תוך שמירה על סדר האירועים של לוקס, שילבנו טקסטים שונים באותו נושא מדברים אחרים שנשא ישוע המשיח, כדי לסייע להבנה עמוקה יותר של המסר.
זו מתארת מנורה דולקת, שמן ההיגיון להציבה במקום הטוב ביותר כדי להאיר את החדר ולאפשר לנוכחים לראות היטב. לאחר מכן מסביר לוקס שעיננו היא מנורת הגוף, ובכך היא מייצגת את האור שנזכר קודם. הוא מדגיש שכאשר העין מתפקדת כראוי היא מאפשרת ראייה בהירה, ואילו כשמצבה מידרדר הדבר אינו כך עוד.
יש אפוא שני יישומים נפרדים: הראשון הוא להאיר לאחרים, והוא מזכיר שהתלמיד נעשה לאור העולם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.14) ועוסק בעדות. השני מראה שגם התלמיד זקוק להארה באור המשיח ישוע. כך משקף התלמיד את האור שישוע המשיח הביא לנפשו.
מה פירוש הדבר שעלינו להקפיד שאורנו לא יהיה לחושך, על פי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.35?
אפשר למצוא תשובה ב־ הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.16, המשווה את האור לאורח חיינו הראוי למופת. ראייתו אמורה להניע את העדים לו לתת כבוד לאלוהים. אם אורח חיינו מידרדר, אורנו נעשה לחושך.
תורתו של ישוע המשיח מגלה בבירור את האמת האלוהית ומאירה את דעתנו. דברים אלה פועלים כאור החושף מציאויות רוחניות שהיו נסתרות קודם, והארה זו צריכה לשמש עדות גלויה לכול.
הקטע ב־ הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.14-16, מתוך הדרשה על ההר (PER088), משווה את האדם המקשיב לתורת ישוע המשיח ומיישם אותה לאדם המקבל את האור, חי באור הזה ומאיר בתורו לסובבים אותו. במילים אחרות, הוא מעיד על חסד אלוהים.