_3 הבית הוא, לדעתנו, ביתה של מרים אמו של יוחנן המכונה מרקוס. מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.12.
_4 סעודת הפסח מתחילה בערב יום חמישי, אחרי השעה 18:00. אצל היהודים זה כבר יום שישי (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.17, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.20, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.14-18). לכן זה אינו הסדר הרשמי, שייערך בערב יום שישי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.28.
_5 הסעודה מסתיימת בבוקר יום שישי לפני עלות השחר, בין חצות ל-2:30.
_6 יהודה איש קריות יצא לפני תום הסעודה הזאת. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.30.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
הוראה רביעית זו היא אזהרה חגיגית שהרב מפנה אל תלמידיו לפני לכתו. הוא מודיע להם שהעולם ישנא אותם, לא בגלל חטאיהם, אלא מפני שמעתה הם שייכים לו ונושאים את שמו, כי:
הרדיפה עומדת לפרוץ עליהם, והם לא יוכלו עוד, כפי שהיה בשנים האחרונות, להסתתר מאחורי נוכחותו הנראית של המשיח ישוע. מעתה יהיה עליהם להתמודד עם עוינות העולם בכוח הפנימי שהרוח תעניק להם.
אבל בא מנחם אחר, רוח האמת, ובו ימצאו את המנוחה, הכוח וההתמדה הנחוצים כדי לעבור את הנסיונות הללו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 14.16-17). אין ספק שדברים אלה נאמרו בסוף שירותו הארצי של רבם, ברגע שבו צל הצלב כבר נפרש עליהם. ישוע מגלה להם ששנאת העולם אינה מקרה, אלא תוצאה ישירה של דחיית האב עצמו, כי ״השונא אותי שונא גם את אבי״ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.23).
אילו ההוראה הייתה נעצרת כאן, התחזית הייתה קודרת מדי וכבדה מדי לנשיאה עבור תלמידים שעדיין היו שבריריים ולא יכלו לתפוס במלואה את התוכנית האלוהית. ישוע מזכיר להם ששנאה זו היא גם קיום הכתובים, כי ״שנאו אותי חינם״ (תְהִלִּים 69.4).
לכן יש לאזן את הנסיונות הללו בעידוד מוחשי, וזהו בדיוק נושא הקטע הבא: ההכרזה על פעולתה של רוח הקודש, העד הנאמן שיוכיח את העולם ויתמוך בתלמידים במשימתם. ישוע רוצה שיידעו זאת מראש, כדי שלא יכשלו כאשר תפרוץ הרדיפה, כי יש מי שיגיעו לחשוב שהם מגישים עבודה לאלוהים בהמיתם אותם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.2).
הרב אינו מקטין את הסבל, אך הוא משלב אותו בפרספקטיבה רחבה יותר: זו של הגאולה שהושלמה במותו ובתחייתו, כי בזכות קורבנו יכול העולם להיוושע ולא להיות מורשע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17). כך מכין המשיח ישוע את תלמידיו למציאות כואבת, אך מעגן אותם בתקווה שאינה ניתנת להריסה: זו של הנוכחות הפעילה של המנחם ושל הניצחון הסופי של בן האלוהים.