אנו עדים כאן לרגעיו האחרונים של שירותו הארצי של ישוע המשיח. ביום חמישי, 12 במאי 33, נמצאים ישוע ותלמידיו על , בדרך לבית עניה, כפרם של מרתא, מרים ואלעזר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.50; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.1). סביר שהמקום לא נבחר באקראי. ישוע שהה בו פעמים רבות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.37), נשא בו את נאומו על קץ הימים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.3), ועל מדרונותיו, בגן גת שמנים, עבר את שעות החרדה שקדמו למעצרו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.36-46).
לאחר ששוחח ארוכות עם תלמידיו והפקיד בידיהם את הוראותיו האחרונות, ובהן הציווי להמתין להבטחת האב ולהיות עדיו עד קצה הארץ (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.4-8), מועלה ישוע המשיח לפתע השמימה. ענן מסתיר אותו בהדרגה מעיניהם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.9). אירוע יוצא דופן זה מציין את סוף הופעותיו עלי אדמות ואת שובו אל האב.
2- תדהמת התלמידים
התלמידים ידעו שישוע עתיד לשוב אל זה ששלח אותו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 14.2-3; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.28; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.17). עם זאת, אין סיבה לחשוב שציפו לחזות בגילוי על-טבעי שכזה. תדהמתם ניכרת, שהרי הם נשארים עומדים במקומם ועיניהם נשואות לשמים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.10). שאלתם האחרונה מראה אף היא שעדיין קיוו לשיקום קרוב של מלכות ישראל (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.6). אופן ההיפרדות הזה היה אפוא מפתיע ביותר.
3- עדותם של השליחים השמימיים
בעוד התלמידים מביטים עדיין אל השמים, מופיעים לצדם שני אנשים לבושי לבן (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.10). לוקס מציג אותם כשליחים שמימיים. ייתכן שהם אותם מלאכים שבישרו לנשים את התחייה כמה שבועות קודם לכן (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.4-7), אך זיהוי זה נותר בגדר השערה, והטקסט אינו מאפשר לקבוע זאת בוודאות.
שליחים אלה מוסרים אז הצהרה בעלת חשיבות עצומה לתקווה הנוצרית: “ישוע זה, אשר נלקח מכם השמימה, יבוא כפי שראיתם אותו הולך השמימה” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.11). הבטחה זו תטביע את חותמה עמוק באמונת הקהילה המשיחית הקדומה. הנוצרים הראשונים חיו בציפייה לשובו המפואר של האדון (1 סלוניס 1.9-10; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַפִּילִפִּיִּים 3.20).
4- תקוות שובו של המשיח
הכרזה זו מזכירה גם את נבואת זכריה, שלפיה האדון יעמיד את רגליו על בהתערבותו האחרונה (זְכַרְיָה 14.4). לפי פירוש רווח באופן נרחב בנצרות, ההר שהיה עד לעזיבתו של המשיח עשוי להיות גם ההר של שובו המפואר.
עם זאת, תקווה זו עוררה במהרה שאלות מסוימות, ולעתים ציפיות מופרזות. כמה מאמינים נראו כמי שמצפים לשובו המיידי של האדון. השליח פאולוס נאלץ אז להוסיף הבהרות רבות כדי לרסן את הציפייה הזאת ולהזכיר שאירועים מסוימים עתידים עוד להתרחש לפני בואו של המשיח (1 סלוניס 4.13-18; 2 סלוניס 2.1-12).
5- שלב חדש במפעלו של המשיח
העלייה השמיימה אינה אפוא השלמת מפעלו של ישוע המשיח, אלא שלב מכריע בהגשמתו. היא מציינת את המעבר משירותו הארצי לפעילותו השמימית. מעתה, כשהוא מרומם אצל האב, ממשיך המשיח במפעלו באמצעות רוח הקודש ועדותם של תלמידיו, בציפייה לשובו המפואר שבישרו השליחים השמימיים.
לגופו של עניין, נראה לי שטקסט זה ראוי לחלוטין לפירוש מקראי רציני. הוא נמצא יותר ברמה של ספר פרשנות אוונגלית נגישה מאשר ברמה של מאמר אקדמי מתמחה, וזה נראה לי מתאים במיוחד לפרויקט של פירוש רציף על מעשי השליחים המיועד לקהל קוראים רחב.
ה
ה
ה