תוך שמירה על סדר האירועים של לוקס, שילבנו טקסטים שונים באותו נושא מדברים אחרים שנשא ישוע המשיח, כדי לסייע להבנה עמוקה יותר של המסר.
מטפורה זו מתארת נר דולק, שמן ההיגיון להניחו במקום המתאים ביותר כדי להאיר את החדר ולאפשר לנוכחים לראות היטב. לאחר מכן לוקס מסביר שעיננו היא נר הגוף, ובכך היא מייצגת את האור שהוזכר קודם לכן. הוא מדגיש שכאשר העין מתפקדת כראוי היא מאפשרת ראייה ברורה, ואילו כשמצבה מידרדר אין הדבר כך.
יש אפוא שני יישומים נפרדים: הראשון הוא להאיר לאחרים, והוא מזכיר שהתלמיד נעשה לאור העולם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.14) ועוסק בעדות. השני מראה שגם התלמיד זקוק להארה באור המשיח ישוע. כך משקף התלמיד את האור שישוע המשיח הביא לנפשו.
מה פירוש הדבר שעלינו להקפיד שאורנו לא יהיה לחושך, על פי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.35?
אפשר למצוא תשובה ב־ הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.16, המשווה את האור לאורח חיינו הראוי למופת. ראייתו אמורה להניע את העדים לו לתת כבוד לאלוהים. אם אורח חיינו מידרדר, אורנו נעשה לחושך.
תורתו של המשיח ישוע מגלה בבירור את האמת האלוהית ומאירה את מחשבותינו. הדברים האלה פועלים כאור החושף מציאויות רוחניות שהיו נסתרות קודם לכן, והארה זו אמורה לשמש עדות גלויה לכול.
הקטע ב־ הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.14-16, מתוך הדרשה על ההר (PER088), משווה את האדם המקשיב לתורת ישוע המשיח ומיישם אותה לאדם המקבל את האור, חי באור הזה ומאיר בתורו לסובבים אותו. במילים אחרות, הוא מעיד על חסד אלוהים.
הבשורה על פי יוחנן משתמשת לעיתים קרובות בדימוי האור כדי לתאר את המשיח ישוע. אף שהדבר חורג מתחום הקטע הזה, נראה לנו שראוי לשוב ולעיין בטיעונו של יוחנן, המזהה את המשיח ישוע עם האור.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.4-5, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.9 : אור החיים
טקסט:
משמעות: יוחנן פותח את בשורתו בזיהוי המשיח ישוע (הדבר) כמקור החיים וכאור בני האדם. אזכור האור מבטא בהירות, טוהר, אמת והתגלות אלוהית. האור הזורח בחושך, אך החושך אינו מבין אותו, מסמל את בואו של המשיח ישוע לעולם הטבוע בחטא ובבורות ואת תפקידו כמגלה האמת האלוהית.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.19-21 : האור והמשפט
טקסט:
משמעות: אזכור זה של האור בהקשר המשפט מדגיש את תגובת האדם להתגלות האלוהית שהביא ישוע. עושי הרע מעדיפים את החושך כדי להסתיר את מעשיהם, ואילו עושי האמת באים אל האור. הדבר מדגיש את ההפרדה בין מקבלי המשיח ישוע ואמיתו לבין הדוחים אותו.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.12 : אור העולם
טקסט:
משמעות: כאן המשיח ישוע מכריז בגלוי שהוא אור העולם. בהצהרה זו הוא טוען למעמד משיחי ואלוהי, ומבהיר שהליכה בעקבות ישוע מובילה לאמת, לחיים ולהכוונה רוחנית. אור החיים מבטיח הן התגלות פנימית והבנה והן הדרכה מוסרית ואתית.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 9.5 : האור כל עוד הוא בעולם
טקסט:
משמעות: המשיח ישוע חוזר ומציג את עצמו כאור העולם בהקשר של ריפוי העיוור מלידה, ובכך ממחיש את שליחותו להעניק ראייה גופנית ורוחנית כאחת. האור כאן מבטא ריפוי, התגלות ושינוי.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.35-36, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.46 : קריאה להאמין באור
טקסט:
משמעות: ישוע מפציר במאזיניו להאמין באור כל עוד הוא נמצא בקרבם, ומזמין אותם להיות ל"בני אור". בכך מודגשים דחיפות האמונה ופרק הזמן המוגבל של ההזדמנות להתגלות האלוהית. ישוע מציג את עצמו שוב כאור שבא להוציא את האנושות מחשכת החטא והבורות.
סיכום
אזכורי האור בבשורה על פי יוחנן מדגישים את שליחותו של ישוע כמגלה האמת האלוהית, כמקור חיים והכוונה רוחנית וכמי שמביא ריפוי ושינוי. יוחנן משתמש במטפורה זו כדי להמחיש את הניגוד בין ההתגלות האלוהית לבין מצב האדם השרוי בחשכת החטא. ההליכה בעקבות ישוע, אור העולם, מובילה לחיים המוארים באמת, בטוהר ובאהבה האלוהית, ומרחיקה מחשכת הבורות והרוע.
קטעים אלה מבהירים את התאולוגיה של יוחנן, המציגה את ישוע כאור שבא לעולם כדי להביא התגלות, חיים ואמת אלוהית.
תלמידו של המשיח ישוע נקרא לשקף את האור שהוא מגלם ולהיות בתורו מקור אור לעולם.