המשיח ישוע ותלמידיו שרים את המזמורים

_3 הבית הוא, לדעתנו, ביתה של מרים אמו של יוחנן המכונה מרקוס. מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.12.

_4 סעודת הפסח מתחילה בערב יום חמישי, אחרי השעה 18:00. אצל היהודים זה כבר יום שישי (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.17, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.20, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.14-18). לכן זה אינו הסדר הרשמי, שייערך בערב יום שישי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.28.

_5 הסעודה מסתיימת בבוקר יום שישי לפני עלות השחר, בין חצות ל-2:30.

_6 יהודה איש קריות יצא לפני תום הסעודה הזאת. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.30.

ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.

פירוש:

שירת תהלים לאחר סעודת הפסח הייתה חלק מהטקס היהודי המסורתי של סדר הפסח בימי המשיח ישוע. בסעודה זו שרו היהודים את ההלל, קבוצת מזמורים מתהלים קי"ג עד תהלים קי"ח, כדי לחגוג את גאולת ישראל מעבדות מצרים ואת נאמנות האל לעמו.

שירה זו סימנה את סיום הסעודה ברוח של הלל והודיה. עבור המשיח ישוע ותלמידיו קיבלו מזמורים אלה משמעות עמוקה עוד יותר, משום שבישרו את הגאולה הרוחנית החדשה שבן האלוהים עמד להשלים במותו ובתחייתו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.30).

בשירת מזמורים אלה הביע המשיח ישוע את ביטחונו ואת שלוותו בתוכנית האל, גם בשעה שצעד לעבר הצלב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17). כך הייתה שירת התהלים לאחר סעודת הפסח גם מעשה של ציות למסורת היהודית וגם ביטוי של אמונה ותקווה במפעל הגאולה של האל.

רגע זה נחרת ללא ספק עמוק בזיכרונות, משום שממש לפני צליבתו שר המשיח ישוע, מוקף שליחיו, אך בלי יהודה איש קריות שכבר יצא כדי למסור אותו, את מזמורי הפסח המסורתיים יחד עמם. שירים אלה, המלאים הלל ובטחון באל, מהדהדים כמעשה של אמונה ושל שלווה פנימית בסף ניסיונו. הם מזכירים גם רגעים אחרים שבהם התפילה והשירה מחזקות את המאמינים בעת צרה, כמו כאשר פולוס וסילא, שנאסרו בגלל אמונתם, התפללו ושרו תהילות לאל בלילה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 16.25-26).