_8 הם עוצרים למרגלות , בגן גת שמנים. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.36; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.32.
_9 הם מבלים שעה בתפילה, משעה 2 עד שעה 3. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.40.
_10 החבורה בראשות יהודה איש קריות מגיעה. אנו עדיין בליל חמישי, לפני עלות השחר של יום שישי, בסביבות השעה 3. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.43-52; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.47-56; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.47-53; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.2-12.
_11 המעצר מתרחש ברגע זה, בסביבות השעה 3:30. אנו נמצאים כקילומטר אחד מבית המקדש. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.47; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.43; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.47; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.3.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
כאשר המשיח ישוע נעצר, התלמידים, שעד אז היו נוכחים למרות המתח, נמלטים פתאום. מתי מדגיש:
תגובה זו, רחוקה מלהפתיע, מוסברת בפחד העז שאוחז בהם. הם זה עתה ראו את החיילים מנסים לעצור אנשים אחרים, מתוך רצון לבסס את ולמנוע כל עוררין. במצב כזה הצבא הרומי אינו מתבדח: ההתערבויות אכזריות לעתים קרובות, ואת ההתנגדות הקלה ביותר אפשר לדכא באלימות. מובנת אפוא בהלתם של אנשים אלה, שהיו עדיין שבריריים בהבנתם את התוכנית האלוהית ומעט מוכנים להתמודד עם עוינות כזאת.
מרקוס מוסיף פרט מרשים: בחור צעיר, לבוש בסדין בלבד, נתפס בידי החיילים, אך הוא נמלט כשהוא משאיר את לבושו ובורח עירום (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.51-52). לפי מסורת עתיקה, המתיישבת עם ההקשר, הבחור הזה הוא יוחנן המכונה מרקוס, בנה של מרים, שהלך אחרי הקבוצה בדיסקרטיות.
הוא עקב אחר הסעודה בדיסקרטיות וליווה את הקבוצה עד גת שמנים מבלי שיבחינו בו; כשהופתע מהמעצר הפתאומי, ברח בחופזה כשאין עליו אלא סדין פשוט. בריחתו החפוזה, שנצבעה ברגע של בושה, מראה עד כמה המצב היה מסוכן ובלתי צפוי. פרק זה, שנראה אנקדוטלי לכאורה, נושא את חותמו של זיכרון אישי, ודבר זה מחזק את הרעיון שמרקוס מדבר כאן על עצמו.
פיזור התלמידים מגלה את שבריריותם האנושית. למרות הצהרות הנאמנות שלהם, הפחד מציף אותם. ובכל זאת המשיח ישוע הודיע מראש שהם יכשלו ויתפזרו כצאן ללא רועה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.31). מרגע זה אוחז בהם הפחד, ואפילו השליחים הקרובים ביותר נאלצים להיאבק בבהלה. יידרש להם זמן כדי להבין, להתעשת ולמצוא שוב אומץ. ובכל זאת פטרוס ויוחנן הולכים אחרי המסע בדיסקרטיות, ואינם מסוגלים להתנתק כליל ממורם, אך הם מפוחדים מכדי להתערב בגלוי.
רגע זה מבליט ניגוד מרשים: מצד אחד הפחד, הבריחה והבלבול של התלמידים; מצד שני השלווה הריבונית של המשיח ישוע, שמוסר את עצמו מרצון כדי להגשים את הכתובים ולהשלים את מפעל הגאולה שרצה בו האב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17). בעוד החיילים מבקשים לכפות את סמכותם בכוח, ישוע מגלה סמכות מסדר אחר, המושתתת על ציות, שלום ואהבה. התלמידים יברחו, אך ישובו משתנים לאחר התחייה, כאשר אור התוכנית האלוהית יפיג סוף סוף את פחדיהם.