ספר דניאל, מורכב ודו־לשוני, מציג סיפורים וחזיונות נבואיים המדגימים את רצף הממלכות האנושיות ואת ריבונותו הנצחית של אלוהים. דניאל, שנשאר נאמן בגלות, נעשה נביא וחושף נבואות גדולות שמגיעות לשיאן בגאולה ובתחייה.
ספר דניאל כולל שנים עשר פרקים.
במבט ראשון נראה מבנהו פשוט למדי:
דניאל 1-6: בעיקר סיפורים;
דניאל 7-12: בעיקר חזיונות נבואיים.
חלוקה זו מועילה, אך אינה מספיקה.
דניאל 2 כולל כבר נבואה גדולה על הממלכות, ואילו דניאל 7 שייך לאותו קטע לשוני כמו הסיפורים שקדמו לו.
לספר יש אפוא כמה רמות ארגון המשלימות זו את זו.
דניאל מספר את סיפורו של צעיר יהודי שהוגלה לבבל ונשאר נאמן לאלוהים בתוך כמה תמורות מדיניות.
אך הספר מרחיק לכת הרבה מעבר לסיפורו האישי של דניאל.
דרך חלומות וחזיונות הוא מציג את רצף הממלכות, את מאבקיהן, את היעלמותן ואת הקמתו הסופית של שלטון שלא יחלוף.
כדי להבין התקדמות זו, כדאי להכיר את המבנה הכללי של הספר.
סדר הפרקים בדניאל אינו בהכרח סדר האירועים.
דניאל 5 מספר על הלילה האחרון של בלשאצר ועל נפילת בבל.
ואף על פי כן, החזיונות של דניאל 7 ושל דניאל 8 מתוארכים לימי מלכותו של בלשאצר, ולכן הם קודמים לנפילה זו.
מדוע הם מוצבים אחריה?
משום שהמחבר אינו מארגן את ספרו רק לפי הכרונולוגיה. הוא מקרב את הפרקים גם לפי נושאיהם.
יש אפוא להבחין בין שני דברים:
הסדר שבו התרחשו האירועים;
הסדר שבו הספר מציג אותם.
הבחנה זו מאפשרת להבין טוב יותר את בנייתו.
החלוקה בין עברית לארמית מגלה ארגון נוסף של הספר.
דניאל נכתב בעיקר בשתי שפות.
החלוקה הכללית היא כדלקמן:
דָּנִיֵּאל 1.1-2.4a: עברית
דניאל 2.4b-7.28: ארמית
דָּנִיֵּאל 8.1-12.13: עברית
ארגון זה חשוב משום שהוא מראה שדניאל 2 עד דניאל 7 מהווים יחידה מיוחדת.
הספר אינו מסביר את הסיבה המדויקת לבחירת שפות אלה. לכן יש לנהוג בזהירות כשמנסים לפרשה.
מה שאפשר לקבוע בוודאות הוא שגם לקטע הארמי הגדול יש ארגון ספרותי יוצא דופן.
ששת פרקי הקטע הארמי משיבים זה לזה בזוגות.
אפשר להציג את דניאל 2 עד 7 כך:
דניאל 2 - הממלכות
דניאל 3 - הנאמנים מאוימים ונגאלים
דניאל 4 - מלך גאה מושפל
דניאל 5 - מלך גאה נשפט
דניאל 6 - נאמן מאוים ונגאל
דניאל 7 - הממלכות
דניאל 2 מקביל אפוא לדניאל 7.
דניאל 3 מקביל לדניאל 6.
דניאל 4 מקביל לדניאל 5.
ארגון זה מאפשר להבין כמה נושאים מרכזיים של הספר.
1. דניאל 2 ודניאל 7 - הממלכות
דניאל 2 מציג את הפסל הגדול העשוי חומרים שונים.
דניאל 7 מציג ארבע חיות.
שני החזיונות מתארים רצף של מעצמות ארציות.
אך הם מובילים בסופו של דבר לשלטון שלא ייעלם.
דניאל 2 מכריז:
"יָקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל" (דָּנִיֵּאל 2.44).
דניאל 7 מציג מי שדומה לבן אדם ומקבל:
"שלטון, כבוד ומלכות" (דָּנִיֵּאל 7.14).
המסר ברור: הממלכות האנושיות חולפות; השלטון שהקים אלוהים נשאר.
2. דניאל 3 ודניאל 6 - הנאמנים
דניאל 3 מספר על כבשן האש.
דניאל 6 מספר על גוב האריות.
בשני הסיפורים נידונים עבדי אלוהים משום שהם מסרבים לנטוש את נאמנותם.
שלושת חבריו של דניאל מסרבים להשתחוות לפסל.
דניאל ממשיך להתפלל למרות האיסור.
בשני המקרים אלוהים מושיע אותם.
סיפורים אלה מראים כיצד אפשר להישאר נאמנים בתוך ממלכות שאינן מכירות תמיד בסמכותו של אלוהים.
3. דניאל 4 ודניאל 5 - השליטים
במרכז ארגון זה עומדים שני מלכים.
נבוכדנצר מתנשא בגאוותו ואחר כך מושפל.
בלשאצר יודע מה אירע לנבוכדנצר, אך מסרב להשפיל את עצמו. ממלכתו נלקחת ממנו.
דניאל 4 מסכם את הלקח:
"שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא" (דָּנִיֵּאל 4.25).
גם השליטים החזקים ביותר אינם מחזיקים אפוא בסמכות מוחלטת.
סיפורי דניאל וחבריו מאפשרים להבין באופן מוחשי את מה שהנבואות יכריזו אחר כך בקנה מידה גדול יותר.
הפרקים הראשונים מציגים אנשים החיים תחת שלטון מעצמות זרות.
