הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.25-27 ממחיש את השאלות של חלק מההמון בנוגע לזהותו של ישוע. האנשים שואלים אם ישוע הוא באמת המשיח. נקודת בלבול אחת היא שההמון ידע שישוע בא מנצרת, ואילו הם סברו שהמשיח יופיע פתאום בלי מוצא ידוע.
אולם הנביא מִיכָה 5.2 מבשר לידה בבית לחם, ואילו הנביא יְשַׁעְיָהוּ 9.2 מתייחס לאזור זבולון ונפתלי, כלומר הגליל. אנשים אלה אינם יודעים מידע זה במדויק ונשענים אך ורק על הרעיונות שמעבירים מנהיגיהם הדתיים, הטועים. הם רואים בישוע רק נגר מנצרת. אולם הנסים והמופתים שהוא עושה יכולים לבוא רק מאלוהים, וצריך היה הדבר להעיר אותם.
רבים מההמון התפלאו לראות שהמשיח ישוע מסתובב בחופשיות ומלמד את ההמון. פסיביותם של הגורמים הדתיים הפכה לחשודה. הם עצמם היו בהמתנה כי חששו מתגובת אנשי הדת. הם שיערו ש הכירו סוף סוף בישוע כמשיח.
המשיח ישוע עומד לשאת נאום שיוחנן מוסר לנו כמה מפרטיו. הוא חוזר לנושא שנדון בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.27, שבו המורה מאשר מחדש את אלוהותו ומכאן את משיחיותו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.28-29). יוחנן מבהיר אחר כך שהרשויות ביקשו לעצור אותו, אך הדבר לא היה אפשרי כי השעה טרם הגיעה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.30).
חלק גדול מהאוכלוסייה אימץ את העקרונות שישוע, המשיח, הטיף להם, ובכך פנה אל תורתו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.31). הצלחה זו עוררה את זעמם וחמתם של , שהחליטו לשלוח שומרים כדי לתפוס אותו. עם זאת, המורה המשיך ללמד את ההמון.
דברי המשיח ישוע, המצוטטים בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.33-34, מדגישים את הדחיפות שיש לאנשים אלה להחליט, שכן לאחר מותו לא יראו אותו עוד. הזכות שבה הם זוכים כעת לא תחזור בעתיד. הצהרות אלה עשויות להיראות קשות להבנה למאזינים, אך עבור ישוע, המודע לחומרת הרגעים הללו, זהו ניסיון, בהתחשב בהתנגדות המתמשכת של אנשים אלה למרות ההוכחות שלנגד עיניהם.