_3 הבית הוא, לדעתנו, ביתה של מרים אמו של יוחנן המכונה מרקוס. מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.12.
_4 סעודת הפסח מתחילה בערב יום חמישי, אחרי השעה 18:00. אצל היהודים זה כבר יום שישי (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.17, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.20, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.14-18). לכן זה אינו הסדר הרשמי, שייערך בערב יום שישי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.28.
_5 הסעודה מסתיימת בבוקר יום שישי לפני עלות השחר, בין חצות ל-2:30.
_6 יהודה איש קריות יצא לפני תום הסעודה הזאת. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.30.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.15-17 מגלה ישוע לתלמידיו שהקשר שהוא יוצר עמם עולה על קשר של אדון עם עבדיו, שכן מעתה הוא קורא להם ידידים, לא משום שהגיעו לדרגה רוחנית מיוחדת, אלא משום שהודיע להם את כל אשר שמע מן האב.
הוא מראה שהידידות האלוהית מבוססת על שקיפות, על התגלות ועל שותפות בתכנית האל, כמו משה שדיבר עם האל פנים אל פנים כאשר איש מדבר אל רעהו (שְׁמֹות 33.11), וכמו אברהם שהוכר כידיד האל (אִגֶּרֶת יַעֲקֹב 2.23). קרבה זו אינה נובעת מיוזמה אנושית אלא מבחירה ריבונית של המשיח ישוע.
הוא שבחר בהם, קרא להם והעמיד אותם כדי שישאו פרי שיישאר, פרי שאינו רק מוסרי אלא קשור לשליחות, נטוע במוהל הגפן האמיתית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.1-5) ומתגלה בחיים שהשתנו באהבה, בנאמנות ובהתמדה, בהדהוד לפרי הרוח שתיאר פאולוס (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 5.22-23).
פרי מתמשך זה נמשך מייעודה של ישראל להיות אור לגויים (יְשַׁעְיָהוּ 49.6). ההבטחה להיענות לתפילה הקשורה לשליחות זו אינה ערובה לקבל כל מה שחפצים בו, אלא הבטחה שתפילה המתיישרת עם רצון האב נשמעת. המשיח ישוע עצמו חי כך: לא עשה דבר מעצמו אלא מילא את מה שהוא רואה את האב עושה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.19).
תפילה זו נישאת בסמכות שמו של הבן. הציווי האחרון לאהוב איש את רעהו אינו רק הוראה מוסרית אלא חותם זהותם של התלמידים, המצווה החדשה המגלה לעולם את ממשות המלכות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.34-35).
אהבה זו משקפת את אהבת המשיח, המוכן לתת את חייו למען ידידיו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.13). היא הופכת להוכחה מוחשית לכך שהבחירה, ההתגלות והשליחות מגיעות למילוי בקהילה שעוצבה באהבה השילוש-קדושית, הנקראת לדבוק במשיח כדי לשאת פרי המפאר את האב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.8).