לוקס מספר כאן על המשבר הפנימי החשוב הראשון שידעה הקהילה בירושלים ועל האמצעים שנקטו השליחים כדי לתקנו. מינוי השבעה מהווה שלב חשוב בארגון הקהילה הנוצרית הצעירה ובשמירת אחדותה.
הגידול המהיר במספר התלמידים גרר בהכרח הופעת קשיים חדשים. לאחר שהתמודדה עם התנגדות הרשויות הדתיות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-3 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.17-18), נאלצה הקהילה להתמודד כעת עם מתחים מתוכה. קשיים אלה לא נבעו ממחלוקות אמונה, אלא משאלה מעשית הקשורה לחלוקה היומית המיועדת לאלמנות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.1).
בראייתו של לוקס, משבר זה אינו מעמיד בספק את אחדות הקהילה, אלא מגלה את האתגרים שמציבה התפתחותה המהירה. כך, הגידול המרשים של הקהילה חייב ארגון מותאם יותר לצרכיה.
2- עדיפות שירות הדבר
השנים עשר הבינו שאין זה רצוי ואין זה ראוי להזניח את שירות הדבר כדי להקדיש עצמם לניהול הסיוע החומרי הזה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.2). הצהרה זו אינה מבטאת שום בוז כלפי משימות אלה, אלא מדגישה את הצורך בחלוקת אחריות בתוך הקהילה.
השליחים התכוונו להתמיד בתפילה ובשירות הדבר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.4). עדיפות כפולה זו מזכירה את החשיבות שיוחסה מראשית הקהילה להוראת השליחים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.42). בראייתו של לוקס, הכרזת הדבר נשארת אחת השליחויות המרכזיות שהופקדו בידי השליחים.
הרחק מלהציב שירות רוחני מול שירות חומרי, הסיפור מראה להפך את השלמתם ההדדית. התפקוד התקין של הקהילה חייב שכל אחד יוכל למלא את השירות שהופקד בידו.
3- התכונות הנדרשות מהשבעה
האנשים שנבחרו נדרשו לעמוד בקריטריונים תובעניים במיוחד. הם נדרשו ליהנות משם טוב, להיות מלאי רוח הקודש ולהפגין חכמה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.3).
ראוי לציין שלוקס מדגיש יותר את התכונות הרוחניות מאשר את הכישורים הניהוליים. בעיני השליחים, שירות הנזקקים ביותר היה אף הוא שירות של ממש הדורש את פעולת רוח הקודש.
העובדה שאנשים אלה הוכרו כמלאי הרוח מראה שמציאות זו הניבה השפעות גלויות בהתנהגותם, בחכמתם ובעדותם. כך, בקהילה הקדומה לא נחשבו האחריויות המעשיות כלל כשוליות או כחומריות גרידא.
4- השבעה והשנים עשר
כפי שעשה כבר לגבי השנים עשר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.13), לוקס טורח לשמור את שמותיהם של שבעת האנשים שנבחרו בידי האסיפה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.5). פירוט זה מעיד כנראה על החשיבות שייחס לאנשים אלה, שנועדו למלא תפקיד מרכזי בהתפתחויות הראשונות של הקהילה.
מעניין לציין שיוסף בר־סבא, שהוצע יחד עם מתתיה בעת מינוי מחליפו של יהודה איש קריות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.23), אינו מופיע ברשימה זו. היעדרו מוסבר ככל הנראה בכך שאמות המידה לבחירה לא היו אותן אמות מידה, ושהאחריות שהוטלה על השבעה הייתה שונה מזו של שירות השליחות.
יתר על כן, ספר מעשי השליחים יראה במהרה שכמה מהם, ובמיוחד סטפנוס ופיליפוס, ימלאו גם שירות חשוב של הטפה והפצת הבשורה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.8-10 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.5-6). כך מרמז הסיפור שפעילותם לא הצטמצמה לניהול הסיוע לאלמנות בלבד.
5- שלב חדש של צמיחה
לוקס חותם קטע זה בהזכרת שלב חדש של צמיחה בקהילה. דבר אלוהים המשיך להתפשט ומספר התלמידים גדל מאוד בירושלים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.7).
המחבר מוסיף שגם רבים נשמעו לאמונה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.7). הערה זו משמעותית במיוחד. בשעה שראשי הכוהנים וה השתדלו להשתיק את השליחים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-3 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.17-18), כוהנים רבים, המכירים את המקדש ואת הכתובים, הכירו בישוע את המשיח שהנביאים בישרו עליו.
לוקס אינו קובע במפורש קשר סיבתי בין פתרון המשבר שנזכר בפסוקים הקודמים לבין התקדמות חדשה זו של הנצרות. עם זאת, ראוי לציין שבסיפורו הקשיים שנתקלה בהם הקהילה אינם נראים לעולם כפוגעים בהתפתחותה לאורך זמן. להפך, ההתנגדויות החיצוניות והמתחים הפנימיים נראים שוב ושוב כמי שאחריהם באות התקדמויות חדשות של דבר אלוהים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.47 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.14 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.7 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.24 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 19.20).
מנקודת מבטו של לוקס, התקדמות מתמדת זו מגלה את נאמנותו של אלוהים כלפי עמו ואת התגשמות התכנית שהכריז המשיח לפני עלייתו השמימה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8). כך מופיע שוב אחד הנושאים המרכזיים של ספר מעשי השליחים: למרות ההתנגדויות והמכשולים, דבר אלוהים ממשיך להתקדם בהתאם לתכנית האלוהית.
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.47) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.14) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.7) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.24) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 19.20) – התקדמות הבשורה
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.13) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.5) – השנים עשר והשבעה
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.23) – יוסף בר־סבא ומתתיה
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.42) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.4) – התפילה ושירות הדבר
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-3) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.17-18) – התנגדות הרשויות הדתיות
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.1) – תלונת ההלניסטים
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.2) – חלוקת האחריות
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.3) – התכונות הנדרשות מן השבעה
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.5) – מינוי השבעה
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.7) – צמיחת הקהילה ושובם בתשובה של כוהנים
(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.8-10) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.5-6) – שירותם של סטפנוס ופיליפוס