_7 המשיח ישוע והתלמידים יוצאים אל הר הזיתים בין חצות לשעה 2:30, לפני עלות השחר של יום שישי. הבחור מרקוס הולך אחריהם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.26, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.32-42, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.30,הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.36-46, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.39-46, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.1).
_8 הם עומדים לעצור למרגלות , בגן גת שמנים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.36, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.32).
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
המשיח ישוע פונה אל תלמידיו לאחר סעודת הפסח ומודיע להם שבלילה הזה כולם יימעדו בגללו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.31). הוא מצטט את הנביא זכריה, ומזכיר שהרועה יוכה וצאן העדר יתפזרו (זְכַרְיָה 13.7).
ואף על פי כן הוא מרגיע מיד את תלמידיו ומצהיר שאחרי תחייתו הוא ילך לפניהם אל הגליל (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.32). פטרוס, מלא להט והתקשרות עמוקה, מגיב בעוצמה: הוא מצהיר שגם אם כולם יעזבו, הוא לעולם לא יעזוב (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.29).
המשיח ישוע, היודע את החולשה האנושית ואת לחץ השעה הבאה, משיב לו בדיוק כואב:
פטרוס מתעקש עוד, ומצהיר שהוא מוכן למות עמו ולא להכחיש אותו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.35), ושאר התלמידים שותפים לאותה נחישות לכאורה.
לוקס מעניק מבט אינטימי יותר על שיחה זו. המשיח ישוע פונה ישירות אל שמעון וחושף לפניו שהשטן ביקש רשות לנפות את כולם כחיטה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.31). אך האדון מוסיף שהתפלל בעד פטרוס שאמונתו לא תכלה, ושכאשר ישוב, יחזק את אחיו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.32). דברים אלה מראים גם את עדינותו של הרב וגם את ידיעתו מראש, כי הוא אינו מוקיע את פטרוס אלא מכין אותו לנפילתו ולשיקומו העתידי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.15-17).
יוחנן, מצדו, מוסר את השיחה הזאת בגוון שונה: פטרוס שואל את המשיח ישוע לאן הוא הולך; הרב משיב לו שאינו יכול לבוא אחריו עכשיו, אך יבוא אחר כך (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.36). פטרוס משיב בלהט שהוא מוכן לתת את נפשו בעבורו, ואז ישוע מודיע לו:
הצהרה זו מסמנת את הגבול בין התלהבות כנה לבין מציאות החולשה האנושית.
ארבעת המבשרים מוסרים כל אחד פרטים נפרדים אך משלימים; כתביהם, אף שהם תמציתיים, משלימים זה את זה, ומתוך הצירוף של תיאוריהם מתגלה האמת במלואה.
תיאורים משלימים אלה חושפים רגע בעל עוצמה רוחנית נדירה: בלב נאמנותו המוצהרת של פטרוס, ישוע מכריז על הבגידה המרה ביותר, לא כדי להשפיל אותו אלא כדי להכין אותו לאמונה איתנה יותר. לאור הצלב והתחייה, הכחשה זו הופכת לעדות לחסד: הנפילה אינה הסוף אלא נקודת המוצא של תלמיד שהשתנה.
יוחנן מוסיף כעת 6 נקודות לימוד שיבואו זו אחר זו. אלה גם דברי הפרידה של המורה מתלמידיו.
1- המשיח ישוע הוא הדרך המובילה לשמים.
2- הוא מבשר את בואו של רוח הקודש.
3- הוא משווה את עצמו לגפן.
4- הוא מזהיר מפני הרדיפות העתידיות.
5- הוא מנחם את תלמידיו.
6- הוא מסיים בתפילה, כמו פרידה.
יוחנן מקפיד למסור בנאמנות את ההוראות האחרונות של המשיח ישוע, וממקם אותן ממש לפני מעצרו. על פי ניתוחינו, הקבוצה כבר הגיעה אל . לפיכך נשלב ששת מרכיבים אלה בסינופסיס שלנו כדי להציע פירוש מפורט.
קטע זה מדגיש שוב את חשיבותם ועושרם של כתבי יוחנן. היכרותו המעמיקה עם שאר הבשורות מאפשרת לו להשלים את תוכנן בהרמוניה, ולהציע תמונה מדויקת יותר של האירועים.
דבריו האחרונים של אדם נושאים תמיד עוצמה מיוחדת. בטקסט זה אנו נמצאים בפני לימודיו האחרונים של המורה, המסומנים בעומק ובחגיגיות יוצאי דופן.