל חזרה ל-כיאזמוס;

לחפש סימטריה מושלמת בין שנים עשר הפרקים;

לכפות על כל חזון את הסמלים של חזון אחר;

לבלבל בין הסדר הספרותי לסדר הכרונולוגי;

לראות בחלוקות המודרניות לפרקים את הגבולות ההכרחיים של היחידות הספרותיות;

להסיק מן הדו־לשוניות מסקנות שהטקסט עצמו אינו מאפשר לקבוע בוודאות.

המבנה צריך להאיר את הטקסט, ולא להפוך למערכת הכפויה על הטקסט.

15. מה שאפשר לשמור בביטחון הרב ביותר

כמה תצפיות הן בעלות מידה גבוהה במיוחד של יציבות.

ראשית, דניאל הוא ספר דו-לשוני המאורגן ברצף עברית-ארמית-עברית.

שנית, דניאל 2.4b-7.28 מהווה יחידה ארמית חשובה.

שלישית, דניאל 2-7 מציג התאמות קונצנטריות חזקות.

רביעית, סדר הפרקים אינו כרונולוגי בהחלט.

חמישית, דניאל 10-12 יוצר התגלות גדולה אחת.

שישית, החזיונות מציגים התקדמות שבה כמה נושאים נלקחים שוב ומועמקים.

תצפיות אלה מהוות את נקודות ההתמצאות המבניות המועילות ביותר ללימוד המפורט של הספר.

16. שלוש רמות שיש תמיד להבחין ביניהן

ניתוח המבנה מאשר לבסוף את הצורך להבחין בין שלוש רמות.

מה שהטקסט מראה במישרין

למשל: מעבר שפה (דָּנִיֵּאל 2.4); חזרה לעברית בדניאל 8; שנתו הראשונה של בלשאצר (דָּנִיֵּאל 7.1); שנתו השלישית של כורש (דָּנִיֵּאל 10.1).

מה שהניתוח הספרותי מאפשר לקבוע

למשל: ההתאמות החזקות בין דניאל 2 ל-7, 3 ל-6, 4 ל-5.

מה שהפרשנות מציעה

למשל: הסיבה המדויקת לבחירה בארמית או מבנים משניים מסוימים המוצעים לפרקים אחרים.

הבחנה זו מאפשרת לשמור ללימוד את קפדנותו האקדמית.

סיכום הנספח

מבנה דניאל הוא מורכב ומלוכד כאחד.

הוא אינו נשען על עיקרון אחד, אלא על כמה רמות משלימות:

שפות;

סוגים ספרותיים;

כרונולוגיה;

התאמות;

התקדמות נבואית;

התפתחות תיאולוגית.

אחת התוצאות החשובות ביותר של ניתוח זה היא דווקא שלא לצמצם את הספר לנוסחה פשוטה מדי.

דניאל אינו רק אוסף סיפורים ואינו רק רצף נבואות.

הוא שלם שבו הסיפורים מכינים את החזיונות, החזיונות מאירים את הסיפורים, וההתגלויות השונות מעמיקות בהדרגה שאלה אחת ויחידה על הריבונות, הממלכות ותוצאת ההיסטוריה.

את המבנה הכללי אפשר לסכם לבסוף כך:

דניאל 1: להיכנס לגלות

דניאל 2-7: להבין את הממלכות ואת הריבונות האלוהית

דניאל 8-9: להעמיק בהיסטוריה הנבואית ובגורל ירושלים

דניאל 10-12: להוביל את ההתגלות עד להצלה ולתחייה

המגוון הספרותי של הספר אינו מהווה אפוא מכשול לאחדותו.

הוא אחד מאמצעי הביטוי העיקריים שלה.

1. כרונולוגיה החוצה חיים שלמים

הכרונולוגיה מאפשרת קודם כול להציב את הפרקים השונים במהלך חייו של דניאל.

הספר מתחיל בימי נבוכדנאצר וממשיך עד התקופה הפרסית. עם זאת, סדר הפרקים אינו כרונולוגי בהחלט: החזיונות של דניאל 7 ושל דניאל 8 שייכים לתקופת מלכותו של בלשאצר, ולכן קודמים לנפילת בבל המסופרת בדניאל 5.

התבוננות זו מראה שארגון הספר נענה ללוגיקה ספרותית ותיאולוגית לא פחות מאשר ללוגיקה היסטורית.

ההשערה שאומצה בלימוד זה, שלפיה דניאל היה כבן ארבע עשרה בעת גלותו בשנת 605 לפני הספירה, מאפשרת גם לעקוב בקירוב אחר הזדקנותו. אין זה נתון שהטקסט מספק במפורש, אלא נקודת ציון כרונולוגית המשמשת כדי לתפוס טוב יותר את היקף מהלך חייו.

כך מופיע דניאל כאדם שחייו חוצים כמה עשורים וכמה משטרים מדיניים.

