בכמה פסוקים בלבד לוקס מגלה שמי שנבחר מבין השבעה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.1-6) לא הסתפק כלל בתפקיד של סיוע חומרי. סטפנוס מופיע גם כמטיף ועד פעיל במיוחד, המקיים שירות שבכמה היבטים מזכיר את שירות השליחים.
מלא חסד וכוח, הוא עושה «מופתים ואותות גדולים בקרב העם» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.8) ומגלה חכמה בהשראת רוח הקודש, שגורמת ליריביו לאי־יכולת להפריך את דבריו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.10).
כך לוקס מראה שהכרזת הבשורה והפעלת מתנות הרוח לא היו זכותם הבלעדית של השנים עשר. תלמידים אחרים, שגם הם מלאי רוח הקודש, השתתפו באופן פעיל בהכרזת המסר המשיחי ובבניין הקהילה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.5-8 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 11.19-21). לפיכך אין לפרש את כמסירה פשוטה של משימות חומריות, אלא כהכרה באנשים שנקראו למלא שירות של ממש בקרב הקהילה המשיחית.
2- התנגדות היהודים ההלניסטים
L'activité d'Étienne suscite cependant l'opposition de plusieurs Juifs hellénistes appartenant aux des Affranchis, des Cyrénéens, des Alexandrins, de la Cilicie et de l'Asie (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.9).
נראה שהוויכוחים שהתנהלו עם אנשים אלה הסתיימו במהרה לרעתם, שכן לא יכלו לעמוד בפני החכמה והרוח שבהן דיבר סטפנוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.10). מצב זה מזכיר את הבטחות ישוע לתלמידיו, שאמר להם שיתן להם חכמה שיריביהם לא יוכלו לעמוד בפניה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.15).
מול חוסר יכולתם להפריך את עדותו, המתנגדים נוטשים את זירת הוויכוח ופונים לאמצעים מפוקפקים יותר.
3- עדי השקר
כמו במשפטו של ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.59-61), אנשים משוחדים בסתר כדי להעיד עדות שקר נגד סטפנוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.11-13). ההאשמות נוגעות לדברי חירוף כביכול נגד משה, התורה והמקדש, כלומר נגד יסודות הזהות הדתית היהודית עצמם.
יריביו של סטפנוס מבקשים כך להפוך ויכוח תאולוגי לעניין משפטי העלול להביא להרשעה רשמית. פעם נוספת לוקס מדגיש את הדמיון בין גורל התלמיד לגורל רבו.
4- התנגדות המתרחבת
סטפנוס הופך אז לחבר הראשון בקהילה, אחרי השליחים, שמופיע לפני ה. אותן רשויות שכבר עצרו את פטרוס ויוחנן (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-3), ואחר כך את כל השנים עשר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.17-18), נקראות שוב לפעול.
ההתנגדות לנצרות עוברת כך שלב נוסף. היא אינה מכוונת עוד רק נגד המנהיגים הראשיים של הקהילה, אלא מתחילה להתפשט לתלמידים אחרים. העימות בין הרשויות הדתיות לקהילה המשיחית מקבל מעתה ממד רחב יותר.
ראוי לציין שהיוזמה לעניין זה אינה נראית כבאה ישירות מן הכהונה הגדולה או מן ה, כמו במעצרים הקודמים, אלא ממתנגדים מהחוגים ההלניסטיים. הם שמסיתים את העם, את הזקנים ואת הסופרים, מארגנים את ההאשמות ומציגים את עדי השקר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.12-13). ה מופיע אחר כך כגוף השיפוטי המופקד על בחינת ההאשמות.
5- אקלים עוין יותר ויותר
האקלים הדתי נעשה אז בלתי נוח יותר ויותר לקהילה. למרות עצתו הזהירה של (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34-39), שום דבר אינו מעיד שהתנגדות הרשויות הצדוקיות הוקלה באמת. להפך, האירועים שלוקס מוסר מרמזים שהמתחים ממשיכים להחריף.
עד אז, פופולריות השליחים בקרב העם הייתה בלם לדיכוי חמור יותר, שכן הרשויות חששו מתגובות העם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.26). ייתכן שפרשת סטפנוס הייתה בעלת מאפיינים שונים מן המעצרים הקודמים. אכן, נראה שהיוזמה באה בראש ובראשונה ממתנגדים מהחוגים ההלניסטיים, ולא ישירות מן הכהונה הגדולה או מן ה.
אי אפשר לקבוע בביטחון את הסיבות שהביאו את יריבי הנצרות לרכז את התקפותיהם בסטפנוס. עם זאת, סיפורו של לוקס מאפשר להבחין בהתרחבות הדרגתית של ההתנגדות. לאחר שהתמקדו בפטרוס, ביוחנן ובשנים עשר, הרשויות הדתיות נאלצות עתה לטפל במקרה של נציג רב השפעה אחר של קהילת ירושלים. העוינות כלפי התנועה המשיחית אינה מוגבלת עוד לשליחים בלבד, אלא נוטה להתפשט לכל הקהילה.
6- נקודת מפנה בספר מעשי השליחים
מעצרו של סטפנוס הוא נקודת מפנה מרכזית בסיפור מעשי השליחים. הוא מבשר את האירועים הדרמטיים שיבואו בעקבות הרשעתו ומותו כקדוש מעונה, ומכין את הרדיפה הגדולה שתפרוץ נגד קהילת ירושלים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1-4).
עד כה ההתנגדות של הרשויות הדתיות התמקדה בעיקר בשליחים. עם סטפנוס, מנהיג אחר של הקהילה מוצא עצמו מעתה בעימות ישיר עם ה. התפתחות זו מסמנת שלב חדש בתולדות הרדיפות הראשונות.
מנקודת מבטו של לוקס, אירועים אלה בעלי משמעות עמוקה יותר. הרדיפות אינן מכשול העלול לסכל את תכניתו של אלוהים. באופן פרדוקסלי, הן נעשות לאחד האמצעים שבהם מתפשטת הבשורה אל מעבר לירושלים. פיזור המאמינים אכן יביא את מסר המשיח לאזורים חדשים, בהתאם לתכנית שהכריז ישוע לפני עלייתו השמימה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).
כך ההתנגדות הגוברת לנצרות, במקום לשים קץ להתפשטותה, תורמת שלא במתכוון להגשמת התכנית האלוהית. אחד הנושאים הגדולים של ספר מעשי השליחים כבר מצטייר ברקע: דבר אלוהים ממשיך להתקדם למרות ההתנגדויות האנושיות.
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1-4) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 11.19-21) – פיזור התלמידים והפצת הבשורה
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-3) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.17-18) – הרדיפות הראשונות נגד הקהילה
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.26) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34-39) – זהירות הרשויות ועצתו של
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.1-6) – מינוי השבעה
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.8) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.10) – שירותו של סטפנוס
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.9) – Les des Juifs hellénistes
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.11-13) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.12-13) – עדי השקר וההאשמות נגד סטפנוס
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.5-8) – שירותו של פיליפוס
(הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.15) – החכמה המובטחת לתלמידים
(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.59-61) – עדי השקר במשפטו של ישוע