הבית שמקבל את התלמידים בירושלים לאחר העלייה השמימה הוא שאלה מעניינת, שכן לוקס אינו מוסר במכוון שום פרט שיאפשר לזהות אותו בוודאות. הוצעו כמה השערות, אך אף אחת מהן אינה ניתנת להוכחה.
עדותו של ספר מעשי השליחים
לאחר שובם מ, כותב לוקס:
«כאשר באו, עלו אל העלייה שבה היו שוהים בדרך כלל» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.13).
הביטוי היווני מציין חדר בקומה העליונה של בית גדול יחסית. נראה שמקום זה היה מקום המפגש הקבוע שלהם, ומכאן אפשר להניח שהם שהו שם כבר לפני העלייה השמימה.
כמה שבועות קודם לכן חגג ישוע את סעודתו האחרונה עם תלמידיו ב«עלייה גדולה ומרוהטת» (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.15 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.12). לפיכך סברו פרשנים רבים שייתכן שמדובר באותו מבנה.
ההשערה על בית מרים, אמו של יוחנן מרקוס
ההשערה הנפוצה ביותר היא זו של בית מרים, אמו של יוחנן המכונה מרקוס.
מאוחר יותר, כאשר פטרוס משתחרר בנס מן הכלא, הוא הולך מיד:
«אל בית מרים אמו של יוחנן המכונה מרקוס, ושם נאספו רבים והתפללו» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.12).
קטע זה מגלה כמה פרטים:
- בית זה היה גדול דיו כדי לקלוט קבוצה גדולה;
- הייתה לו חצר עם שער חיצוני (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.13-14);
- הוא כבר היה מקום התכנסות מוכר של המשיחיים בירושלים;
- יוחנן מרקוס היה קרוב לפטרוס, שאת זיכרונותיו יאסוף מאוחר יותר, והם ישמשו לכתיבת הבשורה השנייה (הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 5.13).
רמזים אלה הופכים את ההשערה לסבירה, אך אינם מאפשרים לקבוע אותה בוודאות.
הבית שבו נחגג הפסח האחרון?
פרשנים מסוימים מזהים בית זה עם הבית שבו חגג ישוע את סעודתו האחרונה עם השנים עשר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.18-19 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.12-16 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.7-13).
לתאוריה זו כמה יתרונות:
- התלמידים כבר הכירו את המקום;
- העלייה הייתה גדולה דיה;
- ישוע נראה שם בערב יום התחייה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19);
- תומא פגש שם את שאר התלמידים כעבור שמונה ימים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.26).
לכן ייתכן שמדובר באותו מבנה המוזכר בקטע מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.13.
ההשערה על בית יוסף איש הרמתיים
מספר מחברים הציעו את ביתו של יוסף איש הרמתיים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.57). השערה זו מבוססת על כך שהיה איש עשיר ותלמיד של ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.38).
עם זאת, שום טקסט מקראי אינו תומך בהצעה זו. נוסף על כך, לאחר קבורת האדון היו יוסף איש הרמתיים וניקודימוס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.39) כנראה חשופים במיוחד לפיקוח הרשויות הדתיות, דבר שהיה מקשה על קיום פגישות חשאיות.
צניעות רצונית מסוימת
ייתכן גם שלוקס השתיק במכוון את שם בעל הבית כדי להגן על הנוגעים בדבר. ספר מעשי השליחים מראה שהמאמינים בירושלים הפכו במהירות למטרה לרדיפות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-3 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.17-18).
צניעות זו מזכירה את זו של הבשורות, המשמיטות לא פעם פרטים שעלולים היו לזהות אנשים שעדיין היו בחיים בעת הכתיבה.
חיי קהילה זמניים?
סביר שמספר תלמידים גלילים התגוררו יחד בבית זה או בסמוך לו. ישוע ציווה עליהם לא לעזוב את ירושלים עד שיקבלו את הבטחת האב (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.4). הם התמידו «פה אחד בתפילה» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.14).
לאחר חג השבועות יקבלו חיי קהילה אלה היקף גדול עוד יותר, והמאמינים חלקו את רכושם ושהו תמיד יחד (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.42-47 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.32-35).
סיכום
הכתובים אינם מאפשרים לזהות בוודאות את הבית שקיבל את התלמידים לאחר העלייה השמימה. ההשערה הסבירה ביותר נותרה זו של בית מרים, אמו של יוחנן מרקוס, שמופיע בהמשך כמקום התכנסות מועדף של הקהילה בירושלים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.12). ייתכן גם שהוא מתאים לבית שבו חגג ישוע את הפסח האחרון עם תלמידיו ושבו נראה להם לאחר תחייתו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.12 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19). עם זאת, שתיקת הטקסטים מורה על זהירות ואינה מאפשרת לצאת מתחום ההשערות.