דניאל וחבריו צריכים לעבוד, לקבל החלטות, לשרת שליטים ולעתים לסרב לפקודותיהם כשהן סותרות את נאמנותם לאלוהים.
החזיונות מרחיבים אחר כך את נקודת המבט.
הסיפורים מראים כיצד לחיות בתוך הממלכות.
החזיונות מראים מה יהיו הממלכות האלה.
שני חלקי הספר משלימים אפוא זה את זה.
החזיונות הגדולים של דניאל משלימים זה את זה ומעמיקים בהדרגה.
דניאל 2 נותן מבט כללי ראשון על רצף הממלכות.
דניאל 7 חוזר לרצף זה בצורה אחרת ומוסיף בייחוד את המשפט ואת הדמות הדומה לבן אדם.
דניאל 8 נעשה מדויק יותר ומזהה ישירות כמה מעצמות:
"הָאַיִל [...] מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס. וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן" (דָּנִיֵּאל 8.20-21).
דניאל 9 מרכז אחר כך את תשומת הלב בעמו של דניאל, בירושלים ובשבעים השבועות.
לבסוף, דניאל 10 עד 12 מהווים התגלות גדולה המובילה מן המאבקים בין הממלכות אל הגאולה והתחייה.
אפשר אפוא לסכם את ההתקדמות כך:
מבט כללי ← העמקה ← דיוק ← התגשמות.
אין ללמוד את שלושת הפרקים האחרונים כשלוש נבואות עצמאיות לחלוטין.
דניאל 10 פותח את ההתגלות.
דניאל 11 מפתח את תוכנה ההיסטורי והנבואי.
דניאל 12 מוביל התגלות זו אל סופה.
ההתקדמות נעשית:
מאבקים ← צרה ← גאולה ← תחייה.
הספר עובר אז את גבול ההיסטוריה הפשוטה של האימפריות.
דניאל 12 מכריז:
"ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" (דָּנִיֵּאל 12.2).
האופק הסופי איננו אפוא רק היעלמותה של ממלכה והחלפתה באחרת.
הוא אופק התחייה.
תחילתו וסופו של ספר דניאל מאפשרים למדוד את כל הדרך שנעברה.
דניאל 1 מתחיל בתבוסה.
ירושלים נצורה ודניאל מובל לארץ זרה.
לפי ההשערה הכרונולוגית שנקבעה בלימוד זה, דניאל היה אז כבן ארבע עשרה. גיל זה אינו נמסר במקרא; מדובר באומדן המשמש נקודת ייחוס.
דניאל יעבור אחר כך חלק גדול מחייו בתוך מעצמות זרות.
אך דניאל 1 מכיל רמז קטן וחשוב:
"ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך" (דָּנִיֵּאל 1.21).
דניאל ישרוד אפוא את האימפריה שהגלתה אותו.
בבל תחלוף.
דניאל נשאר.
בסוף הספר נעשה האופק גדול עוד יותר.
אלוהים אומר לדניאל:
“ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין” (דָּנִיֵּאל 12.13).
הגולה הצעיר של דניאל 1 נעשה הנביא הזקן של דניאל 12.
מסעו מתחיל באובדן ארצו ומסתיים בהבטחת נחלה.
כל המבנים של דניאל מובילים בסופו של דבר להתקדמות אחת.
את התנועה הכללית של הספר אפשר לסכם בפשטות:
ירושלים נוצחת.
↓
דניאל יוצא לגלות.
↓
הוא נשאר נאמן.
↓
הממלכות באות זו אחר זו.
↓
המאמינים נבחנים.
↓
השליטים נשפטים.
↓
הנבואות נעשות מדויקות יותר.
↓
ההצלה מוכרזת.
↓
המתים מתעוררים.
דניאל מתחיל אפוא בגלות ומסתיים בתחייה.
התקדמות זו מאפשרת להבין מדוע אין לצמצם את הספר לחישובים נבואיים.
הנבואות משתלבות במסר רחב הרבה יותר על ריבונות אלוהים ועל התקווה.
מבנה ספר דניאל מאפשר להבין טוב יותר את מסרו. הסיפורים, החזיונות, השפות וההתאמות בין הפרקים משתתפים כולם באותה התקדמות: הממלכות האנושיות חולפות, אך ריבונות אלוהים נשארת.
דניאל מתחיל במצב שנראה אסוני.
ירושלים נוצחת.
דניאל בגלות.
בבל נראית מנצחת.
אך כבר בתחילה מבהיר הטקסט:
"ויתן אדני בידו את יהויקים" (דָּנִיֵּאל 1.2).
משפט זה נותן מפתח ראשון לקריאה.
ההיסטוריה הגלויה אינה אומרת הכול.
השליטים אכן מפעילים את כוחם, אך בסופו של דבר אינם שולטים בהיסטוריה.
נבוכדנאצר מושפל.
בלשאצר מאבד את מלכותו.
בבל נעלמת.
מעצמות אחרות מופיעות בתורן.
דניאל עצמו עובר את הטלטלות האלה ונשאר נאמן.
החזיונות מרחיבים אחר כך את הניסיון האישי הזה אל תולדות הממלכות.
הספר מוביל לבסוף את המבט אל מעבר לאימפריות עצמן, עד הגאולה והתחייה.
את תנועתו הכללית אפשר לסכם כך:
מן הגלות אל הנחלה, משלטון האימפריות אל היעלמותן, מן הניסיון אל הגאולה, וממוות אל תחייה.
לזכור
הצגה זו מאפשרת להבין את הארכיטקטורה הכללית של הספר. הגרסה האקדמית מעמיקה במבנה זה, בכרונולוגיה, בדו־לשוניות העברית־ארמית, בארגון המראה של דניאל 2 עד 7 וביחסים שבין החזיונות השונים.
