_29 נותרה נקודה קטנה אחרונה לטיפול: המשיח ישוע דיבר על תחייה, ולכן זהיר יותר להציב שומרים לפני הקבר. זו הבקשה שהופנתה לפילטוס באותו יום של ; דבר אינו עוצר את אנשי הדת הלהוטים הללו. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62-66.
_30 La résurrection a lieu le dimanche matin à l’aube. Nous avons bien les 3 jours et 3 nuits selon le comptage inclusif juif. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.2-4 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.2-4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1-3. Nous prenons en compte la nuit en plein midi.
_31 Maintenant, il y a les différentes apparitions du Messie Jésus, vivant, à partir du dimanche 3 avril 33 de bon matin. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-18 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.8-10 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.8 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.24-34 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.13-14 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.13-35 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.14 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.36-49 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.26-31 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.1-14.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
1- שתי בשורות עוקבות לתלמידים
לפי השערה לתיאום סיפורי הבשורות, יש להבחין בין שתי בשורות עוקבות שנמסרו לתלמידים בבוקר התחייה.
La première provient de Marie de Magdala. Après avoir constaté que la pierre avait été roulée (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1), elle conclut que le corps de Jésus a été enlevé et se rend aussitôt auprès de Pierre et du disciple bien-aimé : « Ils ont enlevé du tombeau le Seigneur, et nous ne savons où ils l'ont mis » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2). À ce moment-là, rien n'indique qu'elle ait encore vu les anges ou entendu l'annonce de la résurrection.
La seconde annonce provient des autres femmes qui, après être entrées dans le tombeau, reçoivent le message des anges : « Il n'est point ici, mais il est ressuscité » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.6 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.5-7 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.6-7). Elles retournent ensuite vers les disciples afin de leur rapporter ce qu'elles ont vu et entendu (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.9-10).
2- ריצתם של פטרוס ויוחנן אל הקבר
בעקבות עדותה של מרים המגדלית, פטרוס ויוחנן עוזבים כנראה את מקום מסתורם בלי שיש בידיהם שום מידע על תחייה אפשרית. מטרתם היחידה היא לוודא את היעלמות הגוף שעליה דיווחה מרים.
Jean rapporte que les deux disciples se mettent à courir vers le sépulcre (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.3-4). Pierre entre le premier dans le tombeau, puis Jean le suit (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.6-8). Tous deux découvrent les linges funéraires déposés à leur place et le suaire plié à part (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.6-7).
La précision de ces détails laisse supposer que le quatrième Évangile repose ici sur le témoignage direct du disciple bien-aimé, lui-même présent lors de ces événements (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.24).
3- הבנה שעדיין אינה שלמה
Bien que les disciples aient entendu à plusieurs reprises Jésus annoncer sa mort et sa résurrection (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.21 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 17.22-23 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.18-19 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.31 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.22), ils ne parviennent pas encore à faire le lien entre ces annonces et ce qu'ils découvrent devant le tombeau vide.
Jean souligne explicitement cette incompréhension : « Car ils ne comprenaient pas encore que, selon l'Écriture, Jésus devait ressusciter des morts » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.9). Luc note également que les disciples d'Emmaüs, quelques heures plus tard, demeurent encore désorientés et expriment leur déception : « Nous espérions que ce serait lui qui délivrerait Israël » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.21).
Le traumatisme provoqué par la Passion et certaines attentes messianiques insuffisamment comprises semblent avoir empêché les disciples d'interpréter immédiatement les événements à la lumière des Écritures (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.31-34).
4- מדוע פטרוס ויוחנן אינם פוגשים את הנשים האחרות?
ועם זאת נותר קושי: כיצד יכלו פטרוס ויוחנן ללכת אל הקבר מבלי לפגוש את הנשים ששבו לאחר שקיבלו את דברי המלאכים?
הבשורות אינן משיבות ישירות על שאלה זו. הן אינן מוסרות לא את המסלולים שנבחרו ולא את הציוני הזמן המדויקים שיאפשרו לשחזר את כל תנועותיו של אותו בוקר.
Le contexte historique permet toutefois de proposer plusieurs explications plausibles. Depuis l'arrestation de Jésus, les disciples vivent dans la peur. Les autorités religieuses qui ont obtenu sa condamnation demeurent hostiles à ses partisans (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.15-16). Le soir même de la résurrection, les disciples se réunissent encore portes fermées « par crainte des Juifs » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19).
Par ailleurs, Jérusalem est alors remplie de pèlerins venus célébrer la Pâque (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.55). Il est donc possible que les différents groupes aient emprunté des chemins distincts ou que leurs déplacements se soient déroulés à quelques minutes d'intervalle, sans qu'ils se rencontrent nécessairement.
5- תנועות התלמידים באווירה של אי-ודאות
האווירה ששררה בין התלמידים לאחר הצליבה מתאפיינת בפחד, בבלבול ובפיזור. אין שום רמז לקיומו של ארגון מסוים בין העדים השונים.
נראה להפך שהתנועות נעשו באופן ספונטני ובקבוצות קטנות. מצב זה מסביר כנראה קשיים מסוימים בתיאום הסיפורים. המבשרים אינם מבקשים לתאר את כל המסלולים או לקבוע כרונולוגיה קפדנית של האירועים, אלא לדווח על העובדות החיוניות שעליהן מושתתת האמונה הנוצרית.
6- עדותן ההדרגתית של הנשים
Après leur retour du tombeau, les autres femmes annoncent aux apôtres ce qu'elles ont vu et entendu (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.9-10). Leur témoignage est toutefois accueilli avec incrédulité : « Ces paroles leur parurent comme des rêveries, et ils ne crurent pas ces femmes » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.11).
Plus tard, Marie de Magdala revient à son tour avec un témoignage encore plus extraordinaire : « J'ai vu le Seigneur » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.18). Son affirmation vient alors s'ajouter à celle des autres femmes, qui avaient elles-mêmes rencontré Jésus sur le chemin de leur retour (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.9-10).
כך, העדויות הראשונות לתחייה באות אך ורק מנשים, פרט מופלא במיוחד בהקשר של היהדות במאה הראשונה, שבה עדותן לא נשאה בדרך כלל את אותו משקל משפטי כמו עדות הגברים.
7- רצף אירועים שקשה לשחזר במדויק
La diversité des récits évangéliques montre que les auteurs sacrés ne cherchent pas à fournir une chronique exhaustive des événements. Chacun sélectionne et organise les faits en fonction de ses objectifs théologiques et de son propre témoignage (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.30-31).
לכן יש לגשת בזהירות לכל ניסיון תיאום. ההשערות השונות שהוצעו מאפשרות לקבל שחזור עקבי של בוקר התחייה, מבלי להתיימר לפתור את כל הקשיים הכרונולוגיים.
8- המסר החיוני של המבשרים
Au-delà des détails secondaires, les quatre Évangiles convergent vers une même affirmation fondamentale : le tombeau est vide et Jésus est réellement ressuscité (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.6 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.6 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.6 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1-18).
Cette conviction sera bientôt confirmée par de nombreuses apparitions du Christ ressuscité à ses disciples (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.34 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19-29) ainsi que par le témoignage ultérieur de l'apôtre Paul, qui rappelle que le Seigneur est apparu à Céphas, aux Douze, puis à plus de cinq cents frères à la fois (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.3-8).
Ainsi, malgré certaines difficultés d'harmonisation, les différents témoignages convergent vers une même réalité historique et théologique : Jésus-Christ est vivant, conformément aux Écritures (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.44-46).
?