נקודות המבנה העיקריות של ספר דניאל

את ספר דניאל אי אפשר להסביר בחלוקה אחת בלבד.

החלוקה המסורתית בין סיפורים לחזיונות היא ממשית, אך אינה מסבירה את החלוקה הלשונית.

החלוקה בין עברית לארמית חשובה, אך גם היא אינה מספיקה כדי להסביר את ההתקדמות הנבואית.

המבנה הקונצנטרי של דניאל 2-7 בולט במיוחד, אך אין להרחיבו באופן מלאכותי לכל שנים-עשר הפרקים.

לכן יש להבחין בין כמה רמות:

המבנה הסיפורי והנבואי;

המבנה הלשוני;

המבנה הקונצנטרי של דניאל 2-7;

הכרונולוגיה ההיסטורית;

התקדמות ההתגלויות;

התנועה התיאולוגית הכללית של הספר.

רמות אלו משלימות זו את זו.

החלוקה הראשונה שאפשר להבחין בה מבוססת על הסוגה השלטת בפרקים.

דניאל 1-6 כולל בעיקר סיפורים.

דניאל 7-12 כולל בעיקר חזיונות והתגלויות נבואיות.

חלוקה זו מספקת התמצאות ראשונית בספר.

עם זאת, יש לעדן אותה.

דניאל 2 כולל נבואה מרכזית בתוך סיפור.

דניאל 7 שייך לחזיונות, אך נשאר קשור לדניאל 2-6 בשל לשונו הארמית ובשל מקומו במבנה הקונצנטרי.

הגבול בין סיפורים לחזיונות הוא אפוא גבול של דומיננטה ספרותית, ולא הפרדה מוחלטת.

המבנה הלשוני מציג חלוקה אחרת:

דָּנִיֵּאל 1.1-2.4a: עברית

דניאל 2.4b-7.28: ארמית

דָּנִיֵּאל 8.1-12.13: עברית

חלוקה זו מראה מיד שהמבנה הלשוני אינו תואם את החלוקה לסיפורים וחזיונות.

דניאל 7 הוא הנקודה המאלפת ביותר.

הוא שייך לחזיונות מבחינת סוגתו, אך ליחידה הארמית הגדולה מבחינת לשונו.

לפיכך הפרק משמש ציר בין כמה מבנים.

לחלק הארמי יש ארגון פנימי קוהרנטי במיוחד:

A - דניאל 2: הממלכות וממלכת האלוהים

B - דניאל 3: הנאמנים מאוימים ונחלצים

C - דניאל 4: השליט מושפל ומוחזר

C' - דניאל 5: השליט שנשפט והופל

B' - דניאל 6: הנאמן מאוים ונחלץ

A' - דניאל 7: הממלכות והממשל הנצחי

מבנה זה הוא כיאזמוס — הצג את ההגדרה של INF267 הבולט ביותר בארגון הכללי של הספר.

הוא מאפשר להבין, בין השאר, מדוע דניאל 7 מוצב אחרי דניאל 6, אף שחזונו קדם מבחינה כרונולוגית לאירועי דניאל 5.

הכרונולוגיה יוצרת עוד ארגון אחר.

פרקים 7 ו-8 שייכים לימי מלכותו של בלשאצר.

לכן יש למקם אותם לפני נפילת בבל המסופרת בדניאל 5.

דניאל 9 שייך לתקופת דריוש.

דניאל 10 ממקם את ההתגלות הגדולה האחרונה בשנה השלישית של כורש.

הרצף הכרונולוגי המפושט הוא אפוא:

דניאל 1

↓

דניאל 2-4

↓

דניאל 7

↓

דניאל 8

↓

דניאל 5

↓

דניאל 6 ודניאל 9

↓

דניאל 10-12

שחזור זה נשאר משוער לגבי האירועים שהטקסט אינו מציין להם תאריך מדויק.

החזיונות מציגים התקדמות שאינה תלויה רק בתאריכם.

דניאל 2 קובע ארכיטקטורה ראשונה של הממלכות.

דניאל 7 חוזר לארכיטקטורה זו ומעמיק אותה.

דניאל 8 מזהה כוחות מסוימים.

דניאל 9 מרכז את תשומת הלב בעמו של דניאל, בירושלים ובשבעים השבועות.

דניאל 10-12 מפתח את ההתגלות הגדולה האחרונה עד להצלה ולתחייה.

אפשר לסכם את ההתקדמות הזאת כך:

מסגרת כללית → העמקה → דיוק → התמקדות → התגשמות.

למבנים ספרותיים וכרונולוגיים אלה מתווספת תנועה תאולוגית.

הספר נפתח בשאלה סמויה:

האם ניצחון בבל פירושו שאלוהי ישראל איבד את השליטה בהיסטוריה?

הפסוק דָּנִיֵּאל 1.2 כבר מצביע על כיוון התשובה, בקבעו שאדוני נתן את יהויקים ביד נבוכדנאצר.

הפרקים הבאים מפתחים בהדרגה קביעה זו.

דניאל 2 מראה שאלוהים יודע ומגלה את רצף הממלכות.

