ריפוי הפיסח
ריפוי הפיסח המסופר במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.1-11 הוא הנס הראשון שעשו השליחים בפומבי לאחר חג השבועות. לוקס מייחס לו חשיבות רבה, שכן אירוע זה מציין את תחילת שירותם המופתי של פטרוס ויוחנן ומשמש הקדמה לנאום הגדול השני של פטרוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.12-26).
-
ההקשר
פטרוס ויוחנן עולים אל בית המקדש « בשעת התפילה, בשעה התשיעית », כלומר בסביבות השעה שלוש אחר הצהריים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.1). פרט זה מראה שהתלמידים המשיכו לבקר בבית המקדש ולהשתתף בחיים הדתיים היהודיים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.46).
בכניסה הנקראת « השער היפה » הם פוגשים אדם נכה מלידה, שהיו נושאים אותו מדי יום כדי שיבקש נדבה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.2). בהמשך מציין לוקס שהוא היה למעלה מבן ארבעים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.22). נכותו הייתה אפוא ותיקה ומוכרת היטב לתושבי ירושלים.
העובדה שהושב ליד כניסה הומה אדם הגדילה את סיכוייו לקבל מתנות. היהודים ראו בצדקה מעשה של זכות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.1-4).
-
ריפוי בלתי צפוי
הפיסח מצפה לקבל כסף (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.5). פטרוס משיב לו:
« כסף וזהב אין לי, אך את אשר יש לי אתן לך: בשם ישוע המשיח הנצרי, קום והתהלך » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.6).
דבר זה מדגיש כמה אמיתות:
- לשליחים אין עושר חומרי;
- הנס אינו מיוחס לכוח אישי;
- כל הסמכות שייכת למשיח ישוע שקם לתחייה.
פטרוס אף מדגיש זאת כמה רגעים לאחר מכן:
« מה אתם מביטים בנו, כאילו בכוחנו או בחסידותנו עשינו שהאיש הזה יתהלך? » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.12).
-
ריפוי מיידי ומלא
פטרוס אוחז באיש בידו הימנית (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.7). לוקס, רופא במקצועו (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 4.14), מתאר את הנס בדייקנות:
« ומיד התחזקו כפות רגליו וקרסוליו » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.7).
המילים שנבחרו מרמזות על שיקום מלא של המפרקים והשרירים. אין זה שיפור הדרגתי אלא ריפוי מיידי.
האיש:
- קם;
- הולך;
- קופץ;
- מהלל את אלוהים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.8).
פרטים אלה מזכירים כמה נבואות משיחיות:
"אז ידלג הפסח כאיל" (יְשַׁעְיָהוּ 35.6).
לוקס מראה כך שהמעשים שעשה ישוע נמשכים באמצעות שליחיו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 14.12).
-
נס פומבי שאין עליו עוררין
בניגוד לכמה ניסים שנעשו במסגרת פרטית יותר, נס זה מתרחש לעיני עדים רבים.
כולם מכירים את הקבצן לשעבר שהיה יושב בדרך כלל ליד השער היפה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.9-10). מאוחר יותר ייאלצו חברי סנהדרין עצמם להודות במציאות הנס:
« אות נגלה נעשה על ידם, והוא ידוע לכל יושבי ירושלים, ואיננו יכולים להכחיש אותו » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.16).
אין זו אפוא טענה גרידא של התלמידים, אלא עובדה הידועה בפומבי.
-
הקבלה לשירותו של ישוע
ריפוי זה מזכיר כמה ניסים שעשה ישוע קודם לכן:
- המשותק מכפר נחום (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 2.1-12);
- המשותק של בית חסדא (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.1-9);
- הפיסחים הרבים שנרפאו במהלך שירותו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 15.30-31).
כמו רבו, פועל פטרוס בפשטות, ללא טקס מיוחד וללא בקשת כבוד לעצמו.
-
האם עשה פטרוס ניסים קודם לכן?
כן. במהלך שירותו הארצי של ישוע, קיבלו שנים עשר התלמידים כבר סמכות לרפא חולים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.1; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.1-2). עם זאת, בבשורות לא מוזכר שום נס מסוים שעשה פטרוס.
ריפוי הפיסח במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.1-11 הוא אפוא הנס השליחי הראשון המתואר בפירוט לאחר התחייה וחג השבועות.
-
משמעות סמלית
כמה פרשנים העירו כי הפיסח הזה יכול לסמל את האנושות, שאינה יכולה להושיע את עצמה.
- הוא פיסח מלידתו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.2).
- הוא תלוי לגמרי באחרים.
- הוא מצפה לעזרה חומרית.
- לבסוף הוא מקבל דבר גדול הרבה יותר.
ריפוי זה ממחיש את השיקום שאלוהים מציע באמצעות ישוע המשיח (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.10-12).
סיכום
ריפוי הפיסח במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.1-11 הוא:
- הנס הפומבי הראשון של השליחים לאחר חג השבועות;
- הוכחה לתחייה ולסמכותו של המשיח ישוע;
- התגשמות נבואותיו של ישעיהו;
- נס פומבי שהכירו בו אף יריבי השליחים;
- האירוע שמעורר את הרדיפות הראשונות נגד הקהילה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-3);
- אות המבשר את השיקום הרוחני המוצע לכל הבאים אל המשיח.
כך מראה לוקס כבר בפרקים הראשונים של מעשי השליחים כי מעשהו של ישוע לא פסק בעלייה השמימה: המשיח ממשיך לפעול באמצעות עדיו, בכוח רוח הקודש.