2. ארגון לשוני מרשים

חלוקת הלשונות היא נקודת ציון חשובה שנייה:

דָּנִיֵּאל 1.1-2.4a: עברית;

דניאל 2.4b-7.28: ארמית;

דָּנִיֵּאל 8.1-12.13: עברית.

ארגון זה מונע את צמצום הספר לחלוקה המסורתית בלבד בין סיפורים היסטוריים לחזיונות נבואיים.

דניאל 7 הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך: הוא שייך לחזיונות מבחינת הסוגה הספרותית שלו, אך נשאר קשור לדניאל 2-6 בשל לשונו ובשל תפקידו בארגון הקטע הארמי.

מאחר שהספר אינו מציין במפורש את הסיבה המדויקת לבחירת שתי הלשונות הללו, ראוי בכל זאת להבחין בין התצפית הלשונית הוודאית לבין הפירושים המוצעים להסברה.

3. דניאל 2-7: הגרעין המבני המאורגן בבירור הרב ביותר

הקטע הארמי מציג ארגון קונצנטרי חזק במיוחד:

A - דניאל 2: הממלכות וממלכת האלוהים

B - דניאל 3: הנאמנים מאוימים ונחלצים

C - דניאל 4: השליט המושפל

C' - דניאל 5: השליט שנשפט

B' - דניאל 6: הנאמן מאוים ונחלץ

A' - דניאל 7: הממלכות והממשל הנצחי

מבנה זה מקשר בין שלוש שאלות גדולות.

מה עלה בגורל הממלכות?

הן באות זו אחר זו ונעלמות.

מה עלה בגורל המאמינים החיים תחת שלטונן?

הם עשויים להיבחן, אך נאמנותם אינה תלויה בקיומו הנמשך של משטר מדיני.

מה עלה בגורל השליטים עצמם?

הם נשארים נתונים למשפטו של העליון.

כך המבנה הספרותי נפגש ישירות עם המסר התיאולוגי.

4. הסיפורים והחזיונות מאירים זה את זה

אין לראות בסיפורי דניאל 1-6 מבוא פשוט שנועד להקדים את הנבואות.

הם מציבים באופן קונקרטי כמה עקרונות שהחזיונות יפתחו אחר כך בקנה מידה רחב הרבה יותר.

נבוכדנאצר מושפל.

בלשאצר מאבד את מלכותו.

בבל נעלמת.

דניאל חוצה את חילופי המשטר.

אירועים פרטיים אלה מכינים את הבנת החזיונות הנוגעים לרצף המעצמות.

ולהפך, החזיונות מעניקים לסיפורים את האופק הכללי שלהם.

חוויותיהם של דניאל ושל חבריו אינן עוד רק סיפורים אישיים של נאמנות והצלה. הן משתלבות בתפיסת היסטוריה שבה לממלכות האדם יש משך מוגבל.

5. החזיונות מתקדמים בהעמקה

השוואת הנבואות הגדולות מגלה התקדמות.

דניאל 2 מציב ארכיטקטורה ראשונה.

דניאל 7 חוזר אליה מנקודת מבט אחרת ומפתח בעיקר את המשפט, את רדיפת הקדושים ואת הממשלה הניתנת לזה שכבן אנוש.

דניאל 8 מרכז את תשומת הלב בכמה מעצמות ומזהה במפורש כמה מהן.

דניאל 9 מציג את הנבואה המיוחדת של שבעים השבועות הנוגעת לעמו של דניאל ולעיר קדשו.

דניאל 10-12 מהווה לבסוף התגלות גדולה המובילה מן הסכסוכים ההיסטוריים אל הצרה, אל ההצלה ואל התחייה.

העיקרון הכללי ניתן לסיכום:

התגלות → חזרה → העמקה → דיוק → התגשמות.

6. התקדמות שאסור שתהפוך למערכת מלאכותית

קיומן של התאמות בין הנבואות אינו אומר שלכל פרט חייב להיות בהכרח מקביל בחזון אחר.

השיטה שאומצה בלימוד זה מורכבת אפוא מבחינת כל טקסט בהקשרו שלו לפני השוואתו לאחרים.

זהירות זו חיונית.

התאמה שהטקסט נותן במפורש כבדת משקל יותר מדמיון משוחזר.

כך, דָּנִיֵּאל 8.20-21 מזהה במפורש את האיל עם מדי ופרס ואת השעיר עם יון.

קשרים אחרים עשויים להיות עקביים ואף סבירים מאוד, אך יש להציגם כפירושים כאשר אינם מנוסחים במפורש.

7. דניאל 1 ודניאל 12: שני קצוות של מסע

הלימוד חשף גם התאמה סיפורית ותיאולוגית בין תחילת הספר לסופו.

דניאל 1 מציג צעיר המובל לגלות.

דניאל 12 מציג אדם שהגיע לקץ חייו.

בתחילה, דניאל מנושל מארצו.

בסוף, מובטח לו נחלה.

בתחילה, נראה שבבל קובעת את עתידו.