דניאל 3 מראה שהשלטון אינו יכול לכפות פולחן מבלי להיתקל בנאמנותם של עבדי אלוהים.

דניאל 4 מראה שהשליט יכול להיות מושפל.

דניאל 5 מראה שממלכתו יכולה להילקח ממנו.

דניאל 6 מראה שהנאמנות נשארת אפשרית גם תחת משטר אחר.

דניאל 7-12 מרחיב עקרונות אלה אל כל התנועה הנבואית של ההיסטוריה.

דניאל 1 ממוקם לפני היחידה הארמית הגדולה.

תפקידו מקדים.

הוא מציג:

• את המשבר ההיסטורי;
• את דניאל ואת חבריו;
• את הסביבה הבבלית;
• את שאלת הנאמנות;
• את החוכמה שנתן אלוהים;
• את האופק הכרונולוגי המגיע עד כורש.

לפסוק דָּנִיֵּאל 1.21 יש בהקשר זה תפקיד חשוב:

“ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך.”

כבר מן הפרק הראשון לומד הקורא אפוא שדניאל ישרוד אחרי שלטון בבל.

דניאל 7 תופס מקום ייחודי.

הוא בעת ובעונה אחת:

הפרק האחרון של החלק הארמי;

האיבר האחרון במבנה הקונצנטרי של דניאל 2-7;

החזון הגדול הראשון שדניאל מוסר ישירות במחצית השנייה של הספר;

העמקה ברצף הממלכות שהוכרז בדניאל 2.

לפיכך הוא אחד הצירים העיקריים של היצירה.

גם דניאל 9 בולט.

הוא מתחיל בכך שדניאל חוקר נבואה קודמת, זו של ירמיהו על שבעים השנים.

לימוד זה מוביל לתפילה ואחר כך להתגלות שבעים השבועות.

כך הפרק מקים קשר בין:

נבואה קודמת → לימוד → הבנה → תפילה → התגלות חדשה.

הוא מהווה יחידה נבואית מיוחדת שיש לנתח אותה לפרטיה בנפרד.

שלושת הפרקים האחרונים יש לקרוא כיחידה גדולה אחת.

דניאל 10 פותח את ההתגלות.

דניאל 11 מהווה את פיתוחה העיקרי.

דניאל 12 מוביל אל אופקה הסופי.

ההתקדמות רציפה:

הקשר ההתגלות → סכסוכים היסטוריים → מצוקה → הצלה → תחייה.

החלוקה המודרנית לשלושה פרקים אינה צריכה אפוא להסתיר את רציפותם.

המונח "התאמה" אינו נושא כאן תמיד אותה משמעות.

דניאל 2-7 מציג ארגון קונצנטרי של ממש.

היחסים בין שאר הפרקים שייכים יותר להתקדמות, לפיתוח או לרציפות נושאית.

החקר המבני של דניאל עלול להיות מנוגד למטרתו אם הוא מבקש להרבות מבנים.

יש להימנע במיוחד:

להפוך כל חזרה ל-כיאזמוס — הצג את ההגדרה של INF267;

לחפש סימטריה מושלמת בין שנים עשר הפרקים;

לכפות על כל חזון את הסמלים של חזון אחר;

לבלבל בין הסדר הספרותי לסדר הכרונולוגי;

לראות בחלוקות המודרניות לפרקים את הגבולות ההכרחיים של היחידות הספרותיות;

להסיק מן הדו־לשוניות מסקנות שהטקסט עצמו אינו מאפשר לקבוע בוודאות.

המבנה צריך להאיר את הטקסט, ולא להפוך למערכת הכפויה על הטקסט.

כמה תצפיות הן בעלות מידה גבוהה במיוחד של יציבות.

ראשית, דניאל הוא ספר דו-לשוני המאורגן ברצף עברית-ארמית-עברית.

שנית, דניאל 2.4b-7.28 מהווה יחידה ארמית חשובה.

שלישית, דניאל 2-7 מציג התאמות קונצנטריות חזקות.

רביעית, סדר הפרקים אינו כרונולוגי בהחלט.

חמישית, דניאל 10-12 יוצר התגלות גדולה אחת.

שישית, החזיונות מציגים התקדמות שבה כמה נושאים נלקחים שוב ומועמקים.

תצפיות אלה מהוות את נקודות ההתמצאות המבניות המועילות ביותר ללימוד המפורט של הספר.

ניתוח המבנה מאשר לבסוף את הצורך להבחין בין שלוש רמות.

מה שהטקסט מראה במישרין

למשל: מעבר שפה (דָּנִיֵּאל 2.4); חזרה לעברית בדניאל 8; שנתו הראשונה של בלשאצר (דָּנִיֵּאל 7.1); שנתו השלישית של כורש (דָּנִיֵּאל 10.1).

מה שהניתוח הספרותי מאפשר לקבוע

למשל: ההתאמות החזקות בין דניאל 2 ל-7, 3 ל-6, 4 ל-5.

מה שהפרשנות מציעה

למשל: הסיבה המדויקת לבחירה בארמית או מבנים משניים מסוימים המוצעים לפרקים אחרים.

הבחנה זו מאפשרת לשמור ללימוד את קפדנותו האקדמית.