לאחר שהתרגשות העלייה חלפה, שבו התלמידים לירושלים. אך שאלה נותרת: כמה זמן נשארו על לאחר שראו את רבם נעלם מעיניהם? סיפורו של לוקס אינו מאפשר להשיב בוודאות.
מאחר שהעלייה התרחשה ביום חמישי 12 במאי 33, לא סביר שעזבו את המקום מיד לאחר הופעת שני האנשים הלבושים לבן שהכריזו להם על שובו העתידי של המשיח (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.10-11). עדיין נרגשים עמוקות מהאירועים יוצאי הדופן שהיו עדים להם, הם כנראה שוחחו ביניהם והרהרו בדבריו האחרונים של האדון (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.4-8).
2- תחום שבת
לוקס מציין כי התלמידים שבו לירושלים מ, הנמצא ״במרחק ״ (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.12). ביטוי זה ציין מסורתית את המרחק שיהודי חסיד יכול היה ללכת ביום ה מבלי להפר את ההוראות הרבניות, כלומר כאלפיים אמה, שהם מעט פחות מקילומטר. יש מחברים הסבורים שלוקס מסתפק במתן אינדיקציה גאוגרפית ידועה לקוראיו. אנו מציעים מצדנו כי ייתכן שהוא רומז גם שה כבר החלה ושהתלמידים המשיכו לשמור על המנהגים היהודיים. פרשנות זו נותרת עם זאת בגדר השערה, שכן הטקסט אינו מספק כל אינדיקציה כרונולוגית מדויקת.
אם מקבלים השערה זו, התלמידים לא חזרו לירושלים אלא לכל המוקדם בערב יום שישי.
3- החדר העליון ומקום התכנסות התלמידים
אחד עשר השליחים שבו אחר כך לבית שבו נהגו להתכנס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.13). לוקס אינו מציין לא את הבעלים ולא את מיקומו המדויק של בית זה. באווירת המתח ששררה לאחר הצליבה, צניעות זו יכלה לתרום להגנה על המעורבים.
כמה פרשנים הציעו שמדובר בבית מרים, אם יוחנן המכונה מרקוס, המופיע בהמשך כמקום התכנסות קבוע של המאמינים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.12). אחרים העלו את ההשערה של בית יוסף מארימתיה, מבלי שטקסט כלשהו יאפשר לאשר הצעה זו.
בית מרים הוא השערה סבירה. יוחנן מרקוס היה קרוב לפטרוס, שזיכרונותיו ישמשו בהמשך בסיס לכתיבת הבשורה השנייה (הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 5.13). לעומת זאת, יוסף מארימתיה ונקדימון, בשל מעורבותם בקבורת ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.38-42), עלולים היו להיות נתונים למעקב מיוחד הרשויות הדתיות, מה שהיה הופך את ביתם לפחות מתאים לפגישות דיסקרטיות.
4- קהילה מאוחדת בתפילה
לוקס מונה אחר כך את שמות אחד עשר השליחים ומדגיש כי התמידו ברצון אחד בתפילה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.13-14). אחדות רוחנית זו היא כבר אחד המאפיינים של הקהילה המתהווה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.42-47; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.32).
הנשים שליוו את ישוע מהגליל השתתפו אף הן באסיפות אלה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.1-3; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.14). סביר שהשליחים, ובעיקר פטרוס, סיפרו בפרטי פרטים את אירועי העלייה והזכירו את ציווי האדון להמתין להתגשמות הבטחת האב, כלומר לבוא רוח הקודש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.4-5).
5- מרים ואחי ישוע בין התלמידים
בין הנוכחים הייתה גם מרים, אם ישוע (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.14). זהו האזכור המפורש האחרון של מרים בברית החדשה.
פרט נוסף ראוי לתשומת לב: אחי ישוע היו אף הם חלק מהקבוצה. ואולם בשירותו הארצי של האדון הם לא האמינו בו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.5). נוכחותם מעידה אפוא על שינוי עמוק שהתרחש כנראה לאחר הצליבה ובעיקר לאחר התחייה. יעקב, אחד מאחי האדון, אף זכה להופעה מיוחדת של המשיח שקם לתחייה (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.7) לפני שהפך לאחת הדמויות המרכזיות של הקהילה בירושלים (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.19; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 15.13).
היעדר אזכור מפורש של אחיותיו של ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.55-56) אינו אומר בהכרח שנעדרו. בתרבות התקופה נכללו הנשים לא פעם בכינויים כלליים יותר. סיפורי הבשורות מראים אגב כך שמילאו תפקיד חשוב באירועים סביב מות המשיח ותחייתו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.49; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.10).
6- בהמתנה להבטחת האב
הטקסטים אינם מאפשרים לקבוע בוודאות אם כל התלמידים חיו דרך קבע תחת קורת גג אחת. עם זאת, קיומם של חיי קהילה זמניים נראה סביר. מספר רב של מאמינים היו יוצאי הגליל ועדיין שהו בירושלים בציפייה להבטחה שהכריז ישוע (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.4).
מלבד זאת, מאחר שחגיגות הפסח הסתיימו, רוב העולים לרגל עזבו את העיר. קבוצת התלמידים הפכה כך גלויה יותר ודאי נדרשה לזהירות. בהקשר זה נותרו גברים ונשים אלה מאוחדים בתפילה ובציפייה בטוחה להתערבות אלוהים ובוא רוח הקודש, שעמד לסמן בקרוב את הלידה הגלויה של הקהילה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.1-4).
דומה לי שחלוקה זו קרובה למה שנתקלים בו בפירושיו של F. F. Bruce או של Craig Keener: כותרות משנה קצרות למדי, תיאוריות, והבחנה ברורה בין טקסט לוקס לבין השערות הפרשן. הדבר מחזק הן את הקפדנות האקדמית והן את נוחות הקריאה.