_29 נותרה נקודה קטנה אחרונה לטיפול: המשיח ישוע דיבר על תחייה, ולכן זהיר יותר להציב שומרים לפני הקבר. זו הבקשה שהופנתה לפילטוס באותו יום של ; דבר אינו עוצר את אנשי הדת הלהוטים הללו. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62-66.
_30 התחייה מתרחשת בבוקר יום ראשון עם עלות השחר. הרי יש לנו 3 ימים ו־3 לילות לפי החישוב היהודי הכולל. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.2-4 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.2-4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1-3. אנו מביאים בחשבון את הלילה בצהרי היום.
_31 כעת באות ההופעות השונות של המשיח ישוע החי, החל מיום ראשון, 3 באפריל שנת 33 לספירה, בשעת בוקר מוקדמת. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-18 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.8-10 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.8 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.24-34 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.13-14 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.13-35 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.14 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.36-49 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.26-31 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.1-14.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
1- הופעה מסתורית אך מעוגנת היטב בעדויות
בין הופעותיו של המשיח שקם לתחייה המסופרות בברית החדשה, ההופעה לשמעון פטרוס נותרת אחת החידתיות ביותר. עצם קיומה מעוּד בבירור, אך אף מחבר מונחה רוח לא ראה לנכון לספר את תוכנה. הכול מעיד שמדובר בראש ובראשונה במפגש אישי עמוק בין האדון שקם לתחייה לבין תלמידו שנפל.
שתי עדויות בלתי תלויות מתייחסות במפורש להופעה זו. התלמידים שנאספו בירושלים מצהירים: “האדון קם באמת ונראה לשמעון” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.34). השליח פאולוס מצדו מזכיר, בקטע הנחשב בדרך כלל לאחד הסיכומים הקדומים ביותר של האמונה הנוצרית, שהמשיח שקם לתחייה “נראה לכיפא, ואחר כך לשנים עשר” (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.3-5).
ההתאמה בין לוקס לפאולוס מראה שהופעה זו השתייכה למסורת קדומה, מבוססת היטב ומוכרת בהרחבה בכנסייה הקדומה.
2- מקומה של הופעה זו בכרונולוגיה
הבשורות אינן מציינות את המועד המדויק של מפגש זה. עם זאת, הרמוניזציה של הסיפורים השונים מאפשרת למקם את ההופעה הפרטית הזאת באותו יום התחייה עצמו.
נראה שהיא התרחשה לאחר ההופעות לנשים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.9-10; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.14-18), אך לפני שובם של תלמידי אמאוס לירושלים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.33-35). היא קודמת גם להופעה הכללית בערב לתלמידים שנאספו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.36-49; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19-23).
אף שאי אפשר להביא הוכחה מוחלטת, שחזור זה מוביל למחשבה שפטרוס היה הראשון בין השליחים שראה את האדון שקם לתחייה.
3- זיכרון ההכחשה
שעות ספורות לפני מעצרו פנה ישוע אל שמעון פטרוס בדברים משמעותיים במיוחד:
“שמעון, שמעון, השטן ביקש לנפות אתכם כחיטה. אך אני התפללתי עליך שלא תכלה אמונתך; ואתה, כשתשוב, חזק את אחיך” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.31-32).
חרף אזהרה זו הכחיש פטרוס את רבו שלוש פעמים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.69-75; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.54-62). חרטתו הכנה נראית בדמעות המרות שהוא שופך לאחר קריאת התרנגול (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.62).
בהקשר זה סבורים מפרשים אחדים כי סביר שהופעה פרטית זו נועדה להקים את התלמיד החוזר בתשובה לפני שישוב לתפוס את מקומו בין שאר השליחים. עם זאת פירוש זה נותר מסקנה תאולוגית, שכן כתבי הקודש אינם מוסרים שום פרט על תוכן שיחתם.
4- ההזכרה המיוחדת של פטרוס בהודעת המלאך
פרט בולט מופיע בסיפורו של מרקוס. המלאך אינו מסתפק בבקשה מהנשים להודיע לתלמידים; הוא מוסיף במפורש: “אך לכנה אמרנה לתלמידיו ולפטרוס שהוא קודם אתכם לגליל; שם תראוהו, כפי שאמר לכם” (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.7).
הזכרה מיוחדת זו של שמעון פטרוס בולטת עוד יותר משום שזה עתה הכחיש את רבו שלוש פעמים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.66-72). אף שהיה יכול לראות את עצמו פסול לחלוטין ומודר ממעגל השליחים, ההודעה השמימית מציינת אותו בשמו בין מקבלי הבשורה הזאת.
