הדיוק שבו מציין לוקס את שעת האירוע אינו כנראה מקרי. הוא מרמז שתלמידי ירושלים הראשונים המשיכו לחיות בקצב פעילויות בית המקדש ולשמור את שלבי היום השונים המסומנים בקורבנות ובתפילות.
השעה התשיעית, המקבילה בקירוב לשלוש אחר הצהריים, נקשרה מסורתית לתפילת הערב ולקורבן התמיד שהוקרב בבית המקדש (שְׁמֹות 29.39; בְּמִדְבַּר 28.4). תקיעות החצוצרות השונות הקשורות לפעילויות בית המקדש היו מוכרות לכל האוכלוסייה וקבעו את קצב החיים הדתיים בירושלים.
2- פטרוס ויוחנן בבית המקדש
פטרוס ויוחנן הולכים אפוא באופן טבעי לבית המקדש בשעה זו של עומס רב (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.1). הקהילה הצעירה טרם נפרדה מהיהדות והתלמידים המשיכו לבקר מדי יום בבית המקדש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.46). מקום זה היווה גם מסגרת מועדפת להכרזת הבשורה לפני מספר רב של עולי רגל ותושבי ירושלים.
3- הפיסח והשער הנקרא “היפה”
בשעה שהם עומדים להיכנס לתחום הקודש, פוגשים שני השליחים אדם נכה מלידה שנשאו אותו מדי יום כדי שיוכל לקבץ נדבות מן המתפללים שבאו להתפלל (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.2). לוקס מציין שהוא הושב ליד השער הנקרא “היפה”.
אם שער זה הוא אכן שער ניקנור, השערה שמקובלת על חוקרים רבים, האיש היה אז בחלק של בית המקדש השמור ליהודים. שום דבר בתורת משה אינו אוסר, אגב, על נכה להיכנס לחצרות אלה. ההגבלות הנזכרות בתורה נוגעות רק לכוהנים שנועדו לשרת (וַיִּקְרָא 21.17-23).
4- קבצן בין המתפללים
כמו קבצנים רבים בני זמנו, ניצל האיש את מעבר המתפללים כדי לבקש את נדיבותם. הצדקה נחשבה אכן ביהדות כמעשה אדיקות חשוב במיוחד (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.1-4). משראה את פטרוס ויוחנן נכנסים לבית המקדש, ביקש מהם באופן טבעי סיוע חומרי (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.3).
5- שירות השליחים בפעולת רוח הקודש
בשירותו הארצי של ישוע כבר קיבלו התלמידים את הסמכות להטיף ולרפא חולים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.1; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.12-13). עם זאת, התערבויותיהם לא הוכתרו תמיד בהצלחה, כפי שמראה אי-יכולתם לשחרר את הילד האחוז בשד לאחר ההשתנות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 9.17-29).
מעתה, לאחר חג השבועות, לא יכלו עוד לפנות אל רבם כדי לקבל הוראות במישרין. נוכחות רוח הקודש, שהבטיח ישוע עצמו, הפכה חיונית להמשכת המפעל שהפקיד בידיהם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 14.26; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).
הנסים המסופרים במעשי השליחים אין לפרשם אפוא כגילוי של כוח השייך לשליחים עצמם, אלא כהמשך שירותו של המשיח שקם לתחייה הפועל באמצעות קהילתו הצעירה.
6- נס בשירות הכרזת הבשורה
אנו עדים כאן לנס הראשון של פטרוס שלוקס מספר בפירוט. אירוע מרהיב זה, שהתרחש לעיני המון עדים נדהמים, אינו אלא מבוא לעניין האמיתי של הסיפור.
כפי שנראה בלימוד הבא, הנס עצמו אינו אלא פתיח לנאומו של פטרוס, החושף את כל משמעותו הרוחנית והכריסטולוגית (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.12-26). במעשי השליחים אין הנסים מהווים לעולם מטרה בפני עצמה; הם משרתים קודם כול כדי למשוך תשומת לב למסר הישועה ולאישיותו של ישוע המשיח.
ה
ה
ה