בסוף, כל הממלכות שדניאל עבר דרכן מתגלות כזמניות.

בתחילה עומדת הגלות.

בסוף עומדת התחייה.

עדיף לדבר כאן על התאמה סיפורית ותיאולוגית מאשר לטעון לקיומו של כיאזמוס רחב הכולל בהכרח את שנים עשר הפרקים.

8. מן ההצלה אל התחייה

התקדמות זו היא אחת התנועות החשובות ביותר בספר.

בסיפורים הראשונים, עבדי האלוהים ניצלים ממצבים קטלניים.

שלושת היהודים יוצאים מכבשן האש.

דניאל יוצא מגוב האריות.

אך הצלות אלה נשארות זמניות.

דניאל 12 הולך רחוק יותר:

"ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" (דָּנִיֵּאל 12.2).

כך עובר הספר מההצלה מול המוות לתקווה לניצחון החורג מן המוות עצמו.

האופק האחרון של דניאל אינו אפוא רק מדיני.

הוא אסכטולוגי.

9. חוט השני: הריבונות

כל המבנים שנחקרו מתכנסים בסופו של דבר אל אותו נושא.

דניאל 1 מצהיר שה' נותן את יהויקים ביד נבוכדנאצר.

דניאל 2 מצהיר שהאלוהים משנה עתים וזמנים, מסיר מלכים ומקים מלכים (דָּנִיֵּאל 2.21).

דניאל 4 מצהיר שהעליון שליט במלכות האדם (דָּנִיֵּאל 4.25).

דניאל 5 מראה שאפשר למנות ממלכה, לשקול אותה ולקחת אותה.

דניאל 7 מציג את בית הדין השמימי ואת הממשלה הנצחית.

דניאל 12 מוביל את ההיסטוריה עד להצלה ולתחייה.

הריבונות האלוהית אינה אפוא רק נושא אחד מני רבים.

היא מעניקה לספר כולו את לכידותו.

10. טבלת סיכום סופית

11. מבנה בשירות המסר

תפקידו של הניתוח הספרותי אינו להפוך את דניאל למבנה מופשט.

להפך, הוא מאפשר להבין טוב יותר את האופן שבו המסר מתפתח.

רצף הלשונות תוחם יחידות.

ההתאמות מקרבות פרקים מסוימים.

הציונים הכרונולוגיים מחזירים את החזיונות להקשרם.

החזרות הנבואיות מאפשרות העמקה.

הסיפורים מעניקים ממד אנושי להצהרות התיאולוגיות הגדולות.

החזיונות מחזירים את החוויות האישיות אל תוך היסטוריה רחבה בהרבה.

המבנה אפוא משרת את המשמעות.

12. שלוש הבחנות לשמור עליהן לאורך כל הלימוד

מכלול הנספחים הללו מאשר לבסוף את הצורך לשמור על שלוש קטגוריות.

מה שהטקסט מצהיר במפורש.

מדובר בתאריכי המלכות שנותן דניאל, בזיהויים שמספקים פירושי החזיונות, בחילופי הלשון הנצפים ובאירועים המסופרים בפועל.

מה שההיסטוריה מאפשרת לבסס או לשחזר בסבירות מספקת.

מדובר בעיקר בהקשר הממלכות, בתיארוכים מסוימים וברצף השליטים.

מה שהפירוש מציע.

מדובר בזיהויים שהטקסט אינו נותן ישירות, בשחזורים כרונולוגיים מפורטים ובהצעות מבניות או אסכטולוגיות מסוימות.

הבחנה זו תלווה את הלימוד של כל אחד משנים עשר הפרקים.

סיכום כללי

מבנה ספר דניאל מגלה הרכב שבו כמה רמות של ארגון מונחות זו על זו מבלי להרוס את אחדות המכלול.

לספר יש היסטוריה.

יש לו ארכיטקטורה לשונית.

יש לו התאמות ספרותיות.

יש לו התקדמות נבואית.

יש לו מעל לכול כיוון.

כיוון זה ניתן לסיכום כך:

ירושלים נצורה.

דניאל יוצא לגלות.

הממלכות קמות.

המאמינים נבחנים.

השליטים נשפטים.

האימפריות נעלמות.

ההתגלויות נעשות מדויקות יותר.

ההיסטוריה צועדת אל התגשמותה.

ההצלה מוכרזת.

המתים מתעוררים.

הספר מתחיל אפוא בכוחה הבלתי ניתן לעמידה לכאורה של ממלכה אנושית ומסתיים בהבטחה העולה על כל הממלכות האנושיות.

הדבר האחרון שנאמר לדניאל מסכם את התקווה הזאת:

“ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין” (דָּנִיֵּאל 12.13).

כך, מאחורי ריבוי הסיפורים, הלשונות, החזיונות והתקופות ההיסטוריות, נשארת קבועה קביעה אחת:

הממלכות חולפות, אך ריבונותו של אלוהים נשארת; הגלות אינה היעד האחרון, והמוות עצמו אינו המילה האחרונה.