ייתכן שנתפלא לראות עד כמה גדולים היו ההמונים שהתקבצו כדי להקשיב למשיח ישוע. המון עצום נדחק סביב המשיח ישוע, עד כדי יצירת תנועת המונים כמעט מסוכנת. הרקע הזה מדגיש עד כמה גדולה הייתה פופולריות שלו באותה עת: האנשים היו מוכנים ממש להידחק כדי לשמוע אותו. נראה ברור שרבים מהם ציפו לגאולה יותר מאשר למסר על מלכות אלוהים.
חשוב למקם את האספות האלה בהקשרן החברתי: הן כינסו הורים וילדים, והיו תחת עינם של מרגלים בשירות השלטונות הרומיים והדתיים. הממשל חשש מכל מרד והקדיש תשומת לב רבה לכינוסים אלה.
בעיני השלטונות האלה, תנועת המונים נחשבה למעשה בעל אופי פוליטי.
הכינוסים הגדולים האלה לא תמיד הקלו על הדיבור, משום שהיה קשה להישמע. לכן ישוע עבר בין ההמון, אמר משפטים אחדים וגם ריפא כמה חולים. אנשים מסוימים פנו אליו ושאלו שאלות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.13) ועליהן השתדל ישוע לענות. השליחים ליוו את רבם וכנראה הופקדו על ניהול ההמון כדי להבטיח את ביטחונו.
ההצלחה הזו מושכת את תשומת לבם של השלטונות, של ושל השלטונות ה אל המשיח ישוע. השלטונות ה, שבתחילה חששו ממרד אפשרי, מתרגעים במהירות כי מסריו של ישוע אינם כוללים תביעות פוליטיות. מצדם, חשים ערעור על סמכותם הקשור להטפה ולמעשים של ישוע, שיש המפרשים אותם כאותות לאלוהותו.
הסיפור של יוחנן מדגיש החרפה הדרגתית של ההתנגדות שהביעו , בהתאם להשפעה ההולכת וגדלה של המשיח ישוע על ההמון.
המורה פונה אל תלמידיו, לא כדי להסב את תשומת לבם לגודלו של ההמון, אלא כדי לגעת בנושא הצביעות. המשיח ישוע ידע היטב את מחשבותיהם של בני האדם, כפי שמעידים הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 5.22, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.4, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 2.8, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.8 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.25.