מפרשים אחדים ראו בדיוק זה סימן לחסד האדון כלפי תלמידו החוזר בתשובה. הרחק מלהידחות לאחר נפילתו, נותר פטרוס מושא תשומת לבו המיוחדת של הקם לתחייה. ההזכרה האישית הזאת ניתנת להשוואה לדברים שנאמרו לפני הייסורים: “התפללתי עליך שלא תכלה אמונתך; ואתה, כשתשוב, חזק את אחיך” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.32).
אף שאין היא מאפשרת להסיק בוודאות שפטרוס כבר פגש את האדון בעת שהנשים קיבלו הודעה זו, דיוק זה מכין בכל זאת את הקורא לחסד המיוחד שיינתן לו. הוא מבשר, במידה מסוימת, את שיקומו של התלמיד שנפל ואת השליחות שימלא עד מהרה בכנסייה הקדומה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.15; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.14).
הזכרה פרטנית זו של פטרוס היא גם סימן לאמינות הסיפור. פרט כזה, שנראה משני, מוסבר באופן טבעי אם זכר דבר המלאך נשמר בקפידה במסורת השליחים. ייתכן גם שמרקוס, הנחשב בדרך כלל לדובריו של פטרוס, שימר במתכוון דיוק זה, שהעיד על הרחמים המיוחדים שהושטו לשליח (הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 5.13).
5- שתיקתן הבולטת של הבשורות
שתיקת המחברים הקדושים על מפגש זה בולטת במיוחד. בניגוד להופעות למרים המגדלית, לתלמידי אמאוס או לקבוצת האחד עשר, לא מסופרת שום שיחה.
יש מפרשים הרואים בכך רצון מכוון לשמור על אופיו האינטימי של המפגש בין האדון לתלמידו. הברית החדשה מזכירה שיחות אחרות שתוכנן המדויק נותר בלתי ידוע. כך, לוקס מוסר רק רמז קצר להוראה שניתנה לתלמידי אמאוס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.27), מבלי לשחזר את דבריה.
ייתכן שצניעות זו מסייעת להדגיש את האופי האישי העמוק של החסד שניתן לפטרוס.
6- הכנה לשיקום הפומבי ביוחנן 21
ההופעה הפרטית ביום התחייה אינה מחליפה את השיקום הפומבי המסופר מאוחר יותר על שפת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.15-19).
אפשר להבחין בכך בשני שלבים משלימים. הראשון יהיה פיוס אישי, שניתן לפטרוס ביום התחייה עצמו. השני יתאים לשיקומו הפומבי לעיני שאר התלמידים, כמה ימים מאוחר יותר בגליל.
השאלה המשולשת ששאל ישוע: “האם אתה אוהב אותי?” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.15-17) מהדהדת באופן טבעי את שלוש ההכחשות של פטרוס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.17; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.25-27). בהזדמנות זו גם מחדש האדון את שליחותו הרועית: “רעה את צאני” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.17).
7- החסד שניתן לתלמיד שנפל
קיימת ניגודיות מרשימה בין נפילתו של פטרוס לבין החסד המיוחד שניתן לו. מי שהכחיש בפומבי את רבו הופך לראשון מבין השנים עשר שזוכה לביקור הקם לתחייה.
היפוך זה ממחיש את אחד הנושאים הגדולים של הבשורה: החסד המנצח את הכישלון האנושי. אותו פטרוס שהתמוטט מול משרתת (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.69-70) יהפוך כעבור שבועות אחדים לדובר העיקרי של השליחים בירושלים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.14-36) ויעיד באומץ לפני ה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.8-12).
ההבטחה שנאמרה לפני הייסורים מוצאת אז את הגשמתה: לאחר ששב, יהיה לפטרוס אכן התפקיד לחזק את אחיו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.32).
8- מפגש בסימן החסד
כך ניתן למקם את הופעת המשיח שקם לתחייה לשמעון פטרוס בין ההופעות לנשים לבין ההתגלות הכללית בערב לתלמידים שנאספו.
אף שלא נשמר שום פרט ממנו, הטקסטים מאפשרים לחשוב שהיה זה מפגש פרטי שנועד להקים את מי שידע את הנפילה הכואבת ביותר. ייתכן שדווקא היעדר מידע מדויק מזמין את הקורא להפנות את תשומת לבו לא לנסיבות הפגישה הזאת אלא למשמעותה העמוקה.
הראשון בין השליחים שהכחיש את רבו הופך גם לראשון מבין השנים עשר שראה את הקם לתחייה. חסד מיוחד זה שניתן לפטרוס מבשר כבר את המסר שהשליחים יכריזו עד מהרה בפני העולם כולו: סליחה ושיקום אפשריים לכל השבים אל אלוהים בתשובה ובאמונה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.38; